נסיוני הצבאי עם פיברו
פיברומיאלגיה שלי התחילה כנראה בצבא, בכל מקרה הכבאים התחילו בצבא לאחר כחמישה חודשים בשרות. הייתי מפקדת על טירונים עולים חדשים בבסיס סגור בצפון. הבעיה בבסיס הייתה ועדיין שמפקדים מתעסקים על אוכלוסיה מאוד קשה, המון לחץ, וכמעא ואין רגע פנאי אפילו לאכול מה שכמובן מצריך את תמיכת הקצינים, דבר שלא קיים!! ככה התחילה המחלה שלי (לפחות ככה אני מאמינה) הייתי במצב של לחץ מטורף, בלילות הייתי שומרת על החיילים - כל לילה! - כך שגם לא ישנתי בצורה סדירה וכשהתחילו הכאבים כמו שכבר ציינתי לא קיבלתי שום תמיכה או עזרה כל שהיא מהמפקדים שלי. להפך הרגשתי כאילו אני יכולה למות ואף אחד לא ידע או לא יהיה אכפת. ככל שהתקדמתי עם בדיקות רפואיות שיצאו כולן תקינות כמובן ככה האמינו לי פחות. בצבא מי שאין לו חום הוא סתם מנסה להוציא גימלים ולהשתמט! בסופו של דבר אבא שלי סידר לי אישפוז דרך חבר בבי"ח הילל יפה ושם אובחנתי כחולת פיברו ע"י פרופ' קרסו. אז כשחזרתי לבסיס וביקשתי לעלות לועדה רפואית אמרו לי שאפר להעלות אותי לועדה רפואית על סעיף נפשי רק דרך קב"ן. כמובן שאני לא רוצה להגיע לקב"ן כי פרופ' קרסו אמר במפורש שזו אינה מחלה נפשית. אז הלכתי להבדק אצל ראומטולוג שקבע שפרופ' קרסו טעה, הוא לא חושב שכואב לי ושאני צריכה טיפול בתרופות פסיכיאטריות. בזה סיימתי את הקשר שלי עם רופאים צבאיים!! בנתיים אני מחכה ליום שישי שאז אני הולכת לפגוש את פרופ' בוסקילה בתקווה שיענה על שאלות וחשוב מכל יתן לי המלצה לשחרור מהצבא! כל זה במידה ואני אצליח לשרוד עד יום שישי! בכל מקרה פיה על קביים, ההמלצה שלי, תבואי מוכנה, אם את באמת חושבת שאת יכולה לשרת בצבא, אבל באמת!! אז תלחמי אבל קודם תהיי בטוחה שזה מה שאת רוצה, מנסיוני (וכרגע אני כולה פקידה) זה יותר קשה ממה שנראה! והמעכרת הצבאית בכלליות היא לא הכי תומכת..... תודה על ההקשבה ויום טוב (אשמח לעצות בקשר למה עוד אני יכולה לעשות כדי להצליח להשתחרר על פרופיל רפואי) יום טוב!