שלום לכולם..

  • פותח הנושא Gvibe
  • פורסם בתאריך

Gvibe

New member
שלום לכולם..

במקרה הגעתי לפורום הזה עברתי באותיות וראיתי גמגום.. אז ככה.. זה די ארוך אז למי שיש סבלנות שיקרא.. אני בן 21 כמעט חייל.. וגם אני ניחנתי בבעיית הגמגום.. מגיל צעיר מאוד בערך בכיתה ו' זה התחיל אצלי.. הגמגום שלי מתחלק לתקופות והוא נורא מורכב ומסובך... מאז שאני זוכר את ההתחלה של הגמגום זה היה שונה לגמרי ממה שזה היום.. זה התחיל אצלי בהיתקעות על מילים וניסיון להוציאם בכח.. עברתי בערך עד היום 3 קלינאי תקשורת ואף אחד מהם לא עזר לי אז התייאשתי בערך בכיתה י'א ומאז לא הלכתי לאף אחד פשוט לא מאמין בזה!! התקופות שאני מדבר עליהם הם נורא משונות זה לפעמים קל מאד לפעמים בכלל לא ולפעמים מחריף עד כדי פחד לדבר עם אנשים מהמחשבה של אם אגמגם מה יהיה אז אני מעדיף לשתוק... בחברה חדשה לרוב אין לי גמגום בכלל אני מדבר בצורה חלקה ושוטפת וחברים שאיתי ורואים אותי מדבר באים אלי אחרי זה ומתפלאים איך אני מדבר חלק ליד מישהו שאנני מכיר..(מה אתה עובד עלינו ..?חח) עברתי פה על כמה תגובות של אנשים ובגדול ראיתי שהבעיות שיש פה לאנשים מאד דומות לבעיה שלי במובנים מסויימים.. אני לא מצליח לפענח ממה נובע הגמגום אם זה מלחץ או התרגשות או שמחה או עיפות או אדישות או כל זה יחד.. כי כל פעם אני מנסה לקשר את הגמגום למצב שבו אני נמצא... ופעם זה ככה ופעם זה ככה אין שום דבר קבוע.. ליד כל החברים הקרובים שלי אני מגמגם בצורה שוטפת ואני חושב שאין לי בעיה עם זה מכיוון שאני יודע שהם אוהבים אותי וזה לא מפריע להם גם עליד המשפחה... ולפעמים אני ממש ממש נתקע על מילים והברות שהמילה מתיישבת לי על קצה הלשון ובראש אני רוצה להוציא אותה ורגע לפני שאני מדבר אני מתחיל לחשוב על עוד 1001 דברים כגון מה אם אגמגם ואיך אגיד את זה בצורה הטובה ביותר ותוך כדי המחשבות אני מגמגם... לא ניסיתי מעולם שום שיטה ייחודית כמו להתאמן על עצמי כי כמו שאמרתי אני לא מאמין בזה... אך עדיין אני מאד רוצה להפסיק לגמגם ולדבר כמו כל שאר האנשים משום שזה מוריד לי את הבטחון ברוב המקרים וזה שולל ממני הרבה דברים בחיים... ישנה עוד סוגייה שעד היום לא הבנתי והיא ששכשאני שר לדוגמא אז אינני מגמגם כלל!! כאילו זה מוח נפרד ואין שום גמגום..! אבל בדיבור שוטף אני נתקע.. או כאשר אני משנה את הקול לדוגמא בחיקוי של מישהו אז גם אז אין שום גמגום..מן קטע נורא מוזר שאני לא מצליח לפענח.... בקיצור ולעניין אני שמח שהגעתי לפורום הזה ואני יעקוב פה בזמן הקרוב אחרי ההתרחשויות ואם למישהו יש המלצות או דברים כאלה שעזרו לו או עוזרים לו מוזמן ולהמליץ ולכוון אותי בהמשך... תודה רבה על ההקשבה וההבנה...
 

אני1989

New member
היי..

קראתי את מה שכתבת..ואני מזדהה כמעט עם הכל.. בקשר לחברה חדשה שבה לא מגמגמים- אני ממש ממש מזדהה..עם אנשים שקרובים אליי אני לפעמים 'נתקעת' בדיבור..אבל עם אנשים חדשים אני מדברת ממש חלק, חשבתי אולי זה בגלל שהם לא מכירים אותך ואתה רוצה להוכיח להם שאתה מדבר רגיל..וזה הולך לך..[כי הם בעצם לא יודעים כלום עלייך..] בקשר לזה שכשאנחנו שרים אנחנו לא מגמגמים- פעם מישהו הסביר לי שזה חלק אחר במוח- שלא קשור לדיבור.. למשל יש זמרים מגמגמים על הבמה ואח"כ בראיונות לא ממש הולך להם- למשל, יהודה פוליקר ואפילו אביב גפן.. יש לי כמה שאלות.. אתה זוכר איך הגמגום התחיל- כתבת שהתחיל לך בכיתה ו', אבל אתה זוכר מקרה או זיכרון שקשור לזה? למה אתה לא מאמין שאפשר לעבוד על הגמגום בשיטה כלשהי? איך אתה מסתדר בצבא? אממ.. השתלבות נעימה..ותעדכן אותנו מה איתך..
יומעולה!
 

adii123

New member
אני מזדהה איתך

כשאני נמצאת עם חברים/חברות אני בקושי מגמגמת, אבל כשאני מדברת למשל עם המשפחה שלי (אנשים קרובים) כל הזמן אני נתקעת בדיבור ומגמגמת. זה משהו שאני לא מצליחה להבין. ואני יכולה להביא לך עצה שכמעט תמיד עוזרת לי... תנסה לא לחשוב על הגמגום כשאתה מתחיל לדבר, תתרכז רק במה שעליך לומר. כמו שאמרת שאתה מתחיל לחשוב דברים על מה יקרה אם אגמגם וכו'. זה עוזר... אם יש לעוד מישהו הצעות, עצות אז תגיבו..
 

רומאו22

New member
אני יגיד לך למה

את נתקעת אם משפחה וחברים לא, כי כשאת אם המשפחה את מרשה לעצמך להיות חופשייה ולגמגם ולא להיות תחת פיקוח עצמי כבר כמו שאת חברוווות
 
למעלה