יש כמה סיבות
קודם כל - תחשבי על מצב שבו מישהו שדומה לך (גם תאומי אחווה בדרך כלל דומים אחד לשני יותר מאשר לאחרים - כמו אחים), ושכולם מקשרים ביניכם, נמצא איתך כ-ל הזמן, וכל פעולה שאת עושה, תמיד משווית לשני (וכמה שמנסים, ההשוואה בלתי נמנעת, שלא לדבר על כך שלא כולם מודעים), ש-700 פעם ביום שואלים אותך, או יותר גרוע מבוגר שלידך, אם את את או השני/ה (ואם זה בן ובת אז השאלה המעצבנת והנפוצה היא ``זה הבן או הבת?``), שאת אוהבת, אבל גם מקנאת, ולא רוצה שהוא (או היא) יצליח יותר, אבל גם לא שיפגע וירגיש לא מצליח (אז יכול להיות שתמנעי מהישגים) ובכלל - הקשר בין תאומים הוא מאד מורכב, גם כאשר התלות לא נראית גדולה. הם גם מתרגלים, שיש דברים שאחד עושה יותר טוב, ולשני בדרך כלל אין הזדמנות לעשות גם. סיפור שאמא שלי מספרת תמיד (היא עסקה קצת בחינוך) על תאום שנשאל שאלה, וענה ``אבל אחותי יודעת``... לדעתי, כדאי להפריד תאומים למשך מספר שעות ביום, כמה שיותר מוקדם, אבל מצד שני, אני חושבת שלא צריך להפריד בכל מחיר. ככל שהם גדלים, ``המחיר`` שאותו לדעתי צריכים להיות מוכנים לשלם, הוא יותר גבוה (כלומר, צריך סיבות יותר ויותר טובות כדי להשאיר ביחד). סיבה נוספת להפריד עכשיו ולא בכיתה א` (שאני, דרך אגב, לא בטוחה שאז זה מובן מאליו), זה שהמעבר לכיתה א` הוא שינוי דרסטי לכל ילד (כמעט), ודורש הסתגלות לא פשוטה (יש שעוברים את זה יותר בקלות ויש שפחות, אבל בכל מקרה נדרשת הסתגלות מורכבת). לשלב את זה עם פרידה ראשונה מתאום - נשמע לי קשה, הרבה יותר מאשר לשלב עם מעבר מגן אחד לאחר (מה שבכל מקרה ידרש להפרדה, לפחות לגבי אחד מהשניים). זמן להיות ביחד, יש להם, בכל מקרה, בשעות ה``בית`` - אחה``צ וסופי שבוע. לפעמים גם יש פעילויות משותפות במהלך היום (בבית ספר - בין כיתות מקבילות). למיתר ולאוריין יש קשר נהדר - הוא כולל הרבה אמפטיה ודאגה, משחקים משותפים ובדיחות פרטיות. הם גם מרשים לעצמם להראות רגשות שליליים - קנאה, כעס, וכדומה, ולריב. ``אנחנו חברים טובים`` כמו שהם אומרים לפעמים. מצד שני, גם אצלם, מיתר הרבה פעמים ``מעמידה בצל`` את אוריין (בצורה מקסימה ויעילה), היא ``מטפלת`` בו (וגם באחרים), ועוד. גם אצלם, ההבדלים שקיימים באופן טבעי בין שני ילדים, אפילו אם הם באותו גיל, מיד מתפרשים כ``מיתר יותר`` או ``אוריין יותר`` (אני משתדלת להמנע, אבל זה לא תמיד הולך, והסביבה דווקא מנסה להשוות).
