שלום לכולם
כתבתי כבר בעבר בפורום כך שאני יודע שהמשתתפים פה נחמדים. רוב חיי עברו עלי ביישוב קטן ופרמטיבי, וכבר מגיל קטן סבלתי כי תמיד הייתי הילד החדש למרות שאני תקוע פה כבר מעל עשור. בגיל תיכון נתקתי את הקשר עם רוב הסביבה כי אותי עניינו: אומנות, היסטוריה, פילוסופיה, ספרות, מחשיבים בקיצור לא כדורגל, שיחות על כוסיות, ערוץ 2 ולא הייב פייב אם כבר מעדיף את קווין (הלהקה של פרדי מרקורי) והביטלס. כגילתי לראשונה שאני הומו בהתחלה הדחקתי את זה לחלוטין, וחשבתי שזה סטייה וניסיתי לחשוב על בנות. כשכבר הגעתי להכרה שאני הומו פחדתי לסבול מהתגובה של הסביבה הקרובה, ולכן גם פחדתי ללכת למקומות הבילוי של הקהילה בת"א כדי שלא יזהו אותי פתאם. אח"כ התגייסתי לצבא בשימחה וברצון אחרי שנים של שטיפת מוח מליטרסטית, וכאן גליתי את האכזבה: עם ישראל המכוער עם כל שחיתיות והקומבינות שהלכו בבסיס שיחסית היה טוב לבסיסים אחרים, משכורת עלובה של ארבע מאות שקל, גזענות, הומופוביה, שוביניזם ומה לא... אבל כמו ילד טוב סיימתי את הצבא. לאחר שהיה לי חסכון משנים קודמות ועבודות מזדמנות במהלך השנה טסתי לארץ האפשריות הבלתי מוגבלות אמריקה ושם התגלגתי לאחר כמה זמן לסן פרנסיסקו. העיר עצמה הציע שפע של הזדמניות שלא היה לי בחיים בתור אחד שגדל בחור באמצע שום מקום. מוזאונים, שווקים, פסטבלים, אנשים ממקומות שונים שלא שואלים אותך מה עשית בצבא, הכייבל כר המפורסם, ותחבורה ציבורית מהירה ויעילה של אוטובוסים ורכבת. רק שתקליטו איזה נאיבי הייתי אז חשבתי בהתחלה שסתם יש לי מזל שבדיוק בקולנוע הירצה במאי חשוב או שהגעתי בול לעונת הפסטבלים עד שקלטתי שבעיר הגדולה החגיגה לא עולם אינה נפסקת. בהתחלה חששתי גם בחו"ל ללכת למקומות הבילוי של הקהילה עד שהימים עברו שאמרתי לעצמי עכשיו או לעולם לא. זה היה בערב שלאחר המצעד הכי מדהים שראיתי בחיים שלי. בהתחלה שתתי בירה בפאב ודיברתי עם שני הומואים מבוגרים שכל הזמן שאלו על ישראל ועל המצעד הבינלאומי שהיה אמור להתקיים. אח"כ דיברתי איזה בחור בן גילי שחשבתי בהתחלה שאני לא מעניין אותו. התברר בשיחה עמו שמשפחתו מצד אביו יהודית ויש לו קרובים בישראל. התהלכנו חופשי ברחובות כשהשוטרים מחייכים ושומרים על הסביבה מפני הומופובים. בסוף קיימנו יחסי מין, וזה היה הפעם הראשונה שלי, וכמובן שהבחור התרגש וגם אמר שהוא אוהב ישראלים. חזרתי מאוחר מאוד ברכבת כשכולם מסביב נראים חוגגים ושמחים, ואני חייכתי לעצמי ואמרתי בלב אם זה הסקס שכולם מדברים עליו. במהלך הטיול בצורה לא מתוכננת פגשתי במקום הלינה שלי בחור נוסף שהתחיל איתי והיה לנו סטוץ, וניראה לי ששברתי לו את הלב שאמרתי לו שכינראה לא נשמור על קשר כי אני חוזר לישראל. בישראל חזרתי כמובן בחוסר מזל לתוך מלחמת לבנון הארורה. בארץ מכיוון שראיתי שיש רק עבודות מחורבנות בשכר של 20 שקלים לשעה אז התחלתי ללמוד מקצוע פרקטי שאני גם אוהב, וכרגע אני מושבת בגלל השביתה ותקוע באותו יישוב בבית הורי כי אין לי הרבה כסף בגלל הלימודים. סה"כ אני מתגעגע כמובן לעיר המקסימה הזאת, ופה בארץ אני מת שיהיה לי חבר שאוכל לחלוק איתו הכל אבל עדיין מתבייש לצאת למקומות הבילוי ושמישהו יגלה שאני הומו.
כתבתי כבר בעבר בפורום כך שאני יודע שהמשתתפים פה נחמדים. רוב חיי עברו עלי ביישוב קטן ופרמטיבי, וכבר מגיל קטן סבלתי כי תמיד הייתי הילד החדש למרות שאני תקוע פה כבר מעל עשור. בגיל תיכון נתקתי את הקשר עם רוב הסביבה כי אותי עניינו: אומנות, היסטוריה, פילוסופיה, ספרות, מחשיבים בקיצור לא כדורגל, שיחות על כוסיות, ערוץ 2 ולא הייב פייב אם כבר מעדיף את קווין (הלהקה של פרדי מרקורי) והביטלס. כגילתי לראשונה שאני הומו בהתחלה הדחקתי את זה לחלוטין, וחשבתי שזה סטייה וניסיתי לחשוב על בנות. כשכבר הגעתי להכרה שאני הומו פחדתי לסבול מהתגובה של הסביבה הקרובה, ולכן גם פחדתי ללכת למקומות הבילוי של הקהילה בת"א כדי שלא יזהו אותי פתאם. אח"כ התגייסתי לצבא בשימחה וברצון אחרי שנים של שטיפת מוח מליטרסטית, וכאן גליתי את האכזבה: עם ישראל המכוער עם כל שחיתיות והקומבינות שהלכו בבסיס שיחסית היה טוב לבסיסים אחרים, משכורת עלובה של ארבע מאות שקל, גזענות, הומופוביה, שוביניזם ומה לא... אבל כמו ילד טוב סיימתי את הצבא. לאחר שהיה לי חסכון משנים קודמות ועבודות מזדמנות במהלך השנה טסתי לארץ האפשריות הבלתי מוגבלות אמריקה ושם התגלגתי לאחר כמה זמן לסן פרנסיסקו. העיר עצמה הציע שפע של הזדמניות שלא היה לי בחיים בתור אחד שגדל בחור באמצע שום מקום. מוזאונים, שווקים, פסטבלים, אנשים ממקומות שונים שלא שואלים אותך מה עשית בצבא, הכייבל כר המפורסם, ותחבורה ציבורית מהירה ויעילה של אוטובוסים ורכבת. רק שתקליטו איזה נאיבי הייתי אז חשבתי בהתחלה שסתם יש לי מזל שבדיוק בקולנוע הירצה במאי חשוב או שהגעתי בול לעונת הפסטבלים עד שקלטתי שבעיר הגדולה החגיגה לא עולם אינה נפסקת. בהתחלה חששתי גם בחו"ל ללכת למקומות הבילוי של הקהילה עד שהימים עברו שאמרתי לעצמי עכשיו או לעולם לא. זה היה בערב שלאחר המצעד הכי מדהים שראיתי בחיים שלי. בהתחלה שתתי בירה בפאב ודיברתי עם שני הומואים מבוגרים שכל הזמן שאלו על ישראל ועל המצעד הבינלאומי שהיה אמור להתקיים. אח"כ דיברתי איזה בחור בן גילי שחשבתי בהתחלה שאני לא מעניין אותו. התברר בשיחה עמו שמשפחתו מצד אביו יהודית ויש לו קרובים בישראל. התהלכנו חופשי ברחובות כשהשוטרים מחייכים ושומרים על הסביבה מפני הומופובים. בסוף קיימנו יחסי מין, וזה היה הפעם הראשונה שלי, וכמובן שהבחור התרגש וגם אמר שהוא אוהב ישראלים. חזרתי מאוחר מאוד ברכבת כשכולם מסביב נראים חוגגים ושמחים, ואני חייכתי לעצמי ואמרתי בלב אם זה הסקס שכולם מדברים עליו. במהלך הטיול בצורה לא מתוכננת פגשתי במקום הלינה שלי בחור נוסף שהתחיל איתי והיה לנו סטוץ, וניראה לי ששברתי לו את הלב שאמרתי לו שכינראה לא נשמור על קשר כי אני חוזר לישראל. בישראל חזרתי כמובן בחוסר מזל לתוך מלחמת לבנון הארורה. בארץ מכיוון שראיתי שיש רק עבודות מחורבנות בשכר של 20 שקלים לשעה אז התחלתי ללמוד מקצוע פרקטי שאני גם אוהב, וכרגע אני מושבת בגלל השביתה ותקוע באותו יישוב בבית הורי כי אין לי הרבה כסף בגלל הלימודים. סה"כ אני מתגעגע כמובן לעיר המקסימה הזאת, ופה בארץ אני מת שיהיה לי חבר שאוכל לחלוק איתו הכל אבל עדיין מתבייש לצאת למקומות הבילוי ושמישהו יגלה שאני הומו.