שלום לכולם ...

[הדגבא של הצאט]

שלום לכולם ...

זו פעם ראשונה שאני ניכנס לפורום הזה . יש לי שאלה שמאוד מטרידה אותי ומאוד אשמח לשמוע את דעותיכם בנושא . העליתי אותה גם במיסגרת פורום פילוסופיה אחר אך התשובות שקיבלתי , לפחות בינתיים , עדיין לא סיפקו אותי . השאלה קשורה לנושא האושר ואיך מגיעים אליו . ברור שזה נושא עמוק ורחב יריעה אך בכל זאת אנסה להיתמקד בהיבטים מסויימים שלו שאותי בזמן האחרון מעסיקים . יצא לי לשמוע טענה שאושר מושג כאשר אדם מסמן לעצמו מטרה וצועד לקראתה . ככל שהמטרה גבוהה וחשובה יותר כך רמת הסיפוק כתוצאה מההיתקדמות לעבר השגתה גדול יותר - והאושר גדול יותר . למשל , אדם שמשקיע מאמצים רבים בלפתח תרופה למחלה חשוכת מרפא ובסופו של דבר מצליח - אדם כזה ירגיש מאושר . על פי הטענה , ככל שחייו של האדם מלאים במטרות חשובות כך הוא יהיה מסופק יותר ומאושר יותר . ולכן , ממשיכה הטענה ואומרת , אדם שחי חיים דתיים אדוקים ( שכידוע מקיפים כל שנייה מחייו ) הוא האדם שלו יש מבחינה כמותית ואיכותית את המטרות והאתגרים הגבוהים ביותר ולכן הוא , לפחות בפוטנציאל , יכול להיות המאושר ביותר . כל אדם אחר שחי בסיגנון חיים אחר , אם זה חיים חילוניים לגמרי או חיי מצוות לא קפדניים , יוכל להיות שמח במידה זו או אחרת אך אף פעם לא מאושר באותה רמה . כמובן שגם לאדם חילוני ישנן מטרות ורצונות שהוא מעוניין לממש אך לפי הטענה אין זה באותה רמה . לכאורה אדם חילוני שיושב ורואה טלויזיה לא מרגיש אותה רמה של סיפוק , הנאה ואושר כמו אדם שמאמין שכל פעולה שלו יכולה לבנות עולמות ( או להחריבם ) להעניק לו חיי נצח או למנוע זאת ממנו . לכאורה הסיפוק של האדם הדתי מכל מעשה שלו מקנה לו אושר רב יותר מכל אדם אחר . חשוב לי לציין שאין אני מתכוון בדבריי להכריע אם אכן הטענה נכונה , אלא רק להעלות אותה ולשמוע את דעותיכם עליה . כמו כן אציין שאין אני אדם דתי כלל . למרות ששאלות בנושא הזה ובנושאי אמונה מעסיקות אותי מידי פעם , אני לא אדם שומר מצוות ודווקא בגלל זה הנושא אפילו יותר מטריד אותי מכיוון שאם אכן הטענה שהעלתי נכונה , הרי שדרך חיי לא תקנה לי אף פעם אושר ( בהשוואה לאדם הדתי ) ואין אני יכול גם לעבור לדרך חיים השנייה מכיוון שהיא מבוססת על השקפות עולם ואמונות שאין אני שותף להן . אשמח מאוד לקבל תגובות , תודה מראש .

 

[לי י]

תגובה,

היתייחסות לאושר דתי: האם רב יותר ? לדעתי לא יתכן. ועל מנת לחדד, קחו את החוזר בתשובה האם יוכל לקבל אותו אושר נכסף וידוע מהדת ? הרי שאלה מגוחכת. על מנת לחוש אושר זה יצטרך להיוולד להווי זה לדעת רק אותו. יחוש נגיעה באושר אך ידע לפני כן עולם אחר שהוא חלק מימנו ודרכו יאמוד אושרו. אין אפשרות לומר מהו אושר אולטימטיבי כי אין אחד מוגדר, אושר יתקיים בהתאם לציפיותייו של האדם, באם מיחל הוא לעדר כבשים משובח או להכרה כמרצה מדופלם. האושר ימצא בהתאם לציפיות האנושיות המגוונות כבני האדם עצמם. לי.

 

[nehud]

עליך להגדיר לעצמך מה היא דת

במידה והדת = אוסף של מיצוות ופסיקות אשר קבועו אנשים!! לאורך השנים בשם האלוהים אזי המרחק מהאושר גדל. באהבה אהוד

 

[יאזמין]

מחשבות לגבי אושר.

אני מרגישה קצת מוזר לכתוב לגבי אושר, אבל מתוך תחושת הנעה פנימית יוצאת דופן אולי גם לי מותר לנסות (בדיחה, לא חשוב). אני חושבת שעניין השגת מטרות נעלות הוא רק פן אחד של של נושא האושר. אדם לא חייב להיות מדען אטום או להציל את יערות האמזונס או לחילופין להיות דתי מאמין בשביל להיות מאושר. יש אנשים שיש להם גישה פשוטה לחיים, נאיבית, והם פשוט מאושרים. יש אנשים שיצאו ממחלה קשה ופתאום התחילו להעריך את החיים בצורה חדשה ונפלאה, וזה גורם להם להיות מאושרים. יש אנשים שפתאום מרגישים שמישהו או מישהם זקוקים להם, והם יכולים להגיש עזרה (בלב שלם וללא תמורה) ולחוש מאושרים. יש אנשים שהתגברו על קושי רציני בחיים שלהם שהיה במשך תקופה ארוכה, (כמו למשל שלא הצליחו ללמוד נהיגה), ועכשיו הם מרגישים מאושרים. אושר יכול להיות רגעי, או לתקופות מאוד ארוכות, אבל אבל תחושה של שמחת אין קץ, לדעתי, זה לא מצב נורמאלי. אתה יכול להרגיש נחת רוח, שלוה, לצאת ממחשבות ותחושות לא נעימות בצורה מהירה וקלה יותר, אבל לחוש אושר תמידי - אני אישית לא מאמינה שזה קיים. לגבי אנשים דתיים - אני מקוה שאתה לא חושב שכולם מאושרים - כמובן שתלוי מי ומה, אבל יש חבר'ה מתוכם שהאמונה שלהם היא מתוך פחד, ולא מתוך אמונה בלב שלם. יש אנשים שהתחנכו לפחד - ממה שנקרא בצדק: "יראת שמיים". וגם אין לנו מה להשוות את עצמנו לאף אחד - אין אדם מושלם ואין אדם שחש אושר מושלם - תמיד. גם מי שחש אושר מושלם, זה לדעתי, מצב זמני, וזה טבעי. זה מעולה שאין לך כוונות ותקוות לעבור לדרך חיים שאין לך תחושת שייכות פנימית אליה. יש דרכים רבות למצוא אושר, דרכים שיתאימו לך באופן אישי. עוד מחשבה לגבי אושר - לי נראה שהחיפוש אחר אושר הוא חיפוש שרק מרחיק אותך מהמטרה, כי אושר זה לא דבר מכאני, תעסוק בדברים שמשמחים אותך, תחווה חוויות שיעשירו אותך, תלמד להעריך דברים קטנטנים שנראים לנו טריוויאלים, תהיה נחמד וטוב לאנשים, וכולי וכולי, ואל תחפש את האושר. הוא יגיע. מקוה שעזרתי במשהו, יסמין.

 

[הדגבא של הצאט]

אממ ...

קודם כל תודה לכולם על התגובות . כל הדברים שנאמרו ישמשו לי חומר למחשבה ואני מקווה שאצליח לפתור את הסוגייה שמטרידה אותי . משום מה העניין ממש לא נותן לי מנוח . כשהתוודעתי לראשונה לטיעון הזה הייתי הרבה יותר קל להשפעה ואולי בגלל זה הנושא ממשיך להטריד אותי גם היום . מצד שני אולי יש בטיעון הזה ממש ... כל מיני טיעונים בנושאים כאלה תמיד גרמו לי לקשיים גדולים , מכיוון שאנשים שטוענים אותם אומרים שאדם חילוני לא מכיר את החיים הדתיים באמת כי הוא לא שותף להם והוא גם מעוניין " להצדיק " את איכות חייו ולשכנע את עצמו שהוא מאושר באותה מידה למרות שבעצם זה לא נכון . מן הסתם אנשים חילוניים עשויים לטעון אותו דבר על אנשים דתיים ... ואני הרבה פעמים חסר יכולת החלטה ודי קרוע באמצע למרות שמבחינת אורח חיי כפי שציינתי אין אני שומר מצוות . יאזמין - בהודעה שלך נתת דוגמאות לאנשים חילוניים שהיתגברו על קשיים וכו' וכך ניהיו מאושרים , אבל הרי זו בדיוק הטענה - שככל שיש אתגרים ומטרות ( וקשיים ) רבים יותר כך הסיפוק והאושר גדלים . והשאלה היא למי יש יותר רגעים כאלה בחייו , למי יש אותם בצורה רציפה יותר , למי יש מטרות גבוהות יותר , ואולי אפילו למי יש הגדרות של " טוב ונכון " ברורות יותר המקנות לו את היכולת לסמן אותם כמטרות שעליו להגיע אליהן . זה בהחלט נכון מה שציינת שיש אנשים דתיים שרחוקים מלהיות מאושרים ומה שמניע אותם הוא פחד ולא אמונה , אבל לא לאנשים האלה התייחסתי . הטענה רק מדברת על הפוטנציאל לאושר הניגזר מדרך החיים הדתית בהשוואה לכל סיגנון חיים אחר . שוב , אני רוצה להודות לכולם על העיצות , ואם למישהו יש משהו להוסיף כמובן שאשמח .

 

[יאזמין]

הי,

נכון, רוב הדוגמאות שנתתי באמת מדברות על התגברות על קשיים, אבל לא כולן. כנראה שבאמת יש קשר להתגברות על קשיים ואושר, אבל יש גם קשר לפילוסופיית חיים מאוזנת, שמסבה נחת ושלוה, ואלה לדעתי לא שני דברים מנוגדים. בקשר לדרך חיים דתית - לאלה שמאמינים בה באופן מושלם יש באמת פוטנציאל רב יותר לאושר כי זו הפילוסופיית חיים שלהם - היא נותנת להם נחת ושלוה, כפי שאמרתי. כל פילוסופיית חיים אחרת, שיוצרת את אותו מצב נפשי, תגיע לאותן תוצאות. אשמח לדעת אם זה נשמע לך הגיוני.

 

[הדגבא של הצאט]

הי יאזמין ,

הדברים שרשמת נישמעים הגיוניים אבל אולי בשביל באמת לקבל תשובה על הנושא , אני צריך פשוט להיסתכל על חיי האישיים ולראות האם דווקא חוויות שכרוכות בהצבת מטרות מסבות לי אושר או גם דברים נוספים היכולים להוות " אלטרנטיבה " לסיגנון חיים רצוף במטרות ואתגרים של האדם הדתי . יכול להיות , כמו שאיילת כתבה , שחיים שמלאים כל כך במטרות יכולים , מבחינות מסויימות , לייגע ולא להסב תמיד תחושות נחת ושלווה , וזה כמובן פוגע באושר . אנסה לחשוב על כל זה ואולי גם לשמוע איך אנשים מהכיוון הדתי מיסתכלים על זה . במידה ובעתיד ארגיש צורך להעלות שוב את הנושא בפורום , אשמח אם תסכימי שוב להגיב .

 

[איילת פ]

אני מסכימה עם לי

שאושר הוא עיניין סובייקטיבי - לכל אדם יש מושג שונה של "אושר" .אני גם מסכימה עימה שאושר (ולא אקסטזה, שהיא ריגעית) הם בעצם שלווה ואורח רוח מתמשכים. אבל אושר יכול להגיע באופן ספונטני לחלוטין - לא צריכים להציב כל יום מטרות .למשל אהבה - היא יכולה להגיע מבלי שנצפה לה, לא כן ? פעילות ומחשבה יצירתיים גם הם לא תמיד פרותיהם של מאמצים כלשהם. איך שאני רואה את זה :חיים שכל תכליתם הצבת מטרות והשגתם, כל הזמן, יכולים להיות מייגעים וכלל לא שלווים . אני מציעה לכך לבדוק אולי באופן חד פעמי, אולי מדי פעם, אילו ערכים חשובים לך !! (רק לך) .ותראה אם אתה סוטה מהם או דווקא דבק בהם - באופן כללי . תחשוב מה עושה אותך (ורק אותך) מאושר .

 

[הדגבא של הצאט]

זה נישמע רעיון טוב ...

אנסה לבדוק מה עושה אותי מאושר . אני מקווה רק שהלבטים שלי לא ישפיעו על הבדיקה ושלא ייצא מהנחות מסויימות על מה גורם לאושר אלא באמת אצליח בצורה אמיתית לראות מה גורם לי להיות מאושר . ( דבר שלא קורה הרבה , אבל אני מקווה שהמצב ישתפר ... ) . תודה על התשובה .

 

[יאזמין]

בהצלחה,

וגם אני אשמח לשמוע מה יש לאנשים דתיים לומר על הנושא.. אם תכתוב בהמשך אשמח להמשיך לחשוב איתך יחד. יסמין.

 

[hilabarak]

לא קראתי כל מילה, אבל יש לי הרגשה

שהדיון הוא על כמות המטרות והאתגרים ולא על האיכות שלהן. אין לי מושג מהי מטרת הדת בדיוק. כשאדם לוקח על עצמו נניח לקיים תרי"ג מצוות מה אמור לקרות ? האם הוא אמור להיות קרוב יותר לשכינה ? אם כן אז למה זה טוב ? האם הוא אמור לשרת את הקדוש ברוך הוא ? מהי מהות האתגר של הדת ? אני יכול להגיד די בודאות מהי מטרתו של האדם החילוני. להרגיש אושר בחיים. הגשיות הרוחניות גורסות כי כדי שתהיה מאושר עלייך לעסוק בנתינה, במימוש עצמי, בהתייחסות לצרכים האישיים שלך, איזון רגשי וכולי. ברגע שאדם שם לעצמו מטרות מסוג זה (להיות אדם שנותן, שדואג לזולת, שמממש עצמו, מאוזן רגשית ...) אז גם הוא עסוק מע ומעבר. אמנם אין הגדרות מדוייקות מה לעשות, אבל אם אילו המטרות שלך אז עלייך לתכנן יותר טוב את היום כך שתוכל לתרום מזמנך. עלייך להתייחס לעבודה ולחברים ולמשפחה ולמימוש בו זמנית, אין ספק שזה לא קל (אני אומר מניסיון אישי שלי ושל חברים לדרך). עכשיו אם נשווה את איכות המטרות בין החילוני רוחני נניח לדתי לדעתי שם יתגלה ההבדל. הדתי עובד לדעתי למען מטרה שנעלמת ממנו, אמרו לו שפעולותיו יקדמו משהו שלא ברור מהו (גם לא ברור מה התועלת למשל בביאת משיח). החילוני עובד בשביל מטרה מאוד ברורה ומדידה - הרגשתו הטובה בעולם. וכאן נכנס עניין של אמונה שאיננו קשור במטרות. אני אישית מאמין שאם אני מרגיש טוב הכלל מרגיש טוב. זה מתבטא בצורה ישירה (חיוך וחוסר בכעס שאנשים נהנים מאדם מחייך ולא כעוס) ומתבטא בתוצאת עקיפות של שיפור יכולות שתורמות כמו אצלי הדרכה וכתיבת ספר שתורמים תרומתם לעולם (מישהו אחר אולי מפתח תרופה בגלל שהוא מממש עצמו). אני חושב שזה די והותר, ואינני מרגיש צורך גם להביא משיח או כל מטרה אחרת שהדת מייצגת.

 

[הדגבא של הצאט]

אין ספק שגם

אדם חילוני ( והמילה חילוני היא הכללה גסה למיגוון רב של אנשים והיא רק לצורך הדיון ) יכול לפתח מטרות ואתגרים . זה לא שמושמעת טענה שהאדם החילוני יושב עם עצמו בבית ולא יודע מה לעשות עם עצמו מרוב שיעמום וחוסר משמעות . ברור שאין כך הדברים . אבל הטענה ששמעתי טוענת שרק אדם שחי חיים דתיים אדוקים מאמץ סיגנון חיים שבו הוא מרגיש בצורה מתמדת שבכל פעולה ( פיזית או מחשבתית ) הוא ניהיה שלם יותר ו " מתוקן " יותר . ניתן אולי להשוות זאת לאדם ששבר רגל ועובר פיזיוטרפיה . אומנם הוא מקבל הוראות ו " פקודות " מאיש מיקצוע אך מכיוון שהוא יודע שזה נעשה למענו - הרי הוא מקיים את ההוראות בשימחה על אף הקושי . דימוי נוסף שיצא לי לשמוע הוא לאדם שמאפשרים לו להיכנס לחדר מלא זהב ויהלומים למשך פרק זמן מוגבל והוא רשאי לאסוף לרשותו כמה שיספיק . אומנם אדם כזה משקיע אנרגיות עצומות באיסוף היהלומים אך הוא עושה זאת בתחושות שימחה . אולי דימויים אלו עשויים לתת תשובה לטענה שחיים בצורה כזאת עלולים לייגע ולמנוע מהאדם שלווה ואושר . בתשובתך טענת שלאדם הדתי לא מספיק ברורות מטרותיו בהשוואה לאדם החילוני . לא בטוח שהבנתי את כוונתך . אדם דתי מאמץ צורת היסתכלות לפיה כל קיום מצווה הוא עשיית רצון האל והיתקרבות אליו , ומימלא היתקרבות למקור הטוב . אומנם אף אחד לא חזר מהעולם הבא על מנת לספר איך זה שם אך האדם הדתי מאמין בכל מאודו שבגן עדן צפוי הטוב העילאי ביותר ומעשיו פה בעולם יכולים לקדם אותו לשם . לא בטוח שעל מנת לחוש את תחושות הסיפוק והאושר פה בעולם הזה צריך ממש להבין לפירטי פרטים את מהות הטוב הצפוי שם . עצם האמונה הבסיסית באותו טוב עשויה לאפשר את אותן תחושות . זו הטענה , ומעבר לשאלה אם הטענה נכונה או לא , יש גם עניין שלפחות אני באופן אישי מרגיש שצריך לתת עליו את הדעת - לצורך הדיון , במידה והטענה נכונה , מה ההשלכות שלה , האם וכיצד תובנה כזאת עשויה / עלולה להשפיע עלי מלפתח אושר אפילו מצומצם יותר בסיגנון חיי שבהם בחרתי . ניראה לי שבגלל השלכות הנושא , הענייין מטריד אותי עוד יותר .

 

[איילת פ]

לא כל הדתיים

מאמינים בעולם הבא : גן עדן גיהנום וכו' לדוגמא ישעיהו ליבוביץ' והרמב"ם - מאמינים בגן עדן עליי אדמות-כאן! ליבוביץ (יהי זכרו ברוך) טען שההחלטה אם להיות נוול או צדיק - היא הכרעה רצונית פרסונלית הנעשית בכל רגע ורגע בחיינו . שפינוזה טען שאלוהים=טבע וההבטחות בדבר קיומם של גן עדן וגיהנום הינם כלים (בידי אנשי הדת) המעודדים את ההמון לציית . "חיי נצח"? לדבריו של לייבוביץ' מתקיימים בזכרון האנשים הנותרים בחיים . מה שאני מבינה ממך זה שבעצם הן החילוני והן הדתי - לא מאושרים כל כך: החילוני כי הוא נעדר אמונה והדתי פשוט מחכה לעולם הבא,הטוב יותר ? איך שאני מבינה אמונה באלוהים - היא לא אמורה להיות תלויה בדבר .קרי: היא צריכה להיות אמונה שלמה ולא צפייה לשכר = כניסה לגן עדן או המנעות מן הגיהנום.

 

[איילת פ]

כשאני חושבת על זה

חזק לכמה אנשים באמת אין אלוהים ? (אפילו חילוניים)

 

[hilabarak]

בואו אולי נסכים לרגע שמטרות האדם

שאין טעם להשוות בין מטרות האדם הדתי והחילוני. הדתי מאמין בגן עדן או בתיקון או בדברים אחרים (אני לא אומר זאת בציניות, אלא שבאמת לא ברור לי מהי מטרתם). החילוני עוסק בעיקר בהרגשתו הטובה (יש כאלו שמנסים להגיע דרך השגיות יש כאלו דרך חיי רוח יש כאלו דרך שילובים) החילוני בגדול מגדיר את עצמו כבסיס הקיום (גם אם הוא לא חשב על זה) פעולותיו נועדו לשרת אותו ולא את היקום בניגוד לדתי. נחלק לרגע את החילוניים לקטגוריות סתמיות רק בשביל הדיון : 1. אנשים שמאמינים ברוחניות שמבינים שחיי העולם הם בשנייה הנוכחית ולכן הם במאמץ מתמיד. כל מעשה שלהם וכל מחשבה שלהם קובעת. הם יודעים שרק הרגע הנוכחי קיים ולכן חיים באותו מאמץ שהוגדר. 2. אנשים שמאמינים בעיקר בחומר וחיים את ההישג החומרי. בפועל גם הם מתאמצים כל שנייה, רק להשיג חומר במקום הרגשה טובה. הם מאמינים שקידום חומרי יקדם את הרגשתם - ולכן הם עסוקים בקידום בעבודה בהוזלת עלויות בחסכנות מול הוצאות וכולי. איש הרוח מבין שההרגשה הטובה נובעת בחלקה מקידום חומרי ובחלקה מקידום יכולות נפשיות. יש כאלו באמצע ויש כאלו שעסוקים בהצלת לוויתנים וכולי וכולי. בקיצור לדעתי כולם מתאמצים כל הזמן, כל בני האדם. חלק ממקדים אנרגיות למקומות ללא תכלית ואז נראה כאילו אינם מתאמצים. חלק ממקדים למקומות עם תכלית והמאמץ ניכר בתוצאות. אבל לדעתי אין אדם שלא מתאמץ. בעיני אדם שכל היום מפחד שיעבדו עליו ויגנבו אותו מתאמץ מאוד (הפחד היא אנרגייה מתישה) - אולי לחינם אבל מתאמץ.

 

[הדגבא של הצאט]

אם המטרות של האדם

החילוני שונות מהמטרות של האדם הדתי מבחינת התכנים שלהן בלבד אז באמת אין שום מקום להשוואה , אבל על פי הטענה , השוני הוא מבחינה מהותית . לאדם החילוני , ברוב הזמן לפחות , אין מטרות " אובייקטיביות ואבסולוטיות " שהוא צריך להתאים את עצמו אליהן אלא הוא מגדיר ומסמן לעצמו מטרות בהתאם לרצונותיו ומה שיעניק לו הנאה וסיפוק . מטרות כאלה , מעצם טיבען , נזילות ביותר ועשויות להיתחלף - הכל בהתאם למצב רוח והרצונות של הבן אדם . - מצב זה מבטא את המושג שניהיה שגור מאוד " כל אחד והאמת שלו " , שפירוש הדבר , אם חושבים על זה , שאולי אין שום אמת . אם זו השקפת העולם הרי שכל הפעולות הן רק אמצעי להרגיש כיף , הנאה וסיפוק אך אין משהו שבאמת מבחינה אבסולוטית הוא הדבר הנכון לעשות , שמקרב בכל רגע נתון לעבר השלמות וכו' - אותו משהו כן קיים בחיי האדם הדתי והסיפוק מההליכה במסלול המקרב לשלמות לכאורה הוא נחלתו הבילעדית של האדם הדתי . הטענה ששמעתי אומרת שהסיפוק הזה הוא המפתח לחיי אושר ולכן האדם הדתי מאושר באופן מהותי ומשמעותי הרבה יותר מהאדם החילוני .

 

[הדגבא של הצאט]

אין אני מוצא הבדל

עקרוני בין האנשים שמאמינים בעולם הבא לבין אלו שלא - מבחינת נושא הדיון הספציפי שהעליתי . בכל מיקרה האמונה אומרת שהאדם נולד , אם לנקוט באופן ציורי , כ " חסר ובעל מומים " וקיום המצוות הן אלו שהופכות אותו ל " שלם ומזוקק יותר " . אותן פעולות לעבר השלמות נועדו גם בשביל להכין את האדם לעולם הבא ( למי שמאמין בכך ) אבל בהחלט גם עשויות , לפי האמונה כמובן , לקרב לשלמות גם כאן ועכשיו בעולם הזה אצל אותם אנשים שומרי המצוות . אולי מדבריי מקודם לא הישתמע כך אבל למעשה זו כוונת הטענה ששמעתי . כך שאין פגם באושר של הדתי בגלל העובדה שהוא מצפה גם לעולם הבא ( או שלא ) . איך שאני רואה את זה הטיעון שכתבת , איילת , שלא כל הדתיים מאמינים בעולם הבא אפילו רק מחזק את הטענה ששמעתי .

 

[הדגבא של הצאט]

שוב רציתי להגיד

שמאוד אשמח אם למישהו יהיו תובנות חדשות בנושא ויסכים להעלותן עבורי בפורום . אני חושב שהטענה הזו נוגעת בנושא מאוד חשוב ומהותי בחיינו , הנושא שבעצם אולי הכי חשוב - אושר , וקשה לי להיות טרוד בנושא רק ביני לבין עצמי ... בצורה חריפה הטענה אומרת שסימון המטרות והערכים של אדם חילוני דומים לאדם שירה חץ ורק אחרי שהחץ נעצר הוא מסמן את המטרה מסביב לחץ ושמח שהחץ פגע בדיוק במטרה , בעוד שלאדם הדתי ישנה מטרה נתונה שאליה הוא צריך לדייק בחץ שהוא יורה - ואז הסיפוק שהוא ירגיש במידה ויצליח לפגוע במדוייק במטרה הוא רב יותר ומימלא האושר רב יותר . לכאורה המושג " כל אחד והאמת שלו " והמציאות בחיינו לפיה כל אדם חילוני בוחר בערכים אחרים אשר להם הוא מקדיש את זמנו ומירצו , בהתאם לרצונות והאופי האישיים שלו , מבטאים במדוייק את המשל שהבאתי .

 

[איילת פ]

הייתי רוצה לשמוע

בעצם לקרוא, מהם הערכים שלך ? במה אתה מאמין ?

 

[הדגבא של הצאט]

איילת שלום ,

קודם כל רציתי להגיד שמאוד שמחתי כשראיתי שבחרת להגיב שוב . דבר נוסף שרציתי להגיד , לפני שאענה על מה ששאלת , הוא שהנושא שהעליתי , לפחות עבורי , אולי קצת קשה לכתיבה בגלל מורכבותו ( וגם במוחי לא בטוח שהנושא - הטענה מסודרים עד הסוף ) ולכן לפעמים אני מרגיש שההודעות שאני כותב לא לגמרי מבהירות את כוונתי בצורה המדוייקת ביותר . למשל , בהודעה האחרונה שכתבתי לגבי המשל של החץ , אז ברור שאין למצוא פסול בכך שאדם חילוני מביט אל ה " אני הפנימי " שלו ומחליט איזה מטרות להציב לעצמו - אם זה להיות זמר , ספורטאי או ראש ממשלה . זה מאוד יפה שכל אחד מבטא את אופיו האישי בצורה אחרת . הבעיה שהתכוונתי להעלות במשל היא שהיישום של הערכים והמטרות הכלליות שהאדם הציב לעצמו כרוך בהמון המון שאלות ערכיות " קטנות " שהאדם ניתקל בהן , אפילו אולי בלי להרגיש , במשך המון רגעים ביום - ואין תשובות אבסולוטיות לשאלות שמיתעוררות ולכן האדם פועל רק בהתאם לרצונותיו והנאותיו . למה אני מתכוון ? קחי למשל אדם שבוחר להקדיש חלק ניכר מזמנו למען הערך של " טיבעונות " . הוא סבור שאין זה ראוי מבחינה ערכית להרוג בעלי חיים ולכן אין הוא אוכל בשר . מה קורה כאשר אותו אדם מבקר חבר שלו אשר כן אוכל בשר ? האם מותר לאותו אדם לשבת סביב שולחן האוכל של חבירו ולראות אותו אוכל ארוחה בשרית או שאין זה ראוי מבחינה מוסרית לעשות זאת מכיוון שאם מישהו יבוא ויראה אותו שם אז זה ייראה כאילו שהוא נותן לגיטימציה לפעולות אלו ? עוד שאלה לדוגמה - האם יש חובה מוסרית לתרום כסף לעמותות אשר פועלות ומפגינות נגד הרג בעלי חיים ואם כן - כמה כסף , באיזו תדירות ? ברור שאין תשובות חד משמעיות לשאלות שהעליתי ולכן כל אדם חילוני פועל פשוט בהתאם לרצונותיו . על כל ערך שאדם בוחר לעצמו אפשר למצוא אין סוף שאלות שעשויות להיתעורר , ובמובן הזה התכוונתי שחייו של האדם החילוני דומים לאותו אדם שירה חץ ואחרי זה סימן את המטרה מסביב . ההרגשה של הסיפוק והאושר כתוצאה מההליכה לכיוון מטרות וערכים " אמיתיים " הם לכאורה , לפי הטענה , קיימים רק באורח חייו של האדם הדתי ( היהודי , בלי להיכנס לדיון על דתות אחרות ) , אשר אין שום שאלה שמיתעוררת אצלו שלא קיימת עליה תשובה הילכתית . מיצטער על אריכות הדברים אבל הרגשתי שאני חייב להבהיר את דבריי . שאלת מהם הערכים שלי . מהם הדברים החשובים ביותר עבורי . לענות על זה יהיה כרוך עבורי בלהיכנס לחוויות אישיות מאוד קשות ומורכבות שעברתי בחיי , וההודעה שעכשיו אני כותב גם ככה כבר מאוד ארוכה ... אבל בקצרה , אני חושב שבשנה האחרונה הבנתי שהדבר החשוב ביותר , לפחות עבורי , הוא לאהוב . אנשים מסויימים שהכרתי במקום מסויים שהייתי בו תפסו מקום מאוד משמעותי בחיי . קשה להסביר אבל כאילו כל חיי עד לשנה האחרונה לא יכולתי להרגיש כלום ... קשה להסביר ... בחודשים האחרונים אפילו התחלתי לחשוב שאולי אני רוצה לכתוב שירים ולהיות זמר , לרגש אנשים . עוד מטרה שרציתי להציב לעצמי הוא בצורה מסויימת לעזור לאנשים עם בעיות , לאנשים חולים . יחד עם זאת שאלות בעינייני אמונה והדרך לאושר מעסיקות אותי ומלוות אותי אולי כל הזמן . ההרגשה שלי היא שהשאלה שעכשיו מעסיקה ומטרידה אותי כאילו משבשת את הכל , כאילו מגמדת את הכל , מכיוון שהטענה אומרת שלא משנה מה אני אעשה , אין סיכוי שאהיה מאושר באותה מידה כמו אנשים מסויימים אחרים אשר מנהלים אורח חיים שונה .