הדגבא של הצאט
New member
שלום לכולם ...
זו פעם ראשונה שאני ניכנס לפורום הזה . יש לי שאלה שמאוד מטרידה אותי ומאוד אשמח לשמוע את דעותיכם בנושא . העליתי אותה גם במיסגרת פורום פילוסופיה אחר אך התשובות שקיבלתי , לפחות בינתיים , עדיין לא סיפקו אותי . השאלה קשורה לנושא האושר ואיך מגיעים אליו . ברור שזה נושא עמוק ורחב יריעה אך בכל זאת אנסה להיתמקד בהיבטים מסויימים שלו שאותי בזמן האחרון מעסיקים . יצא לי לשמוע טענה שאושר מושג כאשר אדם מסמן לעצמו מטרה וצועד לקראתה . ככל שהמטרה גבוהה וחשובה יותר כך רמת הסיפוק כתוצאה מההיתקדמות לעבר השגתה גדול יותר - והאושר גדול יותר . למשל , אדם שמשקיע מאמצים רבים בלפתח תרופה למחלה חשוכת מרפא ובסופו של דבר מצליח - אדם כזה ירגיש מאושר . על פי הטענה , ככל שחייו של האדם מלאים במטרות חשובות כך הוא יהיה מסופק יותר ומאושר יותר . ולכן , ממשיכה הטענה ואומרת , אדם שחי חיים דתיים אדוקים ( שכידוע מקיפים כל שנייה מחייו ) הוא האדם שלו יש מבחינה כמותית ואיכותית את המטרות והאתגרים הגבוהים ביותר ולכן הוא , לפחות בפוטנציאל , יכול להיות המאושר ביותר . כל אדם אחר שחי בסיגנון חיים אחר , אם זה חיים חילוניים לגמרי או חיי מצוות לא קפדניים , יוכל להיות שמח במידה זו או אחרת אך אף פעם לא מאושר באותה רמה . כמובן שגם לאדם חילוני ישנן מטרות ורצונות שהוא מעוניין לממש אך לפי הטענה אין זה באותה רמה . לכאורה אדם חילוני שיושב ורואה טלויזיה לא מרגיש אותה רמה של סיפוק , הנאה ואושר כמו אדם שמאמין שכל פעולה שלו יכולה לבנות עולמות ( או להחריבם ) להעניק לו חיי נצח או למנוע זאת ממנו . לכאורה הסיפוק של האדם הדתי מכל מעשה שלו מקנה לו אושר רב יותר מכל אדם אחר . חשוב לי לציין שאין אני מתכוון בדבריי להכריע אם אכן הטענה נכונה , אלא רק להעלות אותה ולשמוע את דעותיכם עליה . כמו כן אציין שאין אני אדם דתי כלל . למרות ששאלות בנושא הזה ובנושאי אמונה מעסיקות אותי מידי פעם , אני לא אדם שומר מצוות ודווקא בגלל זה הנושא אפילו יותר מטריד אותי מכיוון שאם אכן הטענה שהעלתי נכונה , הרי שדרך חיי לא תקנה לי אף פעם אושר ( בהשוואה לאדם הדתי ) ואין אני יכול גם לעבור לדרך חיים השנייה מכיוון שהיא מבוססת על השקפות עולם ואמונות שאין אני שותף להן . אשמח מאוד לקבל תגובות , תודה מראש .
זו פעם ראשונה שאני ניכנס לפורום הזה . יש לי שאלה שמאוד מטרידה אותי ומאוד אשמח לשמוע את דעותיכם בנושא . העליתי אותה גם במיסגרת פורום פילוסופיה אחר אך התשובות שקיבלתי , לפחות בינתיים , עדיין לא סיפקו אותי . השאלה קשורה לנושא האושר ואיך מגיעים אליו . ברור שזה נושא עמוק ורחב יריעה אך בכל זאת אנסה להיתמקד בהיבטים מסויימים שלו שאותי בזמן האחרון מעסיקים . יצא לי לשמוע טענה שאושר מושג כאשר אדם מסמן לעצמו מטרה וצועד לקראתה . ככל שהמטרה גבוהה וחשובה יותר כך רמת הסיפוק כתוצאה מההיתקדמות לעבר השגתה גדול יותר - והאושר גדול יותר . למשל , אדם שמשקיע מאמצים רבים בלפתח תרופה למחלה חשוכת מרפא ובסופו של דבר מצליח - אדם כזה ירגיש מאושר . על פי הטענה , ככל שחייו של האדם מלאים במטרות חשובות כך הוא יהיה מסופק יותר ומאושר יותר . ולכן , ממשיכה הטענה ואומרת , אדם שחי חיים דתיים אדוקים ( שכידוע מקיפים כל שנייה מחייו ) הוא האדם שלו יש מבחינה כמותית ואיכותית את המטרות והאתגרים הגבוהים ביותר ולכן הוא , לפחות בפוטנציאל , יכול להיות המאושר ביותר . כל אדם אחר שחי בסיגנון חיים אחר , אם זה חיים חילוניים לגמרי או חיי מצוות לא קפדניים , יוכל להיות שמח במידה זו או אחרת אך אף פעם לא מאושר באותה רמה . כמובן שגם לאדם חילוני ישנן מטרות ורצונות שהוא מעוניין לממש אך לפי הטענה אין זה באותה רמה . לכאורה אדם חילוני שיושב ורואה טלויזיה לא מרגיש אותה רמה של סיפוק , הנאה ואושר כמו אדם שמאמין שכל פעולה שלו יכולה לבנות עולמות ( או להחריבם ) להעניק לו חיי נצח או למנוע זאת ממנו . לכאורה הסיפוק של האדם הדתי מכל מעשה שלו מקנה לו אושר רב יותר מכל אדם אחר . חשוב לי לציין שאין אני מתכוון בדבריי להכריע אם אכן הטענה נכונה , אלא רק להעלות אותה ולשמוע את דעותיכם עליה . כמו כן אציין שאין אני אדם דתי כלל . למרות ששאלות בנושא הזה ובנושאי אמונה מעסיקות אותי מידי פעם , אני לא אדם שומר מצוות ודווקא בגלל זה הנושא אפילו יותר מטריד אותי מכיוון שאם אכן הטענה שהעלתי נכונה , הרי שדרך חיי לא תקנה לי אף פעם אושר ( בהשוואה לאדם הדתי ) ואין אני יכול גם לעבור לדרך חיים השנייה מכיוון שהיא מבוססת על השקפות עולם ואמונות שאין אני שותף להן . אשמח מאוד לקבל תגובות , תודה מראש .