שלום לכולם...

[גלית.א.]

שלום לכולם...

קראתם את הספר ג´יין אייר? אם כן אז אתם יכולים לכתוב על דמותה של ג´יין אייר(אפיון עקיף ואפיון ישיר). תודה מראש...

 

[ציפי ג]

קראתי את ג´יין אייר ואפילו כמה פעמי

אבל אין לי מושג מה זה אפיון עקיף ומה זה אפיון ישיר. אני אכתוב איך אני רואה את הדמות. ג´יין מתחילה את הספר כקורבן של החיים. יתומה, הגרה בבית דודה, השנואה על ידי משפחתו, המשולחת לבית יתומות. שם שפר עליה גורלה, והיא רוכשת מקצועה שיוכל, למרות יתמותה, להשאירה בחיים מבלי להתדרדר מדחי אל דחי. ג´יין מילדות, בעלת אופי חזק, אשה דומיננטית בעלת דעה, שלא תוותר על האמת הפנימית שלה. האמת הזו מלווה אותה בכל אשר תפנה. הן ביחסה לדודתה הרעה, והן ביחסה לתלמידה, והן ביחסה למאהבה. האמת אינה ניתנת לשינוי והיא לא בורחת ממנה, גם אם היא פוגעת בה. למרות זאת, ואולי בשל זאת, היא אשה סלחנית ואוהבת. כך מחלה לאדם שהסתיר ממנה את האמת, כך בסוף ימיה מחלה גם לדודתה. אם אני חושבת על ג´יין אייר, אני חושבת על אשה עצמאית, בתקופה בה נשים היו מאוד תלותיות, אני חושבת על אשה אוהבת, למרות שלא קבלה הרבה אהבה, אני חושבת על אשה אינטלגנטית ובעלת כושר עמידה יוצא דופן בכל מאורעות חייה. ישיר? עקיף? לא יודעת.

 

[גלית.א.]

תודה רבה...

לא איכפת לי מה הישיר והעקיף,העיקר הכוונה,תודה רבה. אפיון ישיר-אפיון של הדמות איך שכתוב בתוך הספר. אפיון עקיף-אפיון של הדמות על ידי מעשיה.

 

[אתנה33]

גלית...ממולץ לקרוא את הספר.

ספר נהדר וקריא מאוד. פחות ממולץ לדלות תשובות בשביל העבודה בספרות יום טוב

 

[גלית.א.]

קראתי אותו...

אבל אני לא כל כך טובה בלעשות אפיון ישיר ועקיף... זה באמת ספר יפה,אבל כשצריך לעשות עליו עבודה זה לא כל כך כיף לקרוא אותו...

 

[אלת הירח]

כך הורסים בבית הספר את חווית הקריאה

כל השאלות של אפיון ישיר ועקיף, דמות שטוחה ועגולה, איפה כאן האקספוזיציה וכו´ פשוט הורגים כל הנאה שיכולה לצאת ממשהו כמו ספרות.

 

[ציפי ג]

מסכימה במאה אחוז

כמי שקראה הכי הרבה ספרים בכיתה, מצאתי את עצמי בוהה בתקרה ברוב שיעורי הספרות. מה לי ומי לי המשקל והחרוז. מה לי ומי לי כל ההגדרות הללו. איפה כל ההנאה מהקריאה רק כדי לשאוב את הדמות לתוך הלב? נשגב מבינתי.

 

[2_be]

מזדהה איתך

גם אני מה שנקרא תולעת ספרים, ובזמנו בחטיבה ובתיכון תהיתי למה הורסים לי ככה את ההנאה שבקריאה...

 

[מאיר יגוד]

לפעמים זה טוב

אני יכול להגיד שהיום אני לא קורא הרבה ספרות בידיונית ורוב הספורת הבידיונית שקראתי הייתה בתיכון. אני דווקא אהבתי את שיעורי הספרות ואני זוכר הרבה מניתוחים הספרותיים שלמדנו אז. בכל מקרה אני חושב שזה יותר קשור במורה ופחות בשאלות שהוזכרו לעיל. איך אתם הייתם מלמדים ספרות? מאיר

 

[גלית.א.]

זה באמת תלוי במורה,וגם בחומר...

אז אם התלמידים מפחדים ממנה הם לא ילמדו כי זה מעניין אלא כי המורה מכריחה(מבחנים,בחנים). אבל מצד שני לומדים יותר,כי יודעים שהיא תעשה בחנים,או מתפללים שהיא לא תפנה אליך

 

[המוזרה]

הכל תלוי במורה

לי זכור המורה שלי לספרות כ"המורה הכי טוב שהיה לי אי פעם" וגם (סליחה על הקלישאה) "מורה לחיים" בפירוש. המורה שלי היה איש רוח אמיתי, שדלה מכל האפשרויות שמשרד החינוך העמיד בפניו את היצירות שאהב באמת ולימד אותן. שיעורי ספרות היו השיעורים שאף אחד לא הפסיד אצלנו, תלמידים לא היו חולים ביום של שיעור ספרות. נדיר, לא? המורה שלנו בא לכיתה כמו חבר שבא לספר לנו על ספר נפלא שקרא. במבחנים תמיד הותר לנו לפצתוח מחברות או כל מה שנרצה - כיוון שלא היתה שום אפשרות להעתיק. המורה שלנו לימד אותנו לקרוא קריאה ביקורתית, קריאה עם חשיבה. לא למדנו אפיון כזה או אחר. אבל למדנו לחשוב. הוא האיש שהצליח להראות לנו כמה נהדר ביאליק ולא לבכות כמו תלמידי הכיתה המקבילה על שהם לומדים את "צנח לו זלזל"

 

[2_be]

נכון ו...

לדוגמא אצלי בספרות הדגש במבחנים ובשיעורי הבית היה על לכתוב הרבה , לא משנה מה כתבת או איך ניתחת את היצירה הספרותית העיקר זה הכמות ,כלומר, תשובה של פחות מ-2 עמודים זה דבר פסול...גם עם כתבת את העיקר בקיצור זה לא היה מספיק... עד שתפסתי את הטריק

ומאז הסתדרתי יופי עם שיעורי הספרות, אני חשבתי מה שרציתי, עשיתי מה שרציתי ובמבחן כתבתי מה ואיך שהמורה רצתה...

וכל זה לא מנע ממני עד היום את ההנאה שבקריאה ובפרשנות שלי או של אחרים את הספר...

 

[ציפי ג]

ישנן שתי בעיות בלימודי הספרות

שאני רואה. אחת- העובדה שהמורה חייבת ללמד ילדים / מתבגרים, ששונאים לקרוא. אני מרחמת על מורה שצריכה ללמד מתמטיקה ילדים ששונאים מתמטיקה, אנגלית לילדים בעלי חוסר יכולת לקלוט שפות, ועל מורה לספרות שצריכה לחייב כיתה שלמה לקרוא ספר בעל רבדים עמוקים כמו החטא וענשו, כאשר חלק מהם אפילו את השביעיה הסודית לא מסוגלים לקרוא עד תום. הבעיה השניה - לפעמים דרישה וחקירה בתוך סיפור הופכת אותו למשעמם יותר. כאשר מצרפים את שתי הבעיות יחד, נוצר למעשה שיעור בעל רמת ענין מזערית. אני הייתי רוצה שהמורה שלי תתן לנו לקרוא איזה ספר שאנחנו רוצים, וכל אחד יסביר על מה הספר ומה הוא אהב בו. אם אדם מסביר מה הוא אהב, לפעמים אחרים רוצים לקרוא גם. תראו כאן בפורום. אנשים נכנסים ממליצים על ספר, בלי להגיד כמעט במה הוא עוסק. למה שאני ארצה לקרוא בו? רק כי המליצו לי? כך מרגיש לדעתי, תלמיד שמורה אומר לו : אדיוט הוא אחד מספרי היסוד בהבנת נפש האדם. או אנה קרנינה זה ספר על אשה מתלבטת. תכניס את הילד קצת לסיפור, תכניס לאווירת החרדה של האדיוט מבפני ההתקפה הבאה, תכניס אותו לקונפליקט של אנה, תספר לו על האנשים המפוחדים בגוליבר, תן לו לחשוב איך הוא היה מרגיש לו היה מגיע לכאן יצור ענק העלול לדרוס אותך כל רגע, תשאל אותו אם אין כאן בעולמנו מישהו כזה, שגורם לך לחוש כל רגע כאילו נדרסת. כך עשויים לחבב את הספרות על הנוער, גם אם הם לא ידעו אם האפיון של הדמות הוא ישיר או עקיף.

 

[משב עלים]

מורים ומרצים הם שדכנים לא רצויים

לא צריך בכלל ללמוד ספרות וגם לא תנ"ך. אולי אפשר לשלבם בלימודי שפה והבעה שהם הכרחיים כטקסטים. מורים ואפילו מרצים באוניברסיטה הם שדכנים לא רצויים הפוגעים במגע הבלתי אמצעי של הקורא עם היצירה. איך אמר עמוס עוז. יצירה היא מסר מאדם הכותב בחדר אל קורא היושב בחדר אחר וקורא. המורה מול הלוח שלו, או המרצה המודרני עתיר התיאוריות, הם שדכנים מיותרים. רק בשנות השלושים המאוחרות הצלחתי סוף סוף לחזור לתנ"ך כאל יצירה ספרותית אדירה. אנתולוגיה קלאסית. לנער מעלי את אבק שגרת המורים המפרך של פעם. זה היה מיותר לגמרי בדיעבד ללמוד ספרות מורחב באוניברסיטת תל אביב. מה נתנו לי הפורמליסטים הרוסים. מה העניקה לי תיאוריית הרב מערכת של פרופסור אבן זוהר. בשעת בוקר רעננה כשהמוח צלול לשבת לבד בחדר ולקרוא את קיטס, ג´ויס או רילקה. הנה המגע הישיר הבלתי אמצעי המזוקק והמפגש האמיתי היחיד עם הספרות. אולי אין ברירה וכך טבעו וסדריו של עולם, אך זהו עצם המפגש. חדר ריק וחסר חברה, רעשים והפרעות. שעה בה המוח צלול. וקריאה איטית שהיא כמו תפילה מטהרת לבב. ואחר כך לכתוב. או לפני... ולנסות ללכת בדרכי ענקים...