שלום לכולם
למרות שיום השואה היום ומשפחתי ניצולת שואה, ואולי דווקא בגלל זה החלטתי היום לכתוב. נשארנו ללא קרובי משפחה. לאבי היתה אחות אחרת שהיגרה לאוסטרליה לאחר המלחמה ולא רצתה להביא ילדים לתוך עולם כזה. היא נפטרה לפני שנתיים. לאבי היו הרבה דודים ודודות, דודנים ודודניות בפולין אבל כולם נרצחו באושוויץ. אימי בת יחידה בגלל המלחמה ההיא... יש לי אחות שקטנה ממני ב- 10 שנים וזהו. אבי היה מבוגר יחסית כשנישא לאימי ונולדנו לו כשהיה בן 38 ו- 48. וכך הגענו לסיפור שלי. מילדות היה לי ברור שתהיה לי משפחה גדולה, לא היה ברור לי שאנשא - אבל ילדים בהחלט כן. נישאתי לאהובי די מוקדם וכמעט מיד "התחלנו לעבוד" על הרחבת המשפחה שלנו. זה לא הלך בקלות ועבר דרך טיפולים ואובדנים. לבסוף נולד לנו בן שהיום בן 11 - ילד מקסים, מחונן ורגיש. היה ברור לנו שאנחנו רוצים עוד אבל בגלל הקשיים שעברנו לא יכולתי לחשוב על עוד הריון וכך דחינו בכמה שנים את הילד השני. בתנו השניה נולדה כשהגדול היה בן 4 ו"המתכון" לעשיית ילדים הצליח בפעם השניה. היינו מאושרים עם בן ובת בריאים והחלטתי שאני עם טיפולים גמרתי! אם יהיו עוד ילדים, זה יהיה רק באופן טבעי (צריך להנות קצת, לא? אי אפשר לעשות ילדים רק במבחנות...). כשהקטנה היתה בת ארבעה חודשים התחלתי להרגיש מאוד רע והייתי מאוד עייפה אבל לא נפל לי האסימון עד שלא התחלתי להקיא... השלישית נולדה בדיוק שנה אחרי השנייה. כל הריון היה קריעת ים סוף וכלל תפירת צוואר הרחם, שמירת הריון קפדנית ואישפוזים חוזרים אבל אני יודעת שזכיתי בפייס. היום אני בת 40. ילדיי בני 11, 7 ו- 6. לפני שבוע גיליתי שאני בהריון. גם ההריון הזה לא יהיה פיקניק וגם בו אצטרך תפירת צוואר הרחם ושמירת הריון אבל אם הכל ילך בסדר אלד כשאהיה בת 41. הורות מאוחרת.
למרות שיום השואה היום ומשפחתי ניצולת שואה, ואולי דווקא בגלל זה החלטתי היום לכתוב. נשארנו ללא קרובי משפחה. לאבי היתה אחות אחרת שהיגרה לאוסטרליה לאחר המלחמה ולא רצתה להביא ילדים לתוך עולם כזה. היא נפטרה לפני שנתיים. לאבי היו הרבה דודים ודודות, דודנים ודודניות בפולין אבל כולם נרצחו באושוויץ. אימי בת יחידה בגלל המלחמה ההיא... יש לי אחות שקטנה ממני ב- 10 שנים וזהו. אבי היה מבוגר יחסית כשנישא לאימי ונולדנו לו כשהיה בן 38 ו- 48. וכך הגענו לסיפור שלי. מילדות היה לי ברור שתהיה לי משפחה גדולה, לא היה ברור לי שאנשא - אבל ילדים בהחלט כן. נישאתי לאהובי די מוקדם וכמעט מיד "התחלנו לעבוד" על הרחבת המשפחה שלנו. זה לא הלך בקלות ועבר דרך טיפולים ואובדנים. לבסוף נולד לנו בן שהיום בן 11 - ילד מקסים, מחונן ורגיש. היה ברור לנו שאנחנו רוצים עוד אבל בגלל הקשיים שעברנו לא יכולתי לחשוב על עוד הריון וכך דחינו בכמה שנים את הילד השני. בתנו השניה נולדה כשהגדול היה בן 4 ו"המתכון" לעשיית ילדים הצליח בפעם השניה. היינו מאושרים עם בן ובת בריאים והחלטתי שאני עם טיפולים גמרתי! אם יהיו עוד ילדים, זה יהיה רק באופן טבעי (צריך להנות קצת, לא? אי אפשר לעשות ילדים רק במבחנות...). כשהקטנה היתה בת ארבעה חודשים התחלתי להרגיש מאוד רע והייתי מאוד עייפה אבל לא נפל לי האסימון עד שלא התחלתי להקיא... השלישית נולדה בדיוק שנה אחרי השנייה. כל הריון היה קריעת ים סוף וכלל תפירת צוואר הרחם, שמירת הריון קפדנית ואישפוזים חוזרים אבל אני יודעת שזכיתי בפייס. היום אני בת 40. ילדיי בני 11, 7 ו- 6. לפני שבוע גיליתי שאני בהריון. גם ההריון הזה לא יהיה פיקניק וגם בו אצטרך תפירת צוואר הרחם ושמירת הריון אבל אם הכל ילך בסדר אלד כשאהיה בת 41. הורות מאוחרת.