שלום לכולם

טיפקסית

New member
שלום לכולם

הרבה זמן אני קוראת סמויה. קוראים לי בשמת ובעוד חודש אני בת 20. ביומיום אני חיילת ב...פיקוד צפון ומשרתת במסגרת גדוד קשר 371. אני כבר שנה בצבא,וכרגע ממש ברגעים אלה נמצאת ברגילה עד יום שני. אני גרה בקיבוץ עברון,ממש על הגדר עם נהריה,יוצאים החוצה מביתי ומגיעים לנהריה. לילה לבן עבר על כוחותינו כאן. הבוקר התעוררנו לבוקר נוסף של לוחמה,כמובן שכל הנפילות נשמעו היטב ובצורה ברורה. בקיבוץ שלנו הכל נסגר. הוחלט לסגור את המפעל ולשלוח את העובדים הביתה,חדר האוכל של הקיבוץ גם הוא נסגר,ואנחנו מקבלים אוכל לבתים. הילדים מקבלים מסגרת חלקית בסמוך למקלטים ולמרחבים המוגנים. סוג של תחושת מצור מסוימת. משום מה אני מתגעגעת לחברים שלי בפיקוד,אבל גם שם וגם כאן, אי אפשר להרגיש מוג כרגען. רוב החברים שלי כרגע בצבא,ולכן אין לי פה הרבה חברה בגילי,אבל אני מחזיקה מעמד. אנחנו מקווים שבקרוב הכל ייגמר,ובלי יותר מדי אבידות לכוחותינו. אני רוצה לחזק את החבר'ה שלנו בשטח,את כל החיילים והחיילות שעושים עבודתם נאמנה,ומוסרת ד"ש חם וחיזוקים בעיקר לגדוד קשר 371,שזה הגדוד בו אני משרתת. מחזקת את כל החיילים שנמצאים בעומק הלבנון,שובו הביתה במהרה. תודה על התמיכה של כולם זה נותן לנו המון כוח פה בצפון. שיהיה לכולכם המשך יום נעים.
 

oshiko

New member
תשמרי על קשר (תרתי משמע ../images/Emo13.gif)

נקווה שיהיה שקט אצלכם
 

mikca

New member
שלום בשמת ../images/Emo24.gif

אנחנו איתך ועם כל תושבי הצפון. מחזקים אתכם ומחזיקים אצבעות שהכל יגמר מהר וללא אבידות נוספים ומיותרים. תשתדלי להנות מהרגילה
 

סמדר בנ

New member
שלום בשמת

גם חיילת וגםן צפונית - מגיעה לך תמיכה כפולה
תחזיקו מעמד במצור הכפוי.
 

טיפקסית

New member
מחזיקים [בינתיים]

אין לאן לצאת שזו תחושה קצת מחניקה,אבל אני מנסה ליהנות פה בבית סמוך לחדר הביטחון,ומחכים להוראות נוספות מרכזי הביטחון האזוריים שלנו. הדודים מכל הארץ התקשרו לוודא שהכל בסדר,ושאלו אם אנחנו זקוקים לעזרה,כיף גדול. כרגע המצב באיזור נרגע מעט,ומעל שעה שאין פעילות משמעותית מאז המטח האחרון לעבר נהריה. פגשתי חברה מהקיבוץ שמשרתת איתי בבסיס וגם היא נשארה בבית היום,כך שאני לא היחידה. התקשרו מהצבא ואמרו שכרגע אני לא צריכה לחזור וביקשו שאעקוב אחרי ההתפתחויות ,אני מקווה שביום שני כשתסתיים הרגילה יתאפשר לי לשוב לבסיס,אני אפילו קצת מתגעגעת [אבל הכל תלוי במצב הבטחוני]. אני מנסה ליהנות מהמצב כמה שיותר. אבא שלי החליט בכל זאת ללכת לעבודה במפעל,ואת אחותי גייסו למילואים עד יום ראשון,ואני פה לבד בבית,כך שאני יכולה לעשות מה שבא לי-לשמוע מוזיקה בלי שיגידו להנמיך,לראות וידאו או טלוויזיה,אבל הכל מתגמד כשברקע שלך אתה שומע מסוקים מעל הראש ויריות מכוחות ארטילריה. מקווים שבקרוב הכל ייגמר. מחזיקים מעמד בינתיים תודה על התמיכה מקווים להמשך יום שקט.
 
למעלה