שלום לכולם!

fluppster

New member
שלום לכולם!

כתבתי פה פעם הודעה כתגובה לדיון על מעצבי האופנה. כתבתם לי תגובות, וכשעניתי עליהן הבנתי שהשרשורים בפורום הזה לא קופצים למעלה (דבר שצריך לשנות ומהר!), אז אני שמה פה את התגובה שלי: בקשר לשאלה שלך- הבנים בכיתה שלי לא רק שוביניסטים, אלא גם ימניים קיצוניים, וזה שילוב קטלני. אני רוצה להתנצל מראש בפני כל הימניים, אבל שילוב של שני סוגי קיצוניות הוא לא שילוב ממש טוב, לא חשוב לאיזה כיוון. קשה לי להסביר איך השוביניזם שלהם בא לידי ביטוי, אבל בואי נגיד ככה, אפשר להרגיש בזלזול מצדם. לא כולם ככה, אבל יש כמה שמעירים מדי פעם הערות ממש מגעילות וסקסיסטיות. רק לפני כמה ימים שמעתי דיון של כמה בנים מהכיתה שלי על מדוע נשים צריכות להישאר בבית. חברותיי ואני התאפקנו מלהגיב, כי ידענו שזה יהיה סתם חסר תועלת. זה לא שהם מקשיבים לנו או משהו. לשמחתי הרבה, 10 הבנות בכיתה שלי הן בנות חזקות, והשוביניסטים בכיתתי לא משפיעים עליהן ועליי. להפך, אני חושבת שזה הופך אותנו ליותר חזקות, כי אנחנו מתאמצות להוכיח שאנחנו לא פחות טובות. עם זאת, הטסטוסטרון המשתולל בכיתתי יכול לשגע לעתים, ודי נמאס לי, כמו לחברותיי. אתן חושבות שיש סיבה לעובדה שיש יותר מחוננים ממחוננות? בכיתות ג´ ו-ד´ הייתי פעם בשבוע במין בי"ס למחוננים שכזה, ובכיתה שלי היו כארבע בנות, כולל אני. אני אוהבת להאמין שזה במקרה, אבל ההבדלים נראים לי מוגזמים. נזכרתי בדוגמא לשוביניזם בכיתה שלי: בשנה שעברה, במסיבת הסיום הכיתתית, נקלעתי לויכוח ממושך עם ילד מהכיתה שלי, שהוא השוביניסט. הוא טען שנשים צריכות להישאר במטבח, ואני אמרתי לו שעם גישה כזאת בחיים לא תהיה לו אישה, נקודה. בקשר לשאלה למה בנים בגיל הזה הם כאלה: אני חושבת שבגיל הזה עוד קשה להם להבחין בין טוב לרע. בגלל שהבנות מתבגרות מהר יותר, הן כבר קולטות מה מציאותי ומה סתם מטומטם (ראה לדוגמא את השוביניזם) אבל לבנים לוקח יותר זמן לקלוט את זה. הם בטוחים שהם יודעים הכי טוב, ואני בטוחה שלחינוך מבית יש יד בדבר.
חן
 

hypatia

New member
בנים מחוננים כמגלומנים קטנים

הי חן, כפי שכתבתי לך לפני מספר ימים, אני מחוננת לשעבר, ואני מכירה היטב ילדים מחוננים. אחת הסיבות, לדעתי, לעובדה שיש הרבה פחות בנות במסגרות למחוננים ומחוננות, היא שההורים נוטים פחות לשלוח בנות למסגרות אלו. לאחר שעזבתי את הכיתה ועברתי לביה"ס אחר, התפתחה חברות קרובה ביני לבין בחורה שלמדה איתי. לאחר מספר שנות חברות נודע לשתינו (גם היא לא היתה מודעת לכך), שבשעתו גם היא עברה את המבחנים, אך הוריה לא היו מעונינים לשלוח אותה לכיתה הזו. אינני יודעת מה היו נימוקי ההורים, ובמקרה שלה שניהם היו רופאים ומאד דחפו את שתי בנותיהן להישגים ומצויינות (היום אחת רופאה והשנייה עורכת-דין - "החלום הפולני"). יתכן שהם לא רצו לעקור אותה בכיתה ב´ מהכיתה ובית הספר בו למדה, ולהעביר אותה לביה"ס מרוחק יותר. הורים נוטים לסמוך יותר על בנים שיסתדרו בנסיבות חדשות ולא מוכרות, ודוחפים אותם יותר מאשר בנות להפוך לעצמאיים מוקדם ככל האפשר (זוהי כמובן הכללה, אך אני עדיין חושבת שהיא תקפה, למרבה הצער, במשפחות רבות). פעם, בשיחה רדיופונית בתכנית ייעוץ פסיכולוגי, שמעתי אם לזוג תאומים שסיפרה, שבתה עברה את המבחנים, בעוד שהבן נכשל. האם ניסתה בכל מאודה להסביר את הסיבות "החיצוניות" לכשלון הבן, וחששה מהנזקים שייגרמו לבן במידה והבת תשלח לכיתה המיוחדת. כמובן שהמקרה יכל להיות הפוך, אולם כשהאזנתי לה היתה לי הרגשה, שאם הבן היה מצליח והבת היתה נכשלת, הדילמה שלה היתה הרבה פחות קשה. צריך גם לבחון באופן יסודי את המבחנים שנערכים לילדים ולילדות, משום שמבחני אינטליגנציה רבים לאורך השנים, נמצאו מוטים כלפי אוכלוסיות מסויימות, ולא ייצגו במהימנות את הכישורים של אוכלוסיות אחרות. די בכך שהשאלות במבחנים מתייחסות לנושאים הקרובים יותר לעולם החוויתי של בנים, כדי שבנות, בעיקר כאלו הגדלות בסביבות שמרניות,יתקשו להשיב עליהן. אני לא מופתעת שהבנים בכיתתך הם שובניסטיים קיצוניים. בנים מחוננים, לעיתים קרובות, זוכים משחר ילדותם ליחס של הערכה, הערצה והתפעלות מצד סביבתם הקרובה. ולמרות שבטחון עצמי הוא דבר חיובי מאד אצל ילד/ה, נראה לי שבמקרה של הבנים הללו הם הופכים למגלומנים קטנים. הם רגילים לראות עצמם כעליונים, והם חסרי כל אמפטיה כלפי מי ששונה מהם. ככל שהפער בין היכולות האינטלקטואליות ליכולות הרגשיות גדול יותר, כך גם מתעצמים חוסר-הסובלנות, היהירות, הנוקשות ולעיתים אפילו האכזריות. אני יכולה להציע לך להעביר הרצאה על פמיניזם בכיתתך, אם כי אני מודה שאני קצת ספקנית לגבי מידת הצלחתה. העברתי בעבר הרצאות בפני מורות על פמיניזם, וזו היתה כרוניקה של כשלון ידוע מראש. אני מודה שהאשם היה נעוץ גם בי. מאחר שהייתי רגילה לקהל אחר לחלוטין, לא התאמתי את עצמי מספיק אל הקהל החדש, ולמרות שניסיתי למתן את דברי, עדיין לא הצלחתי להגיע אליהן (הן גם התנהגו בצורה מחפירה בהרצאות - הן ישבו, למשל, עם טלפונים ניידים פתוחים וניהלו שיחות במהלך ההרצאות, אבל זה כבר סיפור אחר). וכמובן, שמורות כאלו, שאחת מהן אמרה לי בתגובה לדברי ש"מה שאת אומרת זה מסוכן, כי לחשוב זה מסוכן", רק תורמות להשארת המצב הקיים על כנו.
 

wasaby

New member
דיברנו בעבר על שוביניזם

אצל בני נוער. אני חושבת שבנוסף לסיבות הרגילות של בנים בגיל ההתבגרות להיות שוביניסטיים למחוננים (ביחוד כאלה שלומדים בכיתה מיוחדת) יש גם צורך לברוח מתדמית החנון שמוצמדת להם. הדרך לעשות זאת היא להתנהג לפי תדמית החברה של שיא הגבריות או שיא המרדנות. זה יכול להתבטא בשוביניזם או בגרפסים קולניים או אפילו בסוג המוזיקה שהם ישמעו. בקשר לריבוי הימניים בכיתתך זה יכול להיות צירוף מקרים ויכול לנבוע מהמקום בו ממוקם בית הספר ומהאזור ממנו הוא אוסף תלמידים. שימי לב שבשנה-שנתיים האחרונות יש נטיה כללית של הציבור הישראלי ימינה ובני נוער נוטים בדרך כלל להקצין מגמות כאלה (כמו שאמר י"בניק אחד בבית הספר שלי: "עוד לא החלטתי מה אני אצביע, או מולדת או מרץ")
 

fluppster

New member
הבעייה היא שהם ימניים באמת קיצוניים

אני שמאלנית, אבל ממש לא אכפת לי מה הדעה הפוליטית של האנשים סביבי. זה מתחיל להפריע כשבכל פעם ששרים למישהו "יום הולדת שמח", תוך מספר שניות זה מתחלף לשירת "מוות לערבים", או שכשהמורות מנסות לדבר איתנו על נושא "קצת יותר שמאלני" ממה שהם רגילים, אז הם לא מוכנים להקשיב. שמתי לב שזה קורה בעיקר אצל הבנים. הבנות בכיתה שלי הרבה יותר מתונות, ויותר מקשיבות למה שלאחרים יש להגיד. בכלל, הבנים כל כך אטומים מבחינה רגשית, למרות שזו עובדה ידועה ביותר. לפני כמה זמן התקיימה בכיתתי סדנה ייחודית בשם "רגש", שבמהלכה ניסו קצת לפתוח אותנו מנטאלית ולגרום לנו לשתף את יתר הכיתה במחשבות וברגשות. אני אישית נורא נהניתי, למרות שהייתי בין היחידים שנהנו. היה חלק שבו הפרידו בין הבנים והבנות, וכל חלק היה בפני עצמו ושוחח. אנחנו, הבנות, ממש נפתחנו רגשית, ושכפנו את כל שהיה על לבנו. מאוחר יותר כמה בנים סיפרו לנו שהם רק שוחחו על כך שבוודאי הבנות שופכות את לבן ברגעים אלו. אין איזו דרך לגרום לבנים קצת יותר להיפתח? אין דרך לגרום להם להפסיק לחשוש מלקלף את שכבת המגן שלהם? אוף, ועוד אומרים שהנשים הן עם מסובך. הבנים עוד יותר מתוסבכים.....
חן
 
אני חושבת שאחת הבעיות העיקריות היא

שכשיש ילד מאד חכם, לא רואים מעבר לזה. ההורים והמורים כל כך מתלהבים שהם מטפחים עוד יותר את החלק שממילא חזק, שהוא החלק האינטלקטואלי ומזניחים לגמרי את החלק הרגשי, ואז נוצרים הבדלים איומים בין שני החלקים האלה. אני מכירה די הרבה אנשים שהם מאד אינטיליגנטים מבחינה אינטלקטואלית, אבל אין להם יכולות חברתיות בסיסיות. וזו בעיה גדולה גם כי ברגע שילד מחונן, הוא קולט הרבה יותר מאשר ילדים לא מחוננים, אבל מבחינה רגשית, הוא לא יותר מוכן או בשל להתמודד עם כל הדברים שהוא קולט מאשר כל ילד אחר (ובגלל הסיבות שציינתי, אולי אפילו פחות). יכול להיות שבגלל רגישות היתר ההתחלתית, הבנים בכיתה שלך הרגישו צורך לפתח קליפה עבה במיוחד. מה שאני יכולה להציע לך כרגע זה בכל זאת לנסות ליצור חברים במסגרות אחרות. הסיכוי שתצליחי לשנות את הבנים בכיתה שלך נמוך ביותר.
 

Boojie

New member
אני חושבת שזה מעבר להתלהבות.

להורים ולמורים קשה - מאיים אפילו - להתמודד עם ילד מחונן. הקושי הזה מן הסתם יוצר בעייתיות מסוימת ביחס הרגשי כלפי אותו ילד. כך שהבעייה הרגשית מן הסתם נוצרת לא רק בגלל חוסר טיפוח של הצד הרגשי, כי אם גם מלחצים רגשיים אותנטיים שנופלים על מערכת היחסים עם ההורים/מורים בגלל עצם המחוּננוּת. אני רוצה להוסיף גם שלפחות מהנסיון שלי, ולפחות בגיל הבגרות, בני אדם אינטליגנטיים אינם פחות נעימים או מפותחים רגשית מבני אדם פחות אינטליגנטיים. אולי אפילו יותר, בגלל הקשיים ההתחלתיים שהיה עליהם להתמודד איתם. בני אדם העונים לסטיגמה של "הגאון המוזר" הם נדירים יחסית. אגב, בעייה שמתייחסים אליה מעט מאד, היא שגם כיתות מחוננים, כמו כיתות רגילות, שמות דגש על הבינוניות, רק שהבינוניות של כיתת מחוננים נמצאת במקום אחר. למה כוונתי? כוונתי לכך שאצל מחוננים השונות הרבה יותר גדולה מאשר בכיתה רגילה, כי נדיר למצוא שני ילדים שיהיו מחוננים בדיוק באותם תחומים. אם בכיתה רגילה, הרמה של כולם במתמטיקה, בכישורים ורבליים, בתחומים ההומניים וכולי פחות או יותר אחידה, בכיתת מחוננים כמעט אין אחידות כזו כלל. כל אחד מצטיין בתערובת שונה של תחומים ובצורה שונה. התוצאה היא שבכל שיעור ושיעור יש אנשים שמצטיינים מאד (ומשתעממים) ואנשים שמתקשים, וכמעט בלתי אפשרי למצוא קצב שיתאים לכולם. זה יוצר המון חיכוכים ובעיות, שמתפשטים כמובן לא רק לתחום הלימודי, אלא גם לצד האישי והחברתי, כי הילדים האלה נמצאים בתחרות מתמדת ובהשוואה מתמדת. מכיוון שלמורים אין ברירה אלא לדחוף ללמידה בקצב אחיד פחות או יותר, שיספק את הצרכים של מרבית הכיתה, התוצאה היא שגם בכיתת מחוננים אין ממש דחיפה למצוינות, כי אם שאיפה לבינוניות, רק שבכיתה כזו זה הרבה יותר מודגש, כי הילדים כביכול אמורים להיות שם מלכתחילה בשביל המצוינות הזו.
 
כל מי שסיפר לי על כיתת מחוננים

היה מלא בסיפורי זוועה. אני מאד שמחה שלא היתה אופציה כזאת בכלל בבאר-שבע כשאני הייתי ילדה. הלכתי לחוגים של נוער שוחר מדע שהיו כיף (למרות שגם כן, הילדים שם לפעמים היו כאלה אינפנטיליים. אבל אנחנו מדברים על שעתיים-שלוש בשבוע. נסבלץ) וקפצתי כיתה, אבל לכיתה רגילה, אז לא היו כל השטויות האלה.
 
בוג´י, אני מתחברת מאוד לדברייך

מדברים היום על סוגי אינטליגנציות. ילד יכול להיות מחונן באינטליגנציה החזותית או הורבלית שלו וממוצע ביכולת המתמטית שלו, למשל. המסגרות הנדירות יותר ושאני נוטה לאהוב יותר הן אלו שמטפחים ילדים כאינדבידואלים עם קצב התפתחות אישי לכל ילד/ה. הבעייה היא שיש מעט מדי מקומות כאלה והם פחות מידי "ממוסדים". וודאי וודאי שלא "של" משרד החינוך, שמטרפד היום כל יוזמה לבתי ספר ייחודיים. לגבי הורים והטמעות - הבאתי היום את עומר ובת דודו ל"פורימדע" כאן במתנ"ס. ניגשה לצידי אמא ושאלה "איזה סדנאות יש לבנות ?". ענתה לה הפקידה שמוכרת כרטיסים ונותנת מדבקות הפנייה לסדנאות "קחי איפור לפורים ועוד משהו". ייחודה של הילדה - אם יש כזה - היה לא רלוונטי בתהליך הבחירה. שאלתי את עצמי בשביל מה היא מביאה אותה בכלל - לבייביסיטר ל- 5 שעות ?
 
../images/Emo32.gif ועוד משהו לגבי בתי"ס ייחודיים

בדיונים בעבר טענתי שאני את ילדיי לא אשלח לכאלו. אני עדיין גורסת ככה. יש לי תחושה של "חאפריות" לא שיטתית שנובעת בדיוק מהיותם יוזמות פרטיות לעשירים שאינן מקבלות הכרה בחשיבותן ובקיומן מהממסד. וחבל. המסגרות הללו היו צריכות להיות הכלל, ולא היוצאות מן הכלל.
 

Boojie

New member
אני דווקא זוכרת חוויה מימי התיכון,

שבו דחפו לנו שמאלנות במינונים מוגזמים לחלוטין. בכיתה שלי (גם כיתת מחוננים, אגב. אויה.) היו כמה ימנים, ולטעמי האישי בית הספר נקט ממש בסתימת פיות כלפיהם, החל בסתימת פיות מהסוג הקל והעדין ("אתה עוד ילד, כשתגדל תבין" - משפט הרסני כשהוא מגיע מפה של דמות סמכות) ועד הסוג הפחות קל ועדין, שהגיע עד לכדי איסור על הבעת דעות ימניות בצורה כמעט מפורשת. כמה חבר´ה מהכיתה שלי, שהתרעמו על כך שהם לא רשאים לבטא את דעותיהם באמצעי הביטוי המקובלים בבית הספר (ובכלל זה עיתון בית הספר וכדומה) החליטו, כצעד מחאה, לפרסם שיר בעל תכנים ימניים בוטים מאד (אם כי לא מה שהייתי מגדירה "שערורייתי" - נסבל בהחלט). לשם כך, הם היו צריכים לשכפל אותו. מכיוון שהייתי שמאלנית ידועה ומוכרת כ"ילדה טובה" במזכירות בית הספר, הם בחרו בי להוציא לפועל את תכניתם. ואני, מכיוון שאני שונאת סתימת פיות מכל סוג, ומאמינה שגם דעות שונות משלי חייבות למצוא את ביטויין (טוב, במסגרת מגבלות סבירות, אתם יודעים), עזרתי להם בשמחה. כמובן שפרץ סקנדל גדול בעקבות כך, וכמובן שברגע שגילו שמי שמסר את השיר לשכפול הייתי אני, העונש הגדול והנורא שציפה ל"אשמים" התמסמס לכלל "נו נו נו" וזהו. למה סיפרתי את כל זה? כי לפעמים חוסר הנכונות להקשיב, ואפילו ההקצנה, הם ההגנות היחידות שיש לאנשים שהדעות שלהם לא מקובלות על הממסד, כדי להגן על תחושת הלגיטימיות שלהם. כי לפעמים, אנחנו לא קולטים כמה שבעלי דעות שלא מקובלות על הממסד בבית הספר נמצאים תחת לחץ כבד. לפעמים, לאנשים פשוט לא נותרת ברירה. החוויה שלי מכיתת מחוננים היתה איומה. אוסף המצליחנים הבלתי נסבל הזה, כולו ביחד, כל אחד עסוק בלגרום לשני להרגיש כמה שיותר קטן, כדי להרגיש בעצמו כמה שיותר גדול, וכולם מפגינים בעוצמה מקסימלית את חרדות הנחיתות שלהם ואת החשש שמישהו, חלילה, יצליח להשפיל אותם, בכך שהם עושים כל מאמץ להשפיל אחרים קודם - זה היה פשוט נורא. אני הייתי הבת האחרונה שנטשה, בתחילת כיתה י´, אבל גם חלק גדול מהבנים לא נשארו בסביבה. נדמה לי שחלק מזה שפחות בנות נטו להישאר שם (ואני לא נכנסת כאן ל"למה פחות בנות הגיעו לשם מלכתחילה") היה כי לבנות זה היה פחות נורא "לוותר" ולברוח מהמסגרת האיומה הזו למסגרת אנושית יותר. אני מתארת לעצמי שעל הבנים היה לחץ הרבה יותר גדול לא לוותר בשום פנים ואופן. לא סתם לבנים יש מנגנוני הגנה חזקים יותר כפי שתיארת. ואני רוצה להבהיר: זה לא שאני חושבת שכיתת מחוננים זה דבר רע. פוטנציאלית, זה דבר נהדר, עם יתרונות אפשריים אדירים. אבל לא בצורה שזה היה בנוי כשאני הייתי שם, צורה שמדגישה את כל החיכוכים הלא נעימים שנוצרים משהייה של כמות גדולה של אנשים אינטליגנטיים במיוחד ושאפתנים במיוחד ביחד.
 
אני חייבת לומר שהתיאור שלך

נשמע לי כמו תיאור רגיל של יחסים בכתה רגילה בבצפר. לא משהו יוצא דופן.
 

fluppster

New member
דווקא אצלנו.......

זה לא כל כך נורא. לפחות לא בשבילי. אני דווקא ממש אוהבת את הכיתה שלי, או לפחות את רובה. עד התיכון לא היו לי הרבה חברות במסגרת הבי"ס, ועכשיו יש לי הרבה חברות בכיתה. ברור שזה קשה, לפעמים זה אפילו קשה מאוד, במיוחד כששתיים מהחברות הכי טובות שלי עוקפות אותי הרבה פעמים בציונים, אבל מתרגלים. אני מתרגלת לעובדה שאני כבר לא התלמידה הכי טובה בכיתה, וגם לא בין הטובים. עד עכשיו פרשו רק שני תלמידים מהכיתה שלי, ושניהם היו בנים. אני לא חושבת שעד סוף י"ב יפרשו עוד הרבה. אני ממש שמחה שבחרתי ללכת לכיתת המחוננים, ובכלל לא מתחרטת. אני מצטערת שבשבילך זו הייתה חוויה לא נעימה.
חן
 
למעלה