ועוד אני חייבת לחלוק איתכם....
את החוויה הזו... כל פעם, כשאני מציירת... אני מרגישה כמו מרחפת.... כאילו הרגליים שלי נמצאות 20 ס"מ מעל הרצפה... ומעין עונג עילאי.... שרק כשאני עובדת אני חשה... (דומה לתחושה שחשים... כשנמצאים סופסוף עם מישהו שאוהבים ושאוהב בחזרה
).... היום זה שוב קרה.... ארבע שעות שבהן ציירתי שני ציורים במקביל.. כל אחד בגודל של קרטון ביצוע.. כל אחד עם עוצמות אחרות... אחד מהם אני מציירת ביחד עם מישהו.. מן פרוייקט ייחודי מדהים... יזמתי ציור משותף בגלל האיכויות הנדירות של הנער... בן זוגי בן 13 (מוכשר כמו שד) ואני בת 40.... המורה שלי אמר שזה משהו מדהים ויוצא דופן, ההרמוניה שלנו... (והוא צעיר מבני הבכור בשנה...) (אל תדאגו... לפני שהתחלנו, דאגתי שיבקש רשות מהוריו לעבוד יחד איתי...)

) את הציור השני... ציירתי עד שהוא הגיע... הייתם צריכים לראות את זה: הגעתי למרתף שבו אנחנו עובדים... ואז... מגיע הטקס הקבוע שלי... חליצת הנעליים... (אני נוהגת לצייר רק יחפה!) בן זוגי לפרוייקט המיוחד שיזמתי עדיין לא הגיע... אז בינתיים שלפתי קרטון חדש, והנחתי אותו על הרצפה דווקא ו..השתרעתי.... התחלתי לחשוף על הדף את ההבזקה של אתמול... את שהתבשל במוחי הקודח...

) לא חלפו 10 דקות והסקיצה כבר קרמה עור וגידים... המורה שלי היה המום... בינתיים "בן זוגי" ל"פרוייקט" המיוחד הגיע.. עברנו לעבודת הצוות שלנו. משהו מיוחד, אין לי מילים. אתם ודאי יכולים לקרוא שאני נורא מתרגשת. ואז, כל פעם שחשתי שאני צריכה להניח לו לבד.. פניתי את הציור הראשון.. וככה בתום ארבע שעות של שיכרון חושים... יצאו מ"בית היוצר" שני ציורים יוצאי דופן ביותר... אוף, למה אני לא יכולה לעשות את זה כל יומיים....