חן חן,ואם את רוצה לשמור על אהבתך
אז לעולם אל תחפשי לראות מה אני כותב בפורומים אחרים............. "הסקרנות הרגה את החתול",ובמקרה זה היא לבטח תהרוג את הרושם הטוב הראשוני שעשיתי עלייך... בקשר לכתיבתי,טענו כבר ביסודי שיש לי מעט כישרון לכתוב, אך מעולם לא טרחתי ללכת וללמוד כתיבה יצירתית, עצלנות,פחד,חוסר בטחון,שילוב של שלושתם, בשורה הסופית יצא שכתבתי ספר שלעולם לא יראה דפוס, ועוד אוסף סיפורים שהולך ומתגבש לכדי ספר נוסף, שאף הוא לא יזכה להתפרסם לעולם, למרות שכמה מידידי וידידותי התמכרו לו בחורף שעבר.... אבל הם לא נחשבים באמת,משום שהם משוחדים.... גם אם הייתי כותב את "המדריך האולטימטיבי לחיטוט בפחי אשפה ביום של שביתת עובדי תברואה" הם היו מהללים אותו,למרות שאני בספק אם היו עושים בו שימוש מעשי, ככה זה עם ידידים וידידות,נתקעים איתם לנצח, לא כמו עם חברים וחברות,איתם יום אחד החברות נגמרת... בלי כוונה,ללא זדון,בגלל שלבסוף החברות כבר איננה מה שהייתה... ומתחילים לשכוח להתקשר בימי הולדת... ובחגים.... וגם הם לא מתקשרים... ופתאום מבינים.... שאחרי כל השנים..... וכל החוויות המשותפות,הטיולים,הצילומים המשותפים.... שאנחנו כבר לא חברים... וקצת עצובים... ולעומת זאת הבעייה האמיתית היא אלו שאנו מכנים "ידידים" כינוי כזה קצת מבלבל,לא בשר-לא חלב, קצת חיוור וחסר חיים... מן מערכת כזאת ללא ציפיות מיוחדות,כמו שיש מחברים.... אך גם לא פושרת וסתמית,כמו שיש עם "מכרים" כאלו מהתור בסופר,מקופת חולים, שאומרים לנו פתאום שלום, באספות הורים, ומותירים אותנו מעט מבולבלים, ונבוכים, כי למען האמת,אין לנו שמץ מושג מהיכן הם אותנו מכירים, ולפעמים זה ממש לא נעים,,, במיוחד אם פנו אלינו בשמותנו הפרטיים... ואנחנו קצת מגמגמים, התנצלות חרישית ממלמלים... אפילו קצת מסמיקים, וגם הם, בחוסר נוחות,קצת זעים, מביטים לתיקרה,כמחפשים סדקים, או ברצפה את עיניהם נועצים... וגם לנו לא נוח..מצב די "על הפנים" ולאחר התנצלות מבויישת,משם במהירות מדשדשים... ואחרי עשר דקות,או פחות מכך לפעמים, אנו מקיומם שוכחים. עד הפעם הבאה שבהם נתקלים, בתחנת האוטובוס או בכניסה למת"נס שבו הילדים משתתפים בחוגים, וככה זה יכול להמשך שנים... בלי ארועים דראמתיים, סתם מפגשים בלתי צפויים, אנו את פניהם זוכרים... אך אין לנו מושג איך להם קוראים, לא שמות משפחה,ולא שמות פרטיים. ולשאול ישירות....ממש לא נעים..... וככה,שנים ארוכות...לפעמים עשורים... של מפגשים אקראיים... ולכן עד סוף כל הימים.... נגדירם כ.............מכרים. לעומתם,אלו הכי בעייתיים,
! ! ! אוי ! ! ! נסחפתי ! ! ! סליחה,סך הכל רציתי לכתוב חזרה משהוא קצרצר וחמוד לאות תודה על קבלת הפנים,איזה מזל שאת כמנהלת יכולה למחוק את זה ! ! ! [בהנחה ולא מצא חן בעינייך...ובאמת שלא אעלב,ולא אפגע.]ובדיוק הגעתי למה שבאמת זקוק פעם אחת ולתמיד סוף סוף להגדרה וחקיקה מסודרת,אפילו צריך לדעתי לקבוע יום מיוחד בשנה שיצויין בכל העולם כ "יום הידיד" ! ! ! יש כל כך הרבה "ימים" אחרים שנחגגים ברחבי העולם,אני אישית חוגג רק שניים-יום האם,ויום אהבה,השאר לא מעניינים במיוחד... שוב,סליחה,ואם תחליטי לא למחוק,אז את שכתבתי כאן אקדיש לך בשמחה.... לא נראה לי שיש טעם להמשיך כעת לשעממך עם תאורים מתחרזים על המושג "ידידים".... לילה טוב TATINTED SAINT
