שלום לכולם

[yasha31]

שלום לכולם

למרות שלא הייתי כאן הרבה זמן, אני תמיד מקפידה לקרוא בפורום ולהתעדכן. רציתי לשאול, מנסיונכם הרב, מה אתם הייתם עושים במצבי: בני עולה עוד שבועיים לכתה א'. נכון לעכשיו בטיקים שלו יש החמרה רצינית (אולי מתרגש מהמעבר לביה"ס?), למרות שלדעתי בחברה הוא מטקטק הרבה פחות, אם בכלל.(בשנה שעברה הגננת לא ראתה בכלל טיקים בגן. ואני שמה לב כשהוא עם חברים, אין לו טיקים). היינו אצל ד"ר שטיינברג והיא איבחנה אצלו, מלבד הטוראט, גם קווים ל-ADHDוהיא אמרה שלדעתה יהיה לו קשה בביה"ס בגלל ה-ADHD למרות שהוא ילד מאוד חכם. קשה לו מאוד לשבת למרות שהוא מאוד אוהב ללמוד וילד מאוד סקרן. אני מתלבטת האם לספר כבר בהתחלה למחנכת (אולי למנהלת? או ליועצת?) על התסמונת ובכך אולי "להדביק" עליו תוית או לחכות ולראות מה ילד יום ואולי לא תהיה בכלל בעיה, לא חברתית ולא לימודית. ד"ר שטיינברג המליצה לספר כבר בהתחלה כדי שאם במקרה יתגלו קשיים, הילד לא ישאר מאחור ויוכלו לתמוך בו כבר בהתחלה. הילד לא מטופל תרופתית. מה אתם אומרים? אני ממש ממש מתלבטת. כל עצה תתקבל בברכה.

 

[תיקי וזיו שגן]

ברוכה השבה../images/Emo24.gif

לדעתי, תני לשנה להתחיל ללא "הודעה מראש" לצוות המחנך...אלא אם יצוצו בעיות תאמיני לי שידעו ליצור עימך קשר...תני לבנך את ההזדמנות לקבל יחס שווה.

 

[משה מלמן]

אי אפשר לברוח מהמציאות!!!!!

אני הייתי ממליץ לספר למורה כדי להימנע ממצבים של אנטיגוניזם. מהר מאוד הילדים בגיל זה קולטים את האדם החלש ומטפסים עליו. זו דרכה של כל חברה. את גם צריכה להבהיר לילדך שאת לא תתני כל הנחות לתסמונת ממנה סובל אבל יקבל את כל התמיכה שיצטרך. בטוני שברגע שהמורים ידעו ויגלו הבנה הרבה מי מבעיות האי נוחות וההתמודדות בכיתה תפתרנה. הייתי גם ממליץ לך לשקול קבלת טיפול פסיכולוגי כדי להפחית את מידת החרדות בה הילד נמצא. לפי דעתי יש לראות את התסמונת כמו מחלה רגילה עימה צריעך להתמודד לטוב ולרע. אני מאחל לך ולילדך הצלחה בהמשך דרכככם. משה

 

[סמדר 21]

גם לילדה שלי היתה החמרה בטיקים

לפני שעלתה לכתה א'.בלי שום קשר להחמרה בטיקים אני חושבת שרצוי לספר לצוות החינוכי בבית הספר מבלי לפחד מלהצמיד תוית אסור לשכוח גם שהילד נמצא איתם הרבה משעות היום. אני חושבת שלטובת הילד זה שיהיה שיתוף פעולה בין ההורים לצוות, גם הצוות רואה זאת בעיין יותר טובה. על הילדה שלנו לא רואים בכלל את הטיקים ולא מרגישים את ה- ADHD כי בבית הספר היא מצליחה להתעפק, למרות זאת כשעלתה לכיתה א' לפני פתיחת שנת הלימודים ביקשנו להיפגש עם מנהלת בית הספר והיועצת סיפרנו להם וצילמנו להם את כל האיבחונים שעברה הילדה. זה עזר מאוד היום הילדה עולה לכיתה ג' ובגלל הפתיחות ביננו לבין הילדה, הצוות עושה הכל רק כדי לעזור לה ועם שיתוף פעולה מצידם בכל. מה שעוד אני ממליצה לעשות זה לבקש שהמורה תתקשר ותזמין אותו לפגישת הכרות שלו איתה לפני הפגישה הכיתתית,היא תראה לו את בית הספר את הכיתה וכו'... לבת שלנו זה נתן הרבה ושבר לה את ההתרגשות הגדולה אבל בשביל זה צריך לספר. בכל מקרה במה שתבחרי אם לספר או לא הכי חשוב שיהיה לכם בהצלחה.

 

[yasha31]

תודה סמדר, זה נותן לי הרבה

נקודות למחשבה. אני רואה גם יתרון עצום בלספר, כי אני יודעת שזה לא מצב שיעבור לו פתאום, ויש סיכוי גדול שיחמיר. אבל מה לגבי העובדה שהוא עצמו עדיין לא יודע על כך? האם הילדה שלך ידעה על התסמונת שלה לפני כן? ואם כן, האם כדאי ליזום איתו שיחה בלי שהוא יעלה את העניין? אני מפחדת לתסבך אותו עוד יותר.

 

[סמדר 21]

שלחתי לך מסר

 

[yasha31]

תודה תיקי, תודה משה ../images/Emo39.gif

שניכם צודקים במה שאתם אומרים. לכן אני מתלבטת מאוד. חשבתי אולי לראות לקראת תחילת ספטמבר מה יהיה מצב הטיקים ואז להחליט האם לספר ישר בהתחלה או לתת לזה צ'אנס. אני נוטה לחכות עם העניין, מה גם שהוא עצמו עדיין לא יודע שהוא לוקה בתסמונת (הוא לא שואל שאלות ונראה שהוא עדיין לא ממש מודע למה שעובר עליו, אז אני לא יוזמת איתו שיחה על כך), אז אני לא רוצה שישמע על כך ממישהו אחר, מורה או תלמיד. אשמח לשמוע עוד דעות לכאן או לכאן, אם יש. תודה!

 

[הלנה]

הי יעל

אני כעיקרון בעד לספר לצוות החינוכי (בכיתה א' זה בעיקר למחנכת) וכך נהגתי עם בני, אבל לאור שיחה שהיתה לי לפני כמה ימים עם המחנכת שלו..אני לא בטוחה שזה תמיד הכי טוב. כשהוא התחיל את החטיבה, אני שוחחתי מיד עם המחנכת, סיפרתי לה על התסמונת, אמרתי לה שהיו לו בסוף כיתה ו' גם בעיות משמעת וסיפרתי על לקויות הלמידה שלו. בדיעבד היתה לו שנה נהדרת, בלי אף בעיית משמעת, עם השגים לימודיים טובים מאד... וכשדיברתי איתה השבוע (לגמרי במקרה) היא אמרה לי - מה הפחדת אותי, חשבתי שיהיו לי בעיות עם ערן והוא ילד כל כך מקסים וכו' וכו'... ופתאום חשבתי לעצמי... אולי בכלל לא היתי צריכה לספר? מצד שני אולי אם לא היתי מספרת היא היתה פחות שמה לב אליו... מה שאני רוצה להגיד... ומצטערת שזה אולי לא עוזר לך הוא שאי אפשר לדעת מה עדיף... מצד אחד עם מספרים אין דרך חזרה ואם לא תמיד אפשר לספר בתנאי שנמצאים עם היד על הדופק, כדי שלא יקרה מצב שהילד יסבול ויקבל הערות על דברים שלא בשליטתו (חוסר ריכוז למשל). אגב, הבן שלי אובחן כלקוי למידה בכיתה ב', כך שבכיתה א' אף אחד לא ידע וזה לא הפריע לו... בהצלחה!

 

[שביק]

יעל שלחתי לך מסר. לילה טוב

 

[השגיא]

ואני חושבת

שמאוד כדאי לספר. אני אומרת את זה גם לאור ניסיוני כמורה. קשה להסביר בדיוק, אבל כשיש לך כיתה עם הרבה תלמידים, באופן טיבעי ומיידי את יותר מתחברת עם אלו שקל לך איתם. אלא אם כן את יודעת שאת צריכה לשים לב למשהו/ מישהו. שוב, אני קצת מתקשה להסביר כאן בדיוק איך זה.. (אני כותבת ומוחקת...) לאור ניסיוני כאם לילד עם טוראט, עוד לפני שגילינו שזה טוראט, בתחילת השנה לפני כיתה ד', נפגשתי עם המחנכת לעתיד, ואמרתי לה שיש בעיה, ואני לא יודעת בדיוק מהי אבל שתשים לב ושתעמוד איתי בקשר צמוד. מיד שידענו שזה טוראט. עוד לפני האיבחון הרשמי, שוחחתי עם המנהלת והמחנך, והסברתי להם על התסמונת. בשלב מאוחר יותר הסברנו גם לילדי הכיתה. אני רק רוצה לציין שהילדים הכירו את שי, הבן שלי, מגיל 3, שזה הרבה לפני שהיו סימנים ראשוניים לטוראט... וכאן השוני בין המקרה שלי לשלכם. אני יודעת שגם לו הייתי עומדת במקומך, הייתי מחליטה לספר. אני מסכימה עם סמדר שזה יוצר מראש קשר טוב עם צוות ביה"ס, וקשר טוב איתם זה אחד הדברים שיהיו מאוד חשובים עבורך ועבור ביתך. ובהצלחה גלית

 

[yasha31]

המון תודה לכולכם

למרות שאין תשובה חד משמעית (וחשבתי שלא תהיה תשובה אחת), הדברים שאתם כותבים נותנים לי הרבה נקודות לחשוב עליהן. אופציה נוספת שעלתה היא אולי להעלות את העניין באופן חלקי. ז"א לומר למחנכת בתחילת השנה שהילד סובל לעיתים מטיקים (בעיקר כשהוא מתרגש) בלי לומר לה שזה טוראט (אגב, זה בדיוק מה שעשינו עם הגננת בשנה שעברה. ובכל פעם שהיתה שיחה איתה אחד על אחד הייתי שואלת אותה לגבי הטיקים והיא תמיד אמרה שמעולם לא הבחינה במשהו חריג). יש ילדים רבים שיש להם טיקים וכך ניתן אולי להימנע מהדבקת תוויות. תמיד אפשר יהיה, אם תהיה החמרה רצינית, לומר לה שהוא אובחן כלוקה בטוראט. מה דעתכם? אגב, אתמול הוא התייחס בפעם הראשונה לטיקים שלו. עכשיו יש לו טיק קשה של פתיחה ענקית של הפה כל הזמן, ואתמול הוא אמר לי שכואבת לו מאוד הלסת. נצבט לי הלב.

לפני שבוע היינו בתאילנד עם הילדים והוא כנראה מאוד התרגש מהנסיעה והיה לו טיק מזעזע של כיפוף הגב כמעט עד הרצפה במין עיוות מחריד, וכך הוא היה הולך מספר צעדים - ומתיישר וחוזר חלילה (אגב, מישהו נתקל בזה פעם?) הוא התלונן שהשריר בבטן תפוס לו ולא ידעתי אם נתפס לו השריר כתוצאה מהכיפופים האלה או שהוא עושה אותם כי השריר תפוס. בכל מקרה זה הטיק שאני הכי שמחה שנגמר...זה היה ממש כאב לב...

 

[ש ל י ק]

היי יעל../images/Emo24.gif

את הטוראט שלנו גילינו רק לקראת סיום כיתה ג', למרות שהיו לנו סימנים מסוף כיתה א'. אנחנו תמיד שאלנו את המורה שהיתה לבני בכיתות א' וב' אם היא שמה לב לשינוי אצל ילדי (באותה תקופה התבטאות הטוראט היתה רק בבית והופנתה כלפינו). בכיתה ג' התחלפה מורה ולא דיברתי איתה על חששותיי... במחצית השניה של השנה בערך היא יצרה איתנו קשר והסבה את תשומת ליבנו להתנהגותו השלילית. דרך שיחות אישיות שניהלתי עם בני הבנתי שיש לו גם בעיות בלימודים ולקחתי אותו לאבחונים, לשיחות ולנוירולוגית. למורה רק אמרתי שאנחנו בודקים והוא מטופל (לא ציינתי בפניה באיך או במה)... כשנודע לנו גם איך קוראים לזה דיברתי עם שביק ועם ד"ר מיקי אברמוביץ. עם ההמלצות של שתיהן ביקשתי להפגש עם המנהלת והצוות החינוכי וסיפרתי להם. מאז יש שיתוף פעולה מלא בינינו לטובת הילד. לשאלתך לגבי אם לספר לגבי הטיקים בשביל שלא תהייה התוויה אני חושבת שאם את כבר יודעת מה שיש לילד כן לכנס את הצוות וכן לספר להם ולעמוד על כך שהם ידעו עד הסוף מה זה טוראט ואיך ניתן לעזור לילד אם הוא יהיה במצוקה כתוצאה מכך ,כדי שידעו איך לקבלו, להכילו ולתמוך בו בשעת הצורך. אגב לילדי הכיתה לא סיפרנו כלל ואני שמחה שכך כי הם למדו לקבלו כמו שהוא.

 

[אלי של נופר ובר]

היי יעל. בעיני התשובה דווקא מאד

חד משמעית : לספר !!!! מצע הנחיתה של ילדך בכיתה א' צריך להיות הכי רך שאפשר. הווה אומר הכנת המורה,היועצת והצוות החינוכי (ע"פ החלטתכם) על מנת שיידעו באילו כלים להשתמש וכיצד לנהוג אם וכאשר. אי הידיעה עלולה לגרום לצלקות ,אם יווצר מצב שבו יגיבו להתנהגות חריגה בצורה קיצונית, מבלי לדעת ומבלי להבין. ועלול לעבור זמן עד שיחליטו ליידע אותך שמשהו אולי לא כשורה. בעיני עדיפה אזעקת שווא (כמו בסיפורה של הלנה) ו"אצבע על הדופק".... ב ה צ ל ח ה

 

[Tiryon]

אין לי ממש ניסיון

אבל לדעתי כדי לתת לילד צ'אנס להמשיך בחיים רגילים,ולראות איך הוא יסתדר בלי לספר. ובנוגע לעזרה פסיכולוגית,אני חושב שכדי להמתין עם זה,כי בינתיים לא ניראה שיש לילד בעיות וחבל סתם להפעיל עליו לחצים

 

[השגיא]

את לא חייבת, אבל סתם מסקרן אותי

אם אין לך ניסיון בנושא, מה הקשר שלך לטוראט?