שלום לכולם
לא הייתי פה כמה שבועות, אני מקוה שכולם בסדר. חשבתי לשתף קצת במה שעובר עלי... אני מרגישה בתקופה האחרונה שאני מאוד רוצה לשפר את התדמית שלי בעבודה בעיקר. אני חושבת שמאוד מעריכים את העבודה שלי אבל יש מצבים שאני מרגישה שאני לא מצליחה להתנהג כמו שהייתי רוצה ויש גם אנשים בצוות שלא יודעים אייך להגיב אליי. אני אסביר... בעבודה שלי יש הרבה ישיבות צוות והדרכות שנמשכות הרבה זמן. קשה לי בישיבות האלה כי אני מאבדת סבלנות וגם זה מתיש אותי לשמוע אנשים מדברים הרבה זמן על דברים. הרבה פעמים הדיונים נשמעים לי קצת מוגזמים או מגוכחים וכמובן שאני לא יודעת לשתוק ואני מעירה הערות שמצחיקות את הצוות. הרבה פעמים זה לא מפריע להיפך זה קצת מרענן ואז אפשר להמשיך אבל אני מפחדת שאני יוצרת רושם לא רציני.יש גם פעמים שאני מגיבה בתוקפנות ואני יודעת שאם הייתי מנסחת את הדברים אחרת היה אפשר לשמוע אותם ולדבר ולא להיגרר לויכוחים שאני נוטה להיכנס אליהם. ניסיתי למצוא כל מני פתרונות כמו לעשות עוד משהו בזמן הישיבה כמו להביא פלסטלינה או לגזור אבל אז אני צריכה להסביר כל פעם שזה עוזר לי להקשיב (אני יודעת שאני אמורה להסביר ואני מבינה שזה הדבר הנכון פשוט זה קצת מעייף). בנוסף לזה יש משהי שאחראית עלי שמאוד קשה לה איתי (אני חושבת שזה בגלל שאני נותנת לא נותנת לה הרגשה שהיא אחראית עלי- עוד אחד מהדברים שמאוד קשה לי איתם) יש לה כל מני הערות שמאוד מעליבות אותי כמו להגיד לי שאני עושה לה הכנה לבת שלה שבגיל ההתבגרות אני חושבת שזה לא היה כל כך מעליב אותי אם לא הייתי כל הזמן עם החשש שאני מתנהגת בצורה לא בוגרת . בקיצור אחרי כל ההקדמה החלטתי לנסות לשנות גישה, החלטתי להשקיע את כל המאמצים כדי לשבת בשקט ולהקשיב ורק אחר כך לדבר וגם אז לחשוב לפני ולתכנן לא להגיב באימפולסיביות. ובאמת בישיבה האחרונה זה היה ככה ותאמינו לי זה לא היה קל. אבל אחר כך משהי מהצוות אמרה לי שמאוד הפתעתי אותה בישיבה כשדיברתי בגלל שבמשך כל הישיבה היא הייתה בטוחה שאני בכלל לא מקשיבה ושלא מענין אותי על מה מדברים וכשבסוף כן התיחסתי למה שנאמר זה מאוד הפתיע אותה. עכשיו תגידו לי מה אני אמורה לעשות. זה נראה כאילו לא חשוב מה אני אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר. חשוב לי להגיד שבגדול אני מצליחה בעבודה אבל אני מרגישה שאני נופלת כל הזמן על הדברים הקטנים כמו זה שכיביתי את המקררים בחדר הישיבות כי הרעש מאוד הפריע לי אבל שכחתי להדליק אותם ואז כל האוכל התקלקל. או שקבעתי פעילות בשביך המשתקמים שלי אבל טעיתי בשעה ואז אחרנו את הפעילות. אני קוראת את הדברים שכתבתי ואני מרגישה שזה מאוד ילדותי מצידי כל ההתנהגות הזאת. אני ממש מקוה שאם הזמן זה נהיה יותר קל. טוב ההודעה שלי ממש יצאה ארוכה אז צל"ש למי שהחזיק מעמד לילה טוב
מיכל
לא הייתי פה כמה שבועות, אני מקוה שכולם בסדר. חשבתי לשתף קצת במה שעובר עלי... אני מרגישה בתקופה האחרונה שאני מאוד רוצה לשפר את התדמית שלי בעבודה בעיקר. אני חושבת שמאוד מעריכים את העבודה שלי אבל יש מצבים שאני מרגישה שאני לא מצליחה להתנהג כמו שהייתי רוצה ויש גם אנשים בצוות שלא יודעים אייך להגיב אליי. אני אסביר... בעבודה שלי יש הרבה ישיבות צוות והדרכות שנמשכות הרבה זמן. קשה לי בישיבות האלה כי אני מאבדת סבלנות וגם זה מתיש אותי לשמוע אנשים מדברים הרבה זמן על דברים. הרבה פעמים הדיונים נשמעים לי קצת מוגזמים או מגוכחים וכמובן שאני לא יודעת לשתוק ואני מעירה הערות שמצחיקות את הצוות. הרבה פעמים זה לא מפריע להיפך זה קצת מרענן ואז אפשר להמשיך אבל אני מפחדת שאני יוצרת רושם לא רציני.יש גם פעמים שאני מגיבה בתוקפנות ואני יודעת שאם הייתי מנסחת את הדברים אחרת היה אפשר לשמוע אותם ולדבר ולא להיגרר לויכוחים שאני נוטה להיכנס אליהם. ניסיתי למצוא כל מני פתרונות כמו לעשות עוד משהו בזמן הישיבה כמו להביא פלסטלינה או לגזור אבל אז אני צריכה להסביר כל פעם שזה עוזר לי להקשיב (אני יודעת שאני אמורה להסביר ואני מבינה שזה הדבר הנכון פשוט זה קצת מעייף). בנוסף לזה יש משהי שאחראית עלי שמאוד קשה לה איתי (אני חושבת שזה בגלל שאני נותנת לא נותנת לה הרגשה שהיא אחראית עלי- עוד אחד מהדברים שמאוד קשה לי איתם) יש לה כל מני הערות שמאוד מעליבות אותי כמו להגיד לי שאני עושה לה הכנה לבת שלה שבגיל ההתבגרות אני חושבת שזה לא היה כל כך מעליב אותי אם לא הייתי כל הזמן עם החשש שאני מתנהגת בצורה לא בוגרת . בקיצור אחרי כל ההקדמה החלטתי לנסות לשנות גישה, החלטתי להשקיע את כל המאמצים כדי לשבת בשקט ולהקשיב ורק אחר כך לדבר וגם אז לחשוב לפני ולתכנן לא להגיב באימפולסיביות. ובאמת בישיבה האחרונה זה היה ככה ותאמינו לי זה לא היה קל. אבל אחר כך משהי מהצוות אמרה לי שמאוד הפתעתי אותה בישיבה כשדיברתי בגלל שבמשך כל הישיבה היא הייתה בטוחה שאני בכלל לא מקשיבה ושלא מענין אותי על מה מדברים וכשבסוף כן התיחסתי למה שנאמר זה מאוד הפתיע אותה. עכשיו תגידו לי מה אני אמורה לעשות. זה נראה כאילו לא חשוב מה אני אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר. חשוב לי להגיד שבגדול אני מצליחה בעבודה אבל אני מרגישה שאני נופלת כל הזמן על הדברים הקטנים כמו זה שכיביתי את המקררים בחדר הישיבות כי הרעש מאוד הפריע לי אבל שכחתי להדליק אותם ואז כל האוכל התקלקל. או שקבעתי פעילות בשביך המשתקמים שלי אבל טעיתי בשעה ואז אחרנו את הפעילות. אני קוראת את הדברים שכתבתי ואני מרגישה שזה מאוד ילדותי מצידי כל ההתנהגות הזאת. אני ממש מקוה שאם הזמן זה נהיה יותר קל. טוב ההודעה שלי ממש יצאה ארוכה אז צל"ש למי שהחזיק מעמד לילה טוב
) ולא כל נפילה קטנה או טעות מיד מעמידים אותך אל הקיר. כולם טועים, הרבה אנשים אפילו נרדמים בישיבות ולי יש מחברות שלמות מלאות שירבוטים וקישקושים... בקיצור עלי והצליחי, ואל תתני לאף אחד לשנות אותך!
