שלום לכולם.

irrevrsible

New member
שלום לכולם.

התוודעתי לפורום שלכם אתמול וקראתי קצת... לאחר היסוסים רבים, החלטתי לאזור אומץ ולהעלות פה את הדילמה בה אני נמצאת. בשונה מרובכם, אינני גרושה עדיין. התחתנו כדתיים, יש ילדים, לפני כמה שנים התחלתי לפקפק באמונתי, הפסקתי לקיים את המצוות התלויות בי, המשכתי את מה שצריך לקיום תקין של הבית. בעלי לא הרגיש. לפני תקופה די ארוכה, ניסיתי לדבר על ליבו ולהסביר כי איני מאמינה עוד. היה קשה מאד ודיברנו אפילו על גירושין. עם כל הקושי הצלחנו להשאר יחד ולבא אחד לקראת השני. במקביל, הוא החל לנסות להחליט בשבילי מה מותר לי לרצות ומה אסור. נכנסנו לויכוחים רבים. כיום, אני נמצאת בשלב שבו ביקשתי ממנו להתגרש כי אני לא יכולה יותר. גיליתי שבעצם אני לא מרגישה זוגיות. הוא לא מקשיב, לא "מבין", לא תומך (בדיעבד כך היה כל שנותינו יחד אך לא ממש הבחנתי בכך. הוא לא אדם רע, הוא אבא טוב, ויש לו לב טוב ורגיש. אבל... נמאס לי לתמוך, לפרגן, להקשיב, ללא הדדיות, ומעל לכל, נמאס לי להיחנק. הוא היום נלחם על הקשר. מוכן לעשות הכל על מנת שנישאר יחד. אני לחרדתי מגלה שאינני אוהבת אותו כנראה ושאני צריכה חופש. אני בפרשת דרכים קשה. האם לעזוב? מה עם הילדים (חשבתי אפילו לגור קרוב ולחלק משמורת כדי שלא יהיה בודד), האם אעשה עוול? האם כדאי לי להתפשר על הדברים הללו מתוך הבנה שכנראה לא תהיה אהבה מצדי בקשר? מבחינה כספית מצבינו טוב, שנינו מרוויחים טוב ונסתדר. אני יודעת ששאלותי קשות ואף אחד לא יכול לתת לי באמת תשובות, אולי אני בעצם רוצה לשמוע מכם, האם הייתם משנים משהו? האם עכשיו החשיבה שונה? מישהו היה במצבי? במצבו? אני מריצה בראש תסריטים אפשריים ומתה מפחד... תודה על ההקשבה, מקווה שאצליח להיות פה היום, אם לא, אשתדל בהקדם.. יש לכם פורום נחמד
 
כן , אשה יקרה ...

כל פירוק `חבילה` טומן בחובו פחד ודאגה ... והילדים , קשה לתאר את סיבלם ... אבא דתי ואמא לא ...בילבול גדול , חוץ מכל הבעיות הנילוות למשבר הגירושין . אין ספק שבעלך זקוק להדרכה בדחיפות ! ואת, חייבת למתן זמנית את `דרכך החדשה` שנולדה מלחצים שונים או אכזבה כל שהיא ... שבו יחד לדבר , ונסו להגיע לעמק השווה ... שווה לנסות ! אורי זוהר חי כמה שנים במצב גרוע יותר והרויח את חייו ואת כבודו ...
 

גלמור32

New member
משפט פתיחה

אין לי משפט פתיחה !!!! לאחר מעשה החשיבה משתנה או לא זה משתנה שונה אצל כל אחד יש כאלה שבאתחלה לא רוצים וכשמגלים פתאום כמה טוב להם לא מעוניינים לחזור ויש כאלה שמאוד רצו ואחר כך מתחרטים ואז הצד השני כבר לא מעוניין כל מקרה לגופו דבר אחד אני יכול לומר לך למרות שבתחילה אני נסיתי לפעול אחרת וכן לשמור על המסגרת להחזיק מסגרת רק בגלל הילדים זו מסגרת שלא בריאה להם ואז בגיל מבוגר כל אחד מכם יפנה לדרכו ואת החיים שלכם הפסדתם הדרך היחידה היא לנסות להבין מה קרה לך! מדוע את אינך רואה את בעלך כפי שראית אותו פעם האם זה בגלל השנוי כיוון שלך והיום את מחפשת משהוא אחר בגבר? אני לא יודע רק את יודעת ואת צריכה אדם מקצועי שישב איתך ויגיע לעומק הענין רק אז תוכלי להבין מהיכן זה מגיעה ההתנהגות של בעלך כרגע היא לא רצינלית והיא פועלת מתוך רצון להציל בית שעולה בלהבות כדי להציל נכון הוא חייב יעוץ אין לו את הידע והכלים כיצד לפעול ולהתייחס הלחץ שהוא מפעיל עליך ועודף הנתינה יכול גם לגרום לך, רק יותר לא לרצות אותו הכי טוב זה ללכת ליעוץ טוב מתוך רצון שהפרוד לא יקרה וחיבת להמצא הדרך שאת לא תרגישי חנוקה כי אם את מרגישה חנורה זה לא ילך לגבי הדברים מותרים ואסורים עדיף שתתיעצי עם רב שמבין ומכיר כיצד לטפל במצבים עדינים כאלה ויוכל באמת לעזור לךוןשלא יכביד עליך וינסה בכח להחזיר אותך בתשובה לסכום כדאי שתבחני טוב טוב לפני שאת עושה צעד זה לשחק בחיי אנשים הקרובים אליך ביותר כולל את עצמך בהצלחה
 

פארדון1

New member
שמעי נא

הייתי נשוי, בלי ילדים. התווכחנו הרבה והייתי מסתכל עליה ומרגיש - לא אוהב אותה יותר, בקושי מכיר אותה. כל ריבה ברחוב נראתה לי מושכת יותר ממנה, מעניינת יותר... יזמתי גירושים, נכנסנו לסחרור. היא נפגעה, כמובן, ופיתחה ספקות בקשר אלי גם כן. כל עוד רק דיברנו על זה זה הרגיש נכון. אפילו ברבנות הרגשתי שזה צעד לעתיד טוב יותר. אבל ככל שחלף הזמן הבנתי שני דברים: אחרי שאתה רגיל לאופי מסוים של זוגיות אתה כל הזמן תחפש דווקא אותו, וחשוב יותר, שהייתה לי האישה שאני אוהב. היא הייתה הרבה יותר מתאימה בשבילי מכל מי שפגשתי אחר כך. הרבה דברים לא ידעתי להעריך בה וגיליתי רק אחר כך. וכל השטויות שנראו לי ברומו של עולם התפוגגו. כבר לא אכפת לי אם היא ככה וככה וככה. כבר לא מסתכל מה היא עושה או לא עושה, נותנת או לא נותנת. היום אני לוקח אחריות רק על עצמי, לא עליה, ומפלס את הדרך חזרה. גם אני כמוך "לא הרגשתי זוגיות". היום אני יודע שהייתי צריך ליצור אותה עצמי. הקרע גדול, הנזק שנגרם לנו הוא בלתי הפיך. אני מאמין שאפשר לצאת מחוזקים מכזה משבר (וזוגיות אחרי משבר היא לא אותה זוגיות) אבל לא ממליץ לך. חפשי את האהבה בתוכך, לא אצלו. אחרת תגלי אותה רק כשתהיו גרושים.
 

touti

New member
פארדון ריגשת אותי מאוד בדבריך../images/Emo24.gif

 

irrevrsible

New member
וואו,

תודה לכולכם. מעניין שדווקא אתם הגברים בחרתם לכתוב לי. על כך המון תודה. אני באמת מאד קרועה. יודעת שבסה"כ בנינו בית יפה, אבל אני מרגישה חלולה. לגבי הדת, דווקא שם חשבתי שהסתדרנו, אבל כל פעם יש מן "גייזר" קטן שפורץ ומראה לי שזה לא כך. את החינוך הדתי אוהבת ושמחה שילדיי בישיבות תיכוניות ובבי"ס לבנות עם ערכים... הילדים קיבלו אותי הרבה יותר טוב ממנו, הם גם "ידעו" והרגישו אותי, כשהוא לא.. היינו גם בייעוץ. הוא נפל כשהיועצת הציעה משהו שהוא לא ממש אהב. הוא בטיפול פרטני. אבל אני מרגישה חלולה. למה צריך להגיע לשבר כזה כדי שיאפשר לי? הנשים? אולי אתן? בבקשה? שוב תודה רבה. ריגשתם אותי באמת.
 
את אומרת

שהוא מוכן לעשות הכל כדי שתישארו יחד. זה לא מובן מאליו. זו קרקע יציבה ונהדרת שבורכת בה. הוא אוהב אותך, הוא נלחם עליך, את אומרת שהוא איש טוב ואבא טוב. אל תוותרי על זה. אני עד הרגע האחרון קיוויתי שבעלי יחליט שהוא נלחם עלי. זה לא קרה. בקשר לייעוץ - נשמע שפשוט נפלתם על אחד לא מתאים, נסו אחד אחר. אני הצטערתי בדיעבד שלא הלכנו לשמוע הרצאות וסדנאות בנושא זוגיות במקום טיפול. יותר לשמוע, פחות לדבר. וכן, החשיבה אחרי היא שונה. בדיעבד יש הרבה דברים שהייתי עושה אחרת (וזה ממרומי ותק של שבוע...וחודש פרידה). את יודעת מה בעיקר? רציתי, ביקשתי, התחננתי שיבין אותי, אבל לא הסברתי את עצמי מספיק. הייתי מתוסכלת מאד מכל שלא קיבלתי ממנו מה שאני צריכה, חשבתי שאני מסבירה לו. בדיעבד, "אני בודדה" זה לא מספיק. אם היו לנו ילדים לא הייתי מתגרשת - קודם כל, לא הייתי עושה להם את זה. דבר שני, אני מאמינה שזה משהו שקושר אותך לשני. אם הייתי רואה מולי את אבי ילדיי הוא היה מקבל משמעות אחרת. היינו חלק מאותה משפחה. את לא מסתכלת עליו ומתרגשת מכך שיש לכם ילדים משותפים? בקשר לדת, בנישואים עושים הרבה דברים בנפרד. תסבירי לו שאם הוא ייתן לך את החופש למצוא את דרכך את תעריכי אותו ותשמחי בו אפילו יותר. תחושת המחנק שלך מוכרת, אבל אם הדינמיקה המשפחתית טובה, הסקס טוב (או קיים...) והוא אומר שיעשה הכל אז לדעתי גירושים רק ייקחו ממך דברים טובים שיש לך. אל תוותרי.
 
ילדים וגירושים

האם לקום ולהתגרש עם ילדים? הדילמה לא פשוטה. תלוי ביחסים בין ההורים וטיב התקשורת ביניהם יש מצבים בהם הילדים סובלים מקשר לא בריא. כך שעדיף להם לחיות עם הורה אחד באוירה טובה יותר ללא ריבים ומתחים בין ההורים ,או אלימות ( מילולית , רגשית , פיזית ) למרות הקושי לגדול אצל הורה יחיד ( אמא בדרך כלל). ישנם סיפורים רבים על ילדים שגדלו בבית שהקשר בין ההורים לא היה בריא , ורק לאחר שנים של סבל ההורים התגרשו , ורק לאחר שהילדים התבגרו הם לא הבינו מדוע הצעד הזה לא בא קודם. לדעתי, למרות הקושי והכאב הכרוך בגירושים ובפרידה, ההורים צריכים לחשוב קודם כל על עצמם בריאותם הנפשית ושפיות דעתם, הילדים מתבגרים ועוזבים את הקן ובכל מקרה גם לאחר גירושים לא מתגרשים מהילדים , וניתן לדאוג להם ולתמוך בהם גם אם לא גרים ביחד , זה הרע במיעוטו והוא עדיף על בית שיש בו מריבות בין ההורים ומשברים קשים , הנזק לילדים הוא בלתי הפיך ולעיתים בלתי אפשרי לתקן אותו
 
לא חושב שמחדש הרבה אבל...

אוסיף גם אני את דברי . כן גם אני גבר ( לפחות כך היה נדמה לי עד לאחרונה :) ) התלבטויות קימות בכל רגע בחיים. החיים מורכבים ממיליוני החלטות יום יום. אם הסיבה בעטיה את חושבת לפרק היא בודדה ולא סמפטום למשהו הרבה יותר עמוק וקריטי, אזי כדאי לך להמתין... יכול להיות שהבעיה לא קשורה ישירות דווקא אליו אלא יותר במה את רוצה או חולמת וחושבת שלא יכולה לקבל ממנו כעת? עצם העובדה שהוא מוכן להלחם על הקשר בניכם מראה כי ישנה נכונות למצוא את הדרך בה שניכם תוכלו לחיות איתה. ובפרט שמה שנראה לנו חשוב מאד כרגע כעבור זמן חשוב עוד פחות. ולא יודע מה גילך אבל כל עשור מביא איתו בעיות אחרות וחשיבה אחרת ורצונות אחרים. אם לדוגמא את שונאת ללכת למקוה ואת בת 40+ ופרט לכך רוב הדברים בסדר ,ברור לך שבעוד כ 10 שנים הבעיה נפתרת מאליה ואולי שווה לחכות. אם הבעיה לדוגמא היא שאת מרגישה חוסר סיפוק עצמי לתקועה בית עבודה ילדים והבעל לא מחזר לא רומנטי וכ"ו בעוד עשור הילדים גדולים יותר כבר לא צריך ביביסיטר לרוב הפרנסה קלה יותר ואפשר להשקיע בזוגיות יותר וכ"ו... אני לא אומר שצריך לסבול 10 שנים רק בשביל שיסתדרו הענינים אני רק חושב שכדאי להסתכל על דברים בפרספקטיבה קצת יותר רחבה וארוכת טווח יותר. לסיום מאמר חז"ל " אין שמחה , כהתרת הספק " נ.ב. השתדלתי לא להכניס את רגשותי בעניין כיון שאני נמצא בדיוק במצב של בעלך!! רק שפרודתי לא מוכנה לשמוע מכלום ומתעקשת לחתוך כאן ועכשיו ( בעוד כחודש אהיה רשמי )
 

irrevrsible

New member
אוי אוי אוי

כמה אנחנו איומות... :( ואני מתכוונת ברצינות. פשוט טיפשות, להחזיק את כל העולם על כתפייך, ילדים, עבודה, בעל, ואז, אחרי 14 שנים לגלות שלאט לאט איבדת את עצמך ושאת כמעט מתה. המטוטלת נעה כעת קשות לכוון השני ורוצה פשוט להסיר הכל מהגב... מקיצוניות לקיצוניות. יש בלבי כעס שהוא לא ראה ולא ניסה להתחלק בעומס ובתחומי האחריות. היה לו נוח ככה. אנחנו שנתיים מנסים לאזן, ללא הצלחה. היום אני לא רק צריכה "חופש", אני צריכה מישהו להישען עליו. יש באישיותו מרכיבים פאסיביים וצנטרליסטים שמונעים ממנו באמת להיות שם בשבילי. תודה לכולכם, ובמיוחד לך אחד ומיוחד, איפה ואיך היית משנה? איפה ואיך היית רוצה שהיא תשנה? תהיה מוכן לשתף? השבת לקחתי פסק זמן ונסעתי לחברה. כלכך רוצה להתגעגע אליו, לרצות לחזור... הוא מודע לכך ומנסה מאד לשנות. האם מרכיבים אישיותיים הם ברי שינוי? או שמלמעלה, הדברים לכאורה ישתנו, אך הכעס והמשאלה שאחזור להיות מי שהייתי ירימו ראש מהר מאד?...
 
אירי ( קיצור מהאנגלית irrevrsible)

אשמח לשתף רק שיום שישי היום ואני חייב לצאת מהעבודה הביתה הכנות לשבת אז אולי במוצ"ש ואולי במסר בהמשך כדאי לך לשמוע אותי מאמין שיתן לך הבנה יותר טובה שלו וגם שלך. שבת שלום שמחה ומאושרת תמיד אבל תמיד לחפש את הטוב והשמח , הדיכאון כבר ישיג אותנו לבד
 

גלמור32

New member
כמה שאתה צודק

אין טעם לחשוב עליו רק יש צורך לדעת שיש סיכוי שהוא יגיע וחשוב לזכור כי הוא חולף ואין טעם להתיחס אליו כי אנו אנשים שמחיייייייייים
 
כל אחד צריך שיהיה לו מאהב(ת).. תקראו עד הסוף

ראיתי את זה באיזה פורום פעם.... נראה לי שזה מה שחסר לך.... כל אחד צריך שיהיה לו מאהב (ת) לרבים מאתנו יש מאהב ואחרים היו רוצים שיהיה להם. אבל יש גם כאלה שאין להם, או שהיה להם ואין להם עוד. דווקא משתי הקבוצות האחרונות באים אנשים לשאול לעצתי. הם מספרים לי שהם עצובים, שהדאגה מדירה שינה מעיניהם, שיש להם התפרצויות בכי, שהם פסימיים, סובלים מכאבים איומים ובבוקר קמים בלי חשק לחיות, בלי כוח ובלי מרץ. משתפים אותי בחוסר התוחלת שיש בחייהם, בשעמום ובמונוטוניות של ימיהם. עבודתם היא רק לצורך פרנסה בדוחק ואינם יודעים מה לעשות בזמן הפנוי. סרט החיים מרצד לנגד עיניהם והם לא משחקים בו. אני יודע שלפני ביקורם אצלי, הם כבר פקדו קליניקות שונות והמרפא התורן הדביק להם את התווית השחוקה של "מדוכא" וצייד אותם במטען הבטוח והבלתי מועיל של תרופות אופנתיות נגד דיכאון, עצבות ושחיקה. ואז, לאחר ששוטחים בהרחבה את תלונותיהם, אני נוהג לומר להם שאינם זקוקים לתרופה נגד דיכאון. מה שבאמת הם צריכים הוא מאהב. בנקודה זו, מעניין לראות את תגובות הנועצים - לרוב פוקחים לרווחה את עיניהם וממלמלים הברות בלתי ברורות. יש השואלים כיצד איש מדע בגילי, מציע הצעה מהסוג הזה ורבים אחרים פשוט קמים, אוספים בחופזה את מעילם ומסתלקים לבלי שוב. לאלה שלמרות ההלם מחליטים להישאר ולא נסים מבוהלים, אני מבהיר: מאהב, פירושו, מה שאנחנו אוהבים, מה שמעורר תשוקה. מאהב הוא נשוא המחשבה האחרונה לפני שפורשים לישון והדבר שלעתים גורם לנו לנדודי שינה. מאהב הוא המשהו או המישהו שגורם לנו להלך "על עננים", מה שמעניק תוכן וסיבה לחיים. קורה לא אחת שאנו מוצאים את המאהב בבן הזוג שלידינו, אך לפעמים באדם שהוא מחוץ לחלל הזוגי. אולם המאהב הנכסף יכול להסתתר גם באומנות, בחיי הקהילה, ביצירה המוסיקלית או בהתרגשות של טיול אביבי; בעבודה , אם היא יותר מאמצעי לפרנסה, בפוליטיקה, ביצירה הרוחנית ובאמונה, מסביב לשולחן עם אוכל טוב, יין וחברים. מאהב יכול להיות הרצון והסקרנות ללמוד, תחביב מרתק וכל הדברים המשכיחים מאתנו את קטנוניות היום יום, את אומללות וסופיות החיים. לשון אחרת: מאהב הוא המישהו או המשהו שגורם לנו להתאהב בחיים ומרחיק אותנו מההישרדות הסתמית והעצובה. והישרדות זו, מהי? הישרדות פרושה לפחד לחיות. הישרדות פרושה להציץ דרך תריסים מוגפים איך האחרים חיים ונושמים אוויר צח. פרוש הישרדות הוא - לשנוא את גופנו, לא ליהנות מאוכל, למדוד לחץ דם ולנדוד מרופא לדיאטנית, מגורו למגיד עתידות. להתרחק מכל הזדמנות של שמחה, לבחול ממעשה אהבה, לסבול עם כל קמט חדש שהרווחנו ביושר ולפחוד מאוויר צח, מגשם, מפריחה ולא לעצור לרגע בזמן השקיעה. הישרדות היא לחשוש מלחיות כעת כי אולי נוכל לדחות את החיים למחר. לכן, אני מנסה לשכנע את מי שפונה אלי לא להתעקש לשרוד. מנסה לשכנע שנצא לחיים ונחיה אותם במלוא חופניים, "חפשו לכם מאהב, תהיו גם אתם,ידידי, מאהבים. בחיים שלי אני מתעקש להיות השחקן הראשי!". וכל זאת, בידיעה שהחיים הם לא דבר קליל. שבמהלך הדרך יש שריטות ואכזבות, אובדן, מכאובים ולפעמים מפסידים בהימור. שהחרטות והלבטים הם לעתים כמו מאכלת נעוצה בלב. אבל, יחד עם כל הקושי, הסוף העצוב הוא איננו המוות. אין אפשרות לצאת חי מהחיים. הדבר העצוב הוא כשאין עוז לחיות. צאו לרחוב ובלי חשש, מצאו לכם מאהב כל הידע האנושי מהרמב"ם ועד פרויד, מאסף הרופא ועד קריסטיאן ברנר , הרופאים והמרפאים, האסטרולוגים, הכימאים , אל-כימאים והפסיכולוגים, לאחר שנים של לימוד ומחקר, הגיעו למסקנה ברורה וחדה: כדי להיות במצב של בריאות שלמה, להרגיש טוב בגוף ובנפש, כדי להיות מרוצה,פעיל ובריא, המרשם הטוב ביותר הוא להיות מאוהב בחיים. מי שמבין שהחיים הם מתנה,יודע שמתנות לא מחזירים. את החיים, פשוט חיים.
 

irrevrsible

New member
תודה דורית ואת צודקת.

אני מכירה את זה, המאהב שמצאתי בדוגמת התחביב אותו אני מפתחת לאחרונה, הוא המאהב שמאיים על בעלי. הוא מנסה בכל כוחו למנוע ממני להתפתח. הוא מפחד שזה יבא על חשבון המקום שלו בתוכי. ככל שהוא מנסה למנוע ולמשוך אותי, כך אני יותר מושכת החוצה. המשאלה שלו היא להיות האחד והיחיד בעולמי. ללא חברות, ללא משפחה, ללא תחומי עניין נפרדים. רק הוא, הילדים והעבודה. היום הוא מבין שאם ימשיך כך, יאבד אותי. לכן מנסה לאפשר לי. אבל חברות כבר לא מביאה הביתה, דווקא עם המשפחה הרבה יותר טוב והוא למד לקבל. תחומי עניין נוספים? כבר הפסקתי לנסות למשוך אותו איתי...
 
רעיון מעניין אבל מאהב זו לא המילה הנכונה

מציע לפתוח תחרות מציאת שם מתאים להחלפת השם מאהב במאמר הנ"ל . מעבר לעובדה שניתן בכוונה ע"מ לגרום לאנשים לקרוא אותו
 

irrevrsible

New member
אחד ומיוחד, מחכה לך, איפה שתרגיש נוח יותר..

לא רוצה לנהוג בפזיזות, אבל לא רוצה להגיע ככה לגיל 70 :(( תודה, המון. שבת שלום לכולכם.
 
למעלה