מפציעה לרגע
New member
שלום לכולן ../images/Emo140.gif
אחרי זמן לא מבוטל - אזרתי אומץ. החלטתי להתייעץ אתכן בנושא שמטריד את שלוותי כבר זמן ממושך. למען הגילוי הנאות: בפורום הזה אני בעיקר שותפה סמויה. קוראת המון. משתתפת בלב (עוד לא אזרתי אומץ להשתתף בפועל
), אפילו מייעצת לכן מליבי (אפרופו, נטע... הייתי בוחרת בדיוק כמוך. בטוחה שתצליחי ותהני !) בפורומי הורות אחרים - אני משתתפת פעילה מאוד. כמובן, בשם אחר. ומשם אני מכירה רבות וטובות מכן.
הסיבה שהחלטתי לנסות את מזלי בשם 'בדוי' היא בעיקר בכדי לשמוע דעתכן האובייקטיבית, בלי דעות קדומות וידע מקדים. שאתחיל ? הדילמה שלי היא בעיקרה מקצועית. אני שוברת את הראש כבר המון זמן ולא יודעת מה לעשות. אני לא אמסור פרטים מלאים, ומקווה שבכל-זאת תוכלו לייעץ מהפרטים שאמסור. אני כבר יודעת שהעצות שלכן יקרות מפז
אני קופצת למים. בלי גלגלי הצלה. אמאל'ה
אני בעלת תואר ראשון ושני במדעי החברה (שוב, לא נכנסת לפרטים). בחיי שאין לי מושג למה בכלל למדתי את התחומים האלו. השתעממתי בתארים האלו, אבל, אני חושבת שעשיתי זאת בעיקר עקב הערכה עצמית נמוכה. רציתי להוכיח את עצמי (בעיקר להוריי שתמיד שידרו לי העדר יכולת, והעדר מסוגלות
). אז למדתי. תואר ראשון (בהצטיינות). תואר שני. סיימתי את שניהם בממוצע די גבוה. לא בגלל עניין. בגלל שבמילא לא היה לי משהו חשוב יותר לעשות.
הבעיה היא ששום עבודה בתחום לא מעניינת אותי. פשוט לא מעניין אותי התחום הזה, וכבר המון זמן שאיני עובדת. שנים. בעיקר משום שאני לא מוצאת את עצמי מקצועית. היום נכנסים למשוואה הזו גם פעוטות (סביב גיל שנתיים), מה שמקשה עוד יותר על כל המצב. אז מה, להעביר את חיי המקצועיים בשממון ? ואם לא די בזה, לאחרונה גיליתי שהמשיכה הטבעית שלי היא בכלל לתחומים אחרים (ביולוגיה, מדעי החיים, וכד'). אני בכלל טיפוס של מעבדות ומידע, ולא של אנשים (ולשם מוביל תואר במדעי החברה). רק, שוב, הוריי כ"כ טרחו לשדר לי ש"איני טובה" שפחדתי ממש לגשת לעניין הזה כל חיי. רק לאחרונה למדתי קורס בביולוגיה ונהנתי מכל רגע. פעם ראשונה בחיי שנהנתי מלימודים (הייתם מאמינים ? אחרי 6 שנים באוניברסיטה ?) וכך, מצאתי עצמי בהתלבטות מקצועית אדירה. מה, לעזאזל, אני עושה עם חיי ? ביררתי קצת על תואר שני במדעי החיים, והבנתי שלמצוא עבודה בתחום זה סיפור מההפטרה. מאוד קשה. גם מאוד לא מתגמל (ואני בכלל לא מדברת על ההשקעה שצפויה לי. גם הכספית. ומצבנו הכלכלי בכי רע. ממש) ירדתי מזה. למרות שאני בטוחה שהייתי נהנית שם מכל רגע ושניה. התחלתי לחשוב על מקצועות נושקים. הגעתי לסיעוד. יש מסלול להסבת אקדמאים. שנתיים וחצי לימודים. אחלה מקצוע (לפחות מקצוע שתמיד תהיה בו עבודה. ולאו דווקא בבתי חולים. אפילו במחקר בחברות ביוטכנולוגיות. נשמע אחלה). אבל איך לומדים שנתיים וחצי מבוקר עד לילה עם שני תינוקות בבית ? ואיך, בכלל עומדים בזה כלכלית ? אני יודעת שאנחנו חייבים כבר עוד משכורת. אני פשוט לא מסוגלת לעבוד בתחומי מדעי החברה (שכוללים בעיקר - כח אדם, משאבי אנוש, אדמיניסטרציה וכד') ואני ממש לא יודעת מה לעשות - לוותר על החלום, להסתפק במה שיש, לעבוד במה שיש, ולחיות עם שיממון וחוסר סיפוק מחריד ? העיקר שייכנס כסף הביתה. או, ללכת ללמוד. וספק אם נצליח לשרוד. גם כלכלית. (זה כמובן יחייב לשים את הילדים במסגרת ארוכה יותר). לוותר או לא ? ברור לי שאני מעולם לא יחיה בשלום עם ויתור. אבל מאידך, אני ממש חוששת למוטט את משפחתנו הקטנה כלכלית (למרות שגם כך אני לא מוצאת עבודה
) אני קוראת ויצא לי מבולבל מאוד. אבל אני שולחת לפני שאתחרט. אשמח לשמוע הצעתכם. בעיקר כאלו שעשו הסבה מקצועית בגיל מבוגר יחסית (40 פלוס מינוס) ערב נעים לכולם.
אחרי זמן לא מבוטל - אזרתי אומץ. החלטתי להתייעץ אתכן בנושא שמטריד את שלוותי כבר זמן ממושך. למען הגילוי הנאות: בפורום הזה אני בעיקר שותפה סמויה. קוראת המון. משתתפת בלב (עוד לא אזרתי אומץ להשתתף בפועל






