שלום לכולם...

[איב פרידמן]

שלום לכולם...

היי! אני מאושרת בשבילכם שנפגשתם אילו יכולתי להגיע גם אני הייתי באה אולי פעם הבאה נקיים את המפגש קצת יותר קרוב למרכז בכל זאת אני בסה"כ בת 16 וקשה לי להגיע למקומות.. לאמא אין רישיון.. אולי פעם הבאה גם אני אוכל להיות שותפה במפגש למרות שאני מאוד תביישת אתם כולכם גדולים מה לי להסתובב ככה איתכם. זה יראה מוזר לא? אני מקווה שאצליח להתגבר על המבוכה היא מאוד גדולה! אני מקווה בשיל כל אחד ממכם שנהנתם בחג האהבה אני כמו רבים התבאסתי מאוד ביום שמח זה.. בכל מקום מופצת אהבה, חברים מתנשקים הולכים מחובקים זה מזכיר נשכחות.. זיכרונות מציפים אותי וגורמים לי להרגיש רע.. אני מתגעגעת לחיבוק האוהב לנשיקה שלא נגמרת להחזקת הידיים ולשינה יחד בתנוחת כפיות.. איזה עצב זה מדהים שלכל רגש יש את הרגש ההופכי שלו שיכול למלאות אותך בדיוק באותה מידה רק להפך אני מלאת עצב וריקנות.. איזה מוזר זה להיות מלאה בריקנות.. זה לא הגיוני.. מה זה בעצם משנה אין הגיוני ברגשות הכל פועל הפוך על הפוך... אתמול ניזכרתי בפרטים מאוד קטנים שנהגתי עד כה להדחיק, ימים עם פרטים קטנים שממש הדהים אותי שבכלל הצלחתי לזכור אותם.. אני חושבת.. האם כל המצבי רוח האלה שיש לי אומרים שאני בעצם עוד אוהבת את אותו חבר לשעבר? אמא והחברות אומרות לי שכן שאי אפשר להפסיק לאהוב מישהו אחרי שהיית איתו שנה במיוחד שזה נפסק בשיא ולא מוצה.. איך אני אומרה לדעת מה לעשות.. אני בעצמי לא יודעת מה קורה איתי... ואני כבר רוצה לדעת מה קורה איתו.. האם הוא עדיין אוהב אותי? למה אני לא יכולה להניח להכל? למה הוא לא נותן לי להניח לעבר? שוב חוזרים להרגשת הבאסה והדיכאון.. נמאס לי למשוך את עצמי אני מרגישה כמו ילדה עם נשמה של אחת בת 40.. אני רוצה להמשיך הלאה...!!!!! וזה לא בידיים שלי! איב

 

[איב פרידמן]

מצטערת שאני מבאסת אתכם שאתם מאושרים

 

[דויד אנגלר]

את ממש לא יכולה לבאס אותי

אחרי המפגש, אני עדיין בהלם, מהעוצמה. יקח לי זמן לקבל את כל האהבה שרוצה להכנס לתוכי. אני צריך הרבה זמן לבד, כדי להכניס פנימה לאט לאט ולהפנים את האהבה העצומה שאני חווה כאן ושחוויתי במפגש. יקח לי עוד זמן...

 

[טל וסרמן]

איזה כיף.....

איזה כיף שאת איתנו ואיזה כיף שיש אנשים כאלו איתנו (כמו מאיה וסיוון למשל שהגיבו להודעה שלך) אני חושבת שיש לנו הרבה מה ללמוד מכל אדם שאנו פוגשים ואנחנו תמיד מחפשים חום בכל צורה שהיא אפילו בנט ואפילו מאנשים שלא תמיד מחזירים לנו אהבה. אז כמה טוב להיות במקום הבטוח הזה בולכולם יש בעיות לכולם יש פתרונות והכי כיף לכולם יש אהבה. כמו שאני אוהבת אותך ואם את לא באה פעם הבאה שנפגשים אז....... אז אני אמשיך לתת לך המון חיבוקים וירטואליים עד שתבואי. שלך טל

 

[סיון b]

איב - את בן אדם כל כך מקסים

ושאף אחד לא יגיד או יגרום לך להרגיש אחרת! אני כל כך אוהבת אותך שאת לא יודעת כמה! קראתי את ההודעה שלך... אמור להיות חג שמח, נכון, וגם אני הייתי עצובה. אם קראת את ההודעה שלי מיום שישי - הייתי אצל האקס. היה הכי נפלא בעולם, אבל תארי לך איזו הרגשת ריקנות זו לחזור פתאום הביתה, ולדעת שזה לא לנצח, שכבר אין את כל החום והאהבה שזכית לקבל עד עכשיו. וזה מרגיש מגעיל, אני יודעת... ואת יודעת מה בסופו של דבר החזיר לי את החיוך לפנים? שני דברים: הפורום הזה (כן, קראתי את ההודעה שלך והיו לי דמעות בעינים), ודבר שני - הבחירה שלי להיות מאושרת. פשוט התחלתי לשמוח על היום שהיה לי איתו ועל ההרגשה הנפלאה שהוא נתן לי ביום הזה, במקום לחשוב על כל הדברים שאין לי... ואיב - חייכתי. ואני ממש מקווה ורוצה (בעצם אני לא משאירה לך הרבה ברירות, אלא לחייך...) ואפילו אם עדין עצוב לך בפנים, תראי שברגע תחייכי תרגישי הרבה יותר טוב! זה בדוק! ורובכם כאן לא מכירים אותי (גם אלה שכן - רק יום אחד), אבל... אני בן אדם שתמיד, אבל תמיד מחייך! זה משהו שלא שמתי לב אליו, ולפני שנתיים, בעבודה הקודמת שלי, מישהי נכנסה למשרד ואמרה לי: "וואוו, סיון, איזה כיף להיכנס כל בוקר למשרד ולראות אותך מחייכת. יש לך חיוך כל כך יפה, שאת לא יודעת כמה". כן, במילים האלה היא אמרה לי. מאז שמתי לב שעוד הרבה אנשים "מעירים" לי על זה. באיזשהו שלב הבנתי שזה נכון... ואני יכולה להעיד על עצמי: כן, אני מחייכת (החבר´ה מאתמול שמו לב, אני חושבת), וגם כשאני עצובה זה משפר קצת את מצב הרוח! אז איב, לפקד על אנשים אני לא יודעת ולא יכולה, אבל... זה מקרה יוצא דופן ואני ארשה לעצמי, באופן חד פעמי, לפקוד עליך לחייך! תראי איך זה ישפיע... עכשיו, דבר שני את אף פעם לא מבאסת אותנו! נהיה הכי שמחים שבעולם, אבל תמיד נשמח לעזור לך במה שתבקשי! אין לך על מה להצטער! דבר שלישי, פגישה הבאה - את באה!!! תגידי איפה את גרה, ונמצא מישהו שמגיע מהאזור ויוכל לאסוף אותך! ועוד דבר אחרון (וואוו כמה אני מדברת...) אז ככה- לא משנה בני כמה אנחנו ובת כמה את.... לאהבה אין גיל - ותזכרי את זה... ולא משנה שאני מבוגרת ממך ב- 8 שנין! אז מה? אני אוהבת אותך בכל מקרה! אז... איבוש, יקירתי, התשובה התארכה מעבר למצופה, אבל אני מניחה שזה נובע מההרגשה שכמה שאני לא אכתוב אני עיין לא אצליח להעביר לך בצורה ברורה את גודל האהבה שלי כלפיך! מקווה שאת מרגישה את זה כבר! מאחלת לך הכי טוב שבעולם! ו... חיוך! בשבילי!

אוהבת אותך המון! סיון

 

[Mאיה]

ואני עידה לחיוך המדהים שלך! ../images/Emo13.gif

)(תפוז לא מתקרב לחיוך הזה...

 

[Mאיה]

איב מתוקה,

כן, המפגש היה מדהים! ואת תמיד יכולה להצטרף אלינו, אני מוכנה לאסוף אותך. נשים לנו דיסק נעים ברכב. מוזיקה בעיניי מסירה את המבוכה הראשונית. אפשר, את יודעת, לשיר בקולי קולות על מנת לשחרר את הלב מההתרגשות שמלווה אותו (ממילא לא נשמע את הזיופים אחת של השניה...או רק של אחת- שלי!

). את לא צריכה לחשוש שמא את הורסת לנו את האושר בעצם כתיבת הודעה כואבת. להיפך, עתה שאנו כל כך מאושרים...אנו חשים את הצורך להעניק לסביבה, לפחות כך זה לגביי. אני כאן בשבילך! את תחושת הריקנות שאת מדברת עליה אני כל כך מכירה, נזכרת בה כשהייתי בגילך. ולא היה לי אז אקס, גם לא חבר. אני מניחה שאת פשוט בגיל שבו את מגלה את עצמך, את בודקת את רגשותייך, את העולם שמסביבך. את פתאום מתעמתת עם איזה אדם את רוצה להיות?..עולה גם הפחד מהעתיד, איזה אדם תהיי בסוף. לפי דעתי, החבר העניק לך תחושת יציבות, פתר אותך מלהתמודד עם המחשבות הללו. מלמצוא את עצמך חושבת עליהם בכלל. לגביי האקס, אני חושבת שהוא מאוד לא הוגן איתך. הוא מאוד לא ישיר ומבלבל אותך. נכון, את עדיין אוהבת. מכל הודעותייך בנושא האקס אני חשה שאת לא ממש רוצה לחזור אליו (תקני אותי אם אני טועה)...את פשוט עוברת תקופה מבולבלת והוא לא עוזר לך, הוא לא מקל עלייך..הוא מוסיף לבלבול. ומי מאיתנו לא רוצה לחוש את תחושת היציבות? עדיין, יציבות לטווח ארוך רק אנו יכולים לבנות, אף אחד לא מסוגל להעניק לנו אותה. גם לא ההורים, כי אם תחשבי על זה, יגיע הרגע שאת תעזבי את הבית בשביל העצמאות שלך. אז למה לא לבנות את היציבות כבר מעתה? כשאנו עוד בחסות ההורים. אני לא אתן לך עיצות איך וכיצד לעשות זאת. אני חושבת שהדרך היא שונה מאדם לאדם- אבל אם תשבי ותחשבי לך עם עצמך, את תמצאי את הדרך, כי רק את יודעת מה טוב עבורך! היי כנה עם עצמך, שאלי את עצמך שאלות שיכוונו אותך, וכך גם תוכלי למצוא את הפתרונות. תני קצת קרדיט לעצמך, כי את כל כך נבונה, את פשוט רק בתקופה מבולבלת. אם תקחי החלטה לשנות את התחושה- עוד תרגישי מאושרת ואף תתגאי בעצמך. מחזיקה לך אצבעות, ושולחת לך המון אהבה שתחזק אותך. בהצלחה מתוקונת, Mאיה.

 

[טל וסרמן]

איבוש

אני אוהבת את החוכמה שלך שמדהימה אותי כל פעם מחדש אני יכולה לומר לך שמינסיון אפילו שזה לא ממש נראה כך כרגע הלב מתאחה ומוכן שוב לאהבה והכל תלוי בך ובהחלטות שתעשי אני מקווה שאני לא נשמעת לך נדושה אני פשוט יודעת שכל רע עובר ומפנה מקום להמון טוב. איזה מזל שיש לנו את הפורום, אה? מתוקה עכשיו נעבור לאהבה קבלי המון ממנה את יודעת מה, אולי תנסי פשוט לכתוב את כל מה שאת מרגישה בצורת שירה או סתם סיפור דמיוני שמתאר איך את מרגישה (לי זה מאד עזר) אני אשמח לקרוא אותו/אותם שתסיימי מתוקה אני לא יודעת אם עזרתי לך ולפעמים אין די במילים אז קבלי

ענק וחם. שלך תמיד ובאהבה טל