irrevrsible
New member
שלום לכולם.
התוודעתי לפורום שלכם אתמול וקראתי קצת... לאחר היסוסים רבים, החלטתי לאזור אומץ ולהעלות פה את הדילמה בה אני נמצאת. בשונה מרובכם, אינני גרושה עדיין. התחתנו כדתיים, יש ילדים, לפני כמה שנים התחלתי לפקפק באמונתי, הפסקתי לקיים את המצוות התלויות בי, המשכתי את מה שצריך לקיום תקין של הבית. בעלי לא הרגיש. לפני תקופה די ארוכה, ניסיתי לדבר על ליבו ולהסביר כי איני מאמינה עוד. היה קשה מאד ודיברנו אפילו על גירושין. עם כל הקושי הצלחנו להשאר יחד ולבא אחד לקראת השני. במקביל, הוא החל לנסות להחליט בשבילי מה מותר לי לרצות ומה אסור. נכנסנו לויכוחים רבים. כיום, אני נמצאת בשלב שבו ביקשתי ממנו להתגרש כי אני לא יכולה יותר. גיליתי שבעצם אני לא מרגישה זוגיות. הוא לא מקשיב, לא "מבין", לא תומך (בדיעבד כך היה כל שנותינו יחד אך לא ממש הבחנתי בכך. הוא לא אדם רע, הוא אבא טוב, ויש לו לב טוב ורגיש. אבל... נמאס לי לתמוך, לפרגן, להקשיב, ללא הדדיות, ומעל לכל, נמאס לי להיחנק. הוא היום נלחם על הקשר. מוכן לעשות הכל על מנת שנישאר יחד. אני לחרדתי מגלה שאינני אוהבת אותו כנראה ושאני צריכה חופש. אני בפרשת דרכים קשה. האם לעזוב? מה עם הילדים (חשבתי אפילו לגור קרוב ולחלק משמורת כדי שלא יהיה בודד), האם אעשה עוול? האם כדאי לי להתפשר על הדברים הללו מתוך הבנה שכנראה לא תהיה אהבה מצדי בקשר? מבחינה כספית מצבינו טוב, שנינו מרוויחים טוב ונסתדר. אני יודעת ששאלותי קשות ואף אחד לא יכול לתת לי באמת תשובות, אולי אני בעצם רוצה לשמוע מכם, האם הייתם משנים משהו? האם עכשיו החשיבה שונה? מישהו היה במצבי? במצבו? אני מריצה בראש תסריטים אפשריים ומתה מפחד... תודה על ההקשבה, מקווה שאצליח להיות פה היום, אם לא, אשתדל בהקדם.. יש לכם פורום נחמד
התוודעתי לפורום שלכם אתמול וקראתי קצת... לאחר היסוסים רבים, החלטתי לאזור אומץ ולהעלות פה את הדילמה בה אני נמצאת. בשונה מרובכם, אינני גרושה עדיין. התחתנו כדתיים, יש ילדים, לפני כמה שנים התחלתי לפקפק באמונתי, הפסקתי לקיים את המצוות התלויות בי, המשכתי את מה שצריך לקיום תקין של הבית. בעלי לא הרגיש. לפני תקופה די ארוכה, ניסיתי לדבר על ליבו ולהסביר כי איני מאמינה עוד. היה קשה מאד ודיברנו אפילו על גירושין. עם כל הקושי הצלחנו להשאר יחד ולבא אחד לקראת השני. במקביל, הוא החל לנסות להחליט בשבילי מה מותר לי לרצות ומה אסור. נכנסנו לויכוחים רבים. כיום, אני נמצאת בשלב שבו ביקשתי ממנו להתגרש כי אני לא יכולה יותר. גיליתי שבעצם אני לא מרגישה זוגיות. הוא לא מקשיב, לא "מבין", לא תומך (בדיעבד כך היה כל שנותינו יחד אך לא ממש הבחנתי בכך. הוא לא אדם רע, הוא אבא טוב, ויש לו לב טוב ורגיש. אבל... נמאס לי לתמוך, לפרגן, להקשיב, ללא הדדיות, ומעל לכל, נמאס לי להיחנק. הוא היום נלחם על הקשר. מוכן לעשות הכל על מנת שנישאר יחד. אני לחרדתי מגלה שאינני אוהבת אותו כנראה ושאני צריכה חופש. אני בפרשת דרכים קשה. האם לעזוב? מה עם הילדים (חשבתי אפילו לגור קרוב ולחלק משמורת כדי שלא יהיה בודד), האם אעשה עוול? האם כדאי לי להתפשר על הדברים הללו מתוך הבנה שכנראה לא תהיה אהבה מצדי בקשר? מבחינה כספית מצבינו טוב, שנינו מרוויחים טוב ונסתדר. אני יודעת ששאלותי קשות ואף אחד לא יכול לתת לי באמת תשובות, אולי אני בעצם רוצה לשמוע מכם, האם הייתם משנים משהו? האם עכשיו החשיבה שונה? מישהו היה במצבי? במצבו? אני מריצה בראש תסריטים אפשריים ומתה מפחד... תודה על ההקשבה, מקווה שאצליח להיות פה היום, אם לא, אשתדל בהקדם.. יש לכם פורום נחמד
) התלבטויות קימות בכל רגע בחיים. החיים מורכבים ממיליוני החלטות יום יום. אם הסיבה בעטיה את חושבת לפרק היא בודדה ולא סמפטום למשהו הרבה יותר עמוק וקריטי, אזי כדאי לך להמתין... יכול להיות שהבעיה לא קשורה ישירות דווקא אליו אלא יותר במה את רוצה או חולמת וחושבת שלא יכולה לקבל ממנו כעת? עצם העובדה שהוא מוכן להלחם על הקשר בניכם מראה כי ישנה נכונות למצוא את הדרך בה שניכם תוכלו לחיות איתה. ובפרט שמה שנראה לנו חשוב מאד כרגע כעבור זמן חשוב עוד פחות. ולא יודע מה גילך אבל כל עשור מביא איתו בעיות אחרות וחשיבה אחרת ורצונות אחרים. אם לדוגמא את שונאת ללכת למקוה ואת בת 40+ ופרט לכך רוב הדברים בסדר ,ברור לך שבעוד כ 10 שנים הבעיה נפתרת מאליה ואולי שווה לחכות. אם הבעיה לדוגמא היא שאת מרגישה חוסר סיפוק עצמי לתקועה בית עבודה ילדים והבעל לא מחזר לא רומנטי וכ"ו בעוד עשור הילדים גדולים יותר כבר לא צריך ביביסיטר לרוב הפרנסה קלה יותר ואפשר להשקיע בזוגיות יותר וכ"ו... אני לא אומר שצריך לסבול 10 שנים רק בשביל שיסתדרו הענינים אני רק חושב שכדאי להסתכל על דברים בפרספקטיבה קצת יותר רחבה וארוכת טווח יותר. לסיום מאמר חז"ל " אין שמחה , כהתרת הספק " נ.ב. השתדלתי לא להכניס את רגשותי בעניין כיון שאני נמצא בדיוק במצב של בעלך!! רק שפרודתי לא מוכנה לשמוע מכלום ומתעקשת לחתוך כאן ועכשיו ( בעוד כחודש אהיה רשמי )