שלום לכולם

[lili76]

שלום לכולם

שלום לכולם אני חולת סוכרת חדשה , כמו שקוראים לזה, סוכרת מסוג 1. בת 28 . גילו לי לפני 5 ימים . מצבי הריגשי דיי רע מכל הסיפור הזה. הייתי עד לא מזמן רגילה ואחת מן השורה. ופתאום אני מזריקה מקצועי הוא מורה בבית ספר יסודי. הייתי רוצה לשאול אם יש מישהו או מישהי פחות או יותר בגילי, שעובד/ת בהוראה וחי עם המחלה ומנהל חיי חברה וספורט ואוכל כמו שצריך ומסתדר עם כל זה, שיכול/ה לדבר איתי על זה. אם מישהו רוצה או יכול לעזור לי לשוחח על כך. אשמח . תודה בנתיים

 

[השושן הצחור]

ברוכה הבאה למועדון ../images/Emo24.gif

כולם פה פחות או יותר במצבך סוכרת סוג 1 או 2. אמנם לא יודעת אם יש כאן מורים אבל יש פה המון חברה עם חיים מאוד פעילים וספורטיבים כולל רוכבי אופניים, טיילים חיליים בקיצור אנשים רגילים מן השורה אך "מתוקים". כולם רוצים וישמחו לעזור לך בשביל זה אנחנו פה - לתמוך ולהתמך

.

 

[lili76]

תודה. אני ארצה לקבל עצות

 

[מיימוש]

חשיבה חיובית

שלום לך, אני בת 29, עורכת דין, ולפני חמישה חודשים בערך אושפזתי כתוצאה מחמצת מטבולית קשה (לפני כן הייתי בריאה לחלוטין), מאז, כמוך, וכמו הרבה אחרים בפורום הזה, אני לא יוצאת מהבית בלי אינסולין... מאז גילוי המחלה, חוץ מעניין התזונה שיש לשים אליו לב, הכל נשאר אותו הדבר ואפילו יותר טוב, שכן המצב החדש הניע אותי לבצע שינויים בחיים, שכנראה היתי צריכה לבצע מזמן. תקחי את המצב בפרופורציה, כי כשחושבים על זה זה לא עד כדי כך נורא! נראה לי שאפשר לחיות עם הסוכרת בשלום, גם אם זה מתסכל לפעמים. העיקר לחשוב באופן חיובי, להיות אופטימיים ולנסות להינות מהחיים כמה שיותר.

 

[lili76]

תודה שכתבת לי

 

[ר פ א ל ה]

הי lili76

אני חליתי בסכרת בגיל 35, ואני חיה (עובדה

) עם הסכרת חיים מלאים. אין אלו אותם חיים בדיוק כמו לפני כן. לקח לי זמן להתרגל, ההתארגנות לקראת טיולים או ספורט היא שונה. הספונטניות מקבלת גוון שונה... הסכרת הוסיפה עוד מימד לחיים שלי. לפני שחיה, לפני מין, כשאני רוקדת, ספורט, שינה, אוכל...הכל! אינני אותה רפאלה של לפני הסכרת. אך אני מאד אוהבת את רפאלה של אחרי הסכרת. באותה מידה! כשהייתי מרצה (משווה זאת לעבודתך כמורה) הייתי דואגת לבדוק סוכר לפני כל הרצאה, ועדיין קרה לי שקיבלתי "היפו" ממש בתחילת הרצאה. אז פאדיחות שונות יש... אני בטוחה שאם תפתחי שרשור של פאדיחות הוא ימלא את הפורום

, אבל הכל הכל תלוי בגישה שלך לסיפור, ובפתיחות שלך מול התלמידים, הסגל, וכל מי שסובב אותך. אה, כן, את כותבת שלפני 5 ימים גילו לך את זה ומצבך הרגשי די רע... אמממממ..... אני לא יצאתי חודשיים מהבית מרוב דיכאון... אבל עבר לי. קחי לך את הזמן להתאבל, זה כל כך חשוב לצורך קבלה מלאה לאחר מכן.

 

[lili76]

תודה על התגובה...

תודה, קשה לי מאוד עכשיו. אני מתאבלת בתוך תוכי . וחוזרת בלית ברירה לעבודה שלי ביום ראשון, לילדי כיתה א' שלי שמחכים לי בקוצר רוח ואיני יודעת באמת באיזו גישה לבוא אליהם. בטוח זו תהיה גישה חיובית וזו תהיה אותה לילי, אבל שונה. כי אני לא תופסת שאני חולה ולא תופסת שחיי תלויים במשהו כמו חתיכת מזרק.מיום ראשון אני עושה המון ויתורים ומתחילה לארגן חיי אחרת, כמו שאמרת. אבל לאהוב את עצמי בנתיים , ניראה לי יקח זמן. והאמת , אשאל אותך שאלה, מה היית עונה,למישהו , ולא אחד, שאומר לך שזה יהיה אגואיסטי להביא ילדים לעולם פן יהיו חולים גם כן. האם זה באמת נכון? האם אפשר לנהל חיי משפחה נורמלים. לא שיש לי בנתיים. אבל מעניין בכלל , לעתיד הקרוב? תודה רפאלה

 

[hilapo]

שלום לך,אז ככה

אין אחד שקיבל את הסוכרת באהבה או הבנה כולנו עברנו את מה שאת חובה כרגע,אבל שתדעי שאני לא מאמינה באיזה מצב הייתי ואיפה אני היום. חשוב שתדעי שאפשר לחיות עם הסוכרת וזה לא כזה נורא הכל עניין של הרגל בדיוק כמו לצחצח שיניים בבוקר תחשבי שהתווספה לך עוד חובה שזאת הזריקה , את כבר תעשי הכל כמו רובוט ,הכל עניין של זמן ושל הרגל כי מה לעשות אין ברירה ותמיד תחשבי שיש יותר גרוע.[זה מה שעודד אותי לפחות

]. חשוב להיות מאוזנים והכל יהיה בסדר! יש מליונים כמונו בעולם! ב-

הילה

 

[lili76]

תודה הילה

 

[הנרי הנרי]

הבעיה שלך כרגע אינה ילדים, גם עם...

הבעיה שלך כרגע אינה ילדים, גם עם תעמדי ביפני החלטה של ללדת ילדים, תדעי שאין סיכון גדול בדבר. כרגע יש לך 1000 בעיות יותר רציניות ובוערות, כאשר העיקריות מתחילות בראש... תקראי הרבה, תלמדי, יש המון חומר באינטרנט, חשוב שתשתתפי בפורום, ועם הזמן הדברים יהיו הרבה יותר פשוטים. תצאי מההלם, והייאוש יהיה יותר נוח... חשוב להקפיד על 3 דברים: פעילות גופנית , מזון מתאים ותרופות (אינסולין). בהתחלה את חייבת לבצע הרבה בדיקות דם, וזכרי שיום בו את בבית הספר אינו דומה ליום שאת בבית, אינך פעילה. כלומר: בבית הספר קל יותר להגיע להיפו! רק בריאות.

 

[רוז22בר]

../images/Emo4.gifאני מה זה מקנאה בכם, על איך

שאתם לוקחים את ענין הסכרת, אני בן אדם עם המון מודעות עצמית, ועדיין אחרי 9 שנים של סכרת, אני מרגישה, בעיקר שנאה למחלה, התנגדות, ובעיקר דיכאון רב הזמן, אני מקווה שבעזרתכם אוכל סוף סוף קצת להשתחרר מהרגשות הקשים הללו, בעיקר כי הם גורמים לי עוד נזק, נוסף למחלה הארורה הזו! סתם הייתי חייבת לשפוך שוב את רחשי ליבי.

 

[hilapo]

../images/Emo6.gif לא נראה לי שזה הכי יעודד את

לילי.... השאלה שלי אם אחרי 9 שנים לא נכנסת לשיגרה ? מה טרם קיבלת את העניין שאת צריכה לחיות עם זה? נכון לכל אחד יש עליות וירידות..תתעודדי תפתחי עיתון ותראי ממה ואיך אנשים הולכים מהעולם הזה...אנחנו יכולים לחיות טוב ובשיבה טובה!!!

 

[lili76]

התכוונת לרוז לא אליי.אני במחלה רק

שבוע

 

[השושן הצחור]

../images/Emo24.gif רוז

את מבזבזת את האנרגיות שלך בשנאה למחלה- הרי זה לא יעזור היא שם ושם היא תשאר. עכשיו ההחלטה היא בידיים שלך: האם את הולכת להתמודד ולחיות טוב ולהנות מהחיים

. או לסבול להיות בדיכאון ולשקוע ברחמים עצמיים על כמה את מסכנה

? אז מה זה יהיה ?

או

?

 

[השושן הצחור]

לילי ../images/Emo124.gif

בתור סוכרתית במשך 23 שנה (מגיל 8) הספקתי לעשות הרבה דברים: לשרת בצבא, ללמוד, לטייל בחו"ל לצאת עם בחורים וכן להתחתן וללדת ילדים- טוב אחד ועוד אחד בבישול

). מעולם לא עשיתי לעצמי ויתורים בגלל הסכרת - ובעצם למה הסוכרת צריכה לגרום לויתורים? כן ! צריך למדוד רמות סוכר בדם, להזריק ולחשוב מעט לפני שאוכלים - אבל איזה ויתורים? הויתורים היחידים הם שתיה ממותקת - נו לא ויתור משמעותי

יש היום המון מוצרי דיאט. ומלבד זאת בתור אחת שתלויה באינסולין ניתן להתאים מינונים וגם לחטוא מעט

בלי לפגוע באיזון

. למה הגישה שלך כלפי הילדים צריכה להיות שונה? הם לא חלק מהעיניין ולא צריך לדווח להם- הרי אם חו"ח משהו יקרה הם (ילדי כיתה א'- בכל זאת) לא ידעו לטפל בך. האחריות היא עליך

את צריכה לבדוק רמות סוכר לפני השיעור והיות ערה לשינויים הפיסיולוגים ברמות הסוכר. להחזיק טבליות גלוקוז בתיק (ניתן לקנות בכל סופרפארם ללא מרשם רופא) ובמקרה הצורך לקחת אחת שתיים אפילו במהלך שיעור. להביא ילדים לעולם זה אגואיסטי בכל מקרה ! אף אחד מאיתנו אינו מושלם ואנו מעברים את הגנים הלא מושלמים שלנו לילדינו ומביאים אותם לעולם שאיננו עולם טוב במיוחד

אבל ילדים הם אושר וכן גם עושר - לא כלכלי אמנם, אבל רוחני ואישי - ומצטערת אני לא מסוגלת לוותר על אהבה כזו

. להגיד שאני לא חוששת יהיה שקר- הריון סוכרתי הוא הריון בסיכון, אבל יש לנו פורום מיוחד לנושא שדן בדיוק בעיניניים אלה. ועוד דבר הסיכוי לאם סוכרתית ללדת ילד שיחלה בסוכרת הוא 2-3% בלבד.

 

[רוז22בר]

לילי, אומנם אני לא כל כך מהמעודדות

כאן, אבל עברתי שני הריונות סוכרתיים, ןלומר את האמת, אלה היו התקופות שהרגשתי, ונראיתי הכי נפלא בחיי,כל כך שמרתי על כל מה שקשור בסכרת, הייתי מאוזנת פיקס, לא חוויתי היפו אפילו לא פעם אחת, נעלמו לי כאבי הרגליים, הייתי אנרגטית בצורה מדהימה, והתוצאות.... רק רוצה להצליח להיות מאוזנת ובריאה בשביל שאוכל להיות איתם עוד הרבה שנים! ואתם מקסימים...

 

[אורלי6]

לחיי המשפחה והחיים הנורמלים בכלל!!!

אני סכרתית מעל 32 שנה, נשואה ואם לארבעה ילדים בריאים, ונפלאים מכל כיוון שלא אסתכל

לאף אחד אין זכות לדבר איתך עכשיו או אי פעם על הזכות שלך להביא ילדים לעולם!! הסכרת לא הפריעה לי לגדול ולצמוח, ללמוד, לעבוד, לטייל, לצחוק או לבכות ובטח לא לאהוב!! חזקי ואמצי, קבלי את הסכרת כמו חצ'קון

שצריך לטפל בו, ותראי שהחיים שלך יכנסו לתלם המוכר של קימה בבוקר, בדיקה, זריקה והופ ליום נוסף כמו כולם. בהצלחה

 

[lili76]

תודה