lizistrata
New member
שלום לכולם
כל הערב אני מחפשת מקום שאליו אני אוכל לזרות את הרגשות שלי (בבטן הן מכאיבות לי). אני מקווה שלזה המקום (אם לא אז תתעלמו). חזרתי עכשיו הביתה לחודש (עד תחילת הלימודים). אחרי שש שנים שאני מחוץ לבית (חוץ מסופי שבוע) חזרתי לתקופה ארוכה. עזבתי בגיל 15, זו היתה ממש בריחה (רק בהסכמת ההורים), לא ברחתי מהמשפחה שלי (שהיא הכי טובה בעולם), ברחתי מהאנשים סביבי. ההורים שלי גרים במושב מבודד באמצע המדבר (כן, יש כאלה בארץ), החיים פה הם חיי שגרה, הם חיי מוסכמות חברתיות. אסור להיות אחר, אסור לחרוג מהנורמה. אבל חרגתי. היה לי צורך ביותר אז בני הכיתה והמושב שלי נתנו לי פחות. הייתי לגמרי לבד במשך שנים. ואז יצאתי לעולם הגדול. והיה לי טוב. וצברתי חוויות טובות וחברים טובים. ועכשיו אני שוב לבד פה. נזכרת ברע. רואה אותם ואת משפחתם מול עיני. רוצה לצעוק. רוצה לבכות. רוצה לנקום. רוצה להפסיק לשנוא. ובעיקר, צריכה עזרה.
כל הערב אני מחפשת מקום שאליו אני אוכל לזרות את הרגשות שלי (בבטן הן מכאיבות לי). אני מקווה שלזה המקום (אם לא אז תתעלמו). חזרתי עכשיו הביתה לחודש (עד תחילת הלימודים). אחרי שש שנים שאני מחוץ לבית (חוץ מסופי שבוע) חזרתי לתקופה ארוכה. עזבתי בגיל 15, זו היתה ממש בריחה (רק בהסכמת ההורים), לא ברחתי מהמשפחה שלי (שהיא הכי טובה בעולם), ברחתי מהאנשים סביבי. ההורים שלי גרים במושב מבודד באמצע המדבר (כן, יש כאלה בארץ), החיים פה הם חיי שגרה, הם חיי מוסכמות חברתיות. אסור להיות אחר, אסור לחרוג מהנורמה. אבל חרגתי. היה לי צורך ביותר אז בני הכיתה והמושב שלי נתנו לי פחות. הייתי לגמרי לבד במשך שנים. ואז יצאתי לעולם הגדול. והיה לי טוב. וצברתי חוויות טובות וחברים טובים. ועכשיו אני שוב לבד פה. נזכרת ברע. רואה אותם ואת משפחתם מול עיני. רוצה לצעוק. רוצה לבכות. רוצה לנקום. רוצה להפסיק לשנוא. ובעיקר, צריכה עזרה.