תיאורטית את ממש צודקת
אבל מה לעשות שגם אם הודית בטעות ועשית את עצמך שטיח ועדיין מתעקשים לדרוך? ובאשר לפיסקה שתפקידך כאם מסתיים ברגע שילדך בגר ופנה לדרכו וכו' מסתבר שבחיים תפקידך כאם מעולם לא הסתיים ואפילו טורחים להזכיר לך אם לרגע שכחת... ובאשר לבחירה, את צודקת, אבל כל אחד וסיפורו הוא , ואני לא מדברת על גזענות, ואני לא מדברת על יופי,אני לא מדברת על עוני. אני מדברת על דברים הרבה יותר רציניים, שגורמים לך ולבן זוגך לפחד מהתנהגות אובססיבית למשל, תלותיות בלתי הגיונית, מקנאה לא נורמלית למשל, מהתנהגות לא רציונלית וגרימת נזק רציני ,חיזור גורלי, אמבושים , סליחה אבל תפקיד ההורים גם להזהיר ולהציב תמרורים לנגד עיניים מאוהבות וראש מסוחרר. יש לי שאלך אליך, אם תראי את בתך למשל יוצאת עם גבר שמראה את הסימנים הברורים שיהיה גבר מכה, תשתקי ותתפוצצי ולא תתערבי? לא תזהירי? תאמרי שכאן תפקידך כאם הסתיים ברגע שבתך יצאה לדרכה? לא תאירי את עיניה? לא תנסי למנוע? תשבי בשקט ותחכי שהיא תגיע אליך עם סימנים כחולים ושבורה, או חלילה בארון, כי את רוצה להיות חמות נהדרת? במה זה שונה, אם את מזהירה את בנך מההתנהגות הלא רציונלית של חברתו? כאשר היא גרמה לו נזק כלכלי? והכל עוד לפני הנישואין? ואני בהחלט לא מקנאה בכלותי, שיחררתי את בניי בשמחה גדולה, ועודדתי אותם לפרוח מהקן ולהיות עצמאיים, כשמסביב כל חברותי קוננו על הקן המתרוקן. בהחלט יש לי את חיי שלי,עבודתי, תחביבי ,חברים, ואין לי שום רצון להתערב ולהתעלק,וממש לא מענייני מה מתרחש בחדרי חדריהם, וכמו שאת אומרת רוצים עצה מקבלים לא רוצים לא מקבלים. אבל גם אין לי שום חשק להיו שק החבטות של מישהו או מישהי שנדמה לה שחייכתי עקום או קרצתי בעין שמאל במקום בימין, אצלי נגמרו מבצעי דרוך עלי כפי יכולתך, אני יכולה להתעמת עם האשמות רציונליות, עם אשמה לא רציונלית אני לא יכולה להתעמת וגם לא רוצה.
אולי אם יכולתי לשתף לפני שנים רבות,החיים שלי היו נראים אחרת. לפתיחה זה מספיק נכון? שמחה להיות פה.