שלום לכולם

[נוצה Sגולה]

שלום לכולם

אני חדשה בפורום הזה ובמצב .. בתחילת החג יצאנו מהשיבעה של אמא, הציעו לי לכתוב פה, האמת שהכל מבולבל לי מאד, עם רגשות הסוערים, אשמה, עצב כעסים, תחושת קטנות וחוסר אונים... בלבול אטומי יש בי הרבה מה להוציא, אינני בטוחה איך מתחילים...

 

[באפלה]

תנחומי

ברוכה הבאה לפורום.. תוציאי מה שבא לך אם בא לך זה מה שיפה פה שבא כותבים ושלא אז אפשר רק לקרוא להגיב או לא להיכנס

 

[inbar20inbar]

אני מבינה אותך כל כך....../images/Emo7.gif

אני עברתי אותו דבר בדיוק לפניי כ7 חודשים וככל שהזמן יותר עובר יותר קולטים וגם יותר מתגעגעים... בולשיט!, הזמן אף פעם לא עושה את שלו! אולי עם תספרי לנו את הסיפור שלך נוכל לעזור ולתת כתף... תשתדל לעזור כי כולנו כאן באים מאותו רקע קשה.., כולנו עברנו את אותה החוויה!

 

[בוזיקית]

נוץ שלי יופי שבאת יקירתי

אוהבתותך וחושבת עליך המון. זה באמת המקום לדבר על כל הכאב הזה... שלך באהבה, בוזי

 

[פחיחצה]

:|

האמת שמגאני חדשה.. משתתפת בצערכ:| אני מבינה כמה שזה קשה, עברתי אותו דבר לפני 9 חודשימ היומ בדיוק.. (חיחי לא שמתי לכ איכ המ עברו..:|) אינ דרכ להתחיל תני לעצמכ זמנ תני מקומ לכאב ולבלבול המ בלתי נמנעימ ואת תראי שהרגשות יזרמו החוצה.. אל תצפי מעצמכ להבינ או להתמודד זה בלתי אפשרי אני דרשתי מעצמי יורת מידי ומהר מידי ושילמתי עלזה אחר כך.. ממה היא נפטרה?

 

[dd27]

../images/Emo16.gif../images/Emo7.gif../images/Emo16.gif משתתפת בצערך

האמת שגם אחרי כמה חודשים מבולבלים וכואבים מוות זה לא משהו שנתפס .... ולא רוצה גם להתפס קבלי חיבוק ענק

 

[נוצה Sגולה]

תודה לכולם על התמיכה

בוזית בהחלט צדקה כשהציעה לי להגיע לכאן אמא הייתה חולה במשך 5 שנים מהמחלה שלקחה הרבה מהמשפחה שלי (גם את אבי) מחלה נוראית ואכזרית ששמה סרטן. בדרך כואבת וחוסר האונים מול הסבל מייסר, היו זמנים שהבנתי שהדרך הנכונה היא המוות, אבל כשזה הגיע והדרך שהגיע כואב עד טירוף. המראות של הגסיסה... הצורך שלה לומר מילים.. בלי יכולת... מאמצי הנשימות הזכירו את המוות של אבא וזה היה לפני הרבה מאד זמן. בנוסף, לא הייתי ה"בת הטובה" לא היו לי כלים לעמוד מול התופת הזו, אני יודעת שלא יכולתי אחרת אבל הבושה והאשמה לא מרפים. הקשר עם אחים שלי לא זורם במיוחד והד ההפחד ממה שיהייה אם יהייה מצליח להפחיד אותי, משאיר ת חושת בדידות עצומה. מעודדת אותי הידיעה שהצלחתי לומר לאמא שאני אוהבת, כולי תקווה שהצליחה לשמוע בין נשימה לנשימה.. מקווה שהרגישה את הליטופים שלי, את היד שלי שלא עזבה אותה לרגע.. גם לא אחרי שהלכה... מקווה שהיא יודעת שאני אוהבת אותה

 

[בוזיקית]

נוצה'לה שלי מתוקה ../images/Emo24.gif

את יודעת שאני אוהבת אותך? את ממש מדברת מגרוני! פשוט אותו סיפור - אבא שנפטר מסרטן לפני שנים רבות, אמא שנפטרה מסרטן לפני שנה בדיוק (את יודעת), מראות הגסיסה, החירחורים... הכל... חוץ מזה שאמא היתה חולה רק 7חודשים. כנראה שהיתה חולה עוד קודם ורק לא ידענו, אבל בכל מקרה מאז הגילוי ועד הפטירה חלפו 7 חודשים. 7 חודשים של גיהנום שבו כל עולמנו התהפך על פיו. הכל עורער מן היסודות. גסיסה כל כך מהירה וכאלו תנודות במצב. ומה עושים עם כל הכעס על המערכת הציבורית... ומה עושים עם כל ההחמצות... וחשוב לי להגיד לך נוצתי - אמא שלך יודעת! היא הרגישה! אני בטוחה שהרגישה את ליטופך ואת המילים החמות. הם מבינים, למרות שהם גוססים. ואולי דווקא בגלל שהם גוססים, משהו בהכרה שלהם משתנה והם אולי נראים אטומים לסביבה אבל הם קולטים. הם מסוגלים לקלוט. גם אני המשכתי לחבק אותה אחרי שהבנתי שאני מדברת רבע שעה עם גוויה בעצם, וגם אני דיברתי וליטפתי וישבתי שעות לידה (לא מספיק!!! הייתי צריכה יותר!!!) וגם אני נשמתי איתה בקצב שלה וניסיתי להרגיע אותה... אמא שלך הרגישה את אהבתך, אני בטוחה, ולקחה אותה איתה כמתנת - נצח למקום שבו היא נמצאת עכשיו. מסתכלת עלייך מלמעלה וגאה בך נוצה, על כל מה שאת - אישיות קסומה, טובת לב, רגישה כל כך ותמיד מעניקה חום לכולם. אני פשוט מכירה אותך קצת יותר מ"תושבי" הפורום הזה, ואני יכולה להעיד שאת כזו. אני אוהבת אותך אל תשכחי את זה, ואולי האמהות שלנו יושבות עכשיו למעלה ביחד, מסתכלות עלינו וחושבות כמה טוב שהכרנו (בטח אמא שלי עשתה לאמא שלך קבלת פנים כראוי) ומחזקות זו את זו וככה גם אנחנו עושות, לא?!

 

[נוצה Sגולה]

בוזיקית מלאכית קסומה שלי

שולחת חיבוק ענקי אליך

 

[ד י ק ל ה היחידה]

היי לך..

קודם כל משתתפת בצערך ומחזקת.. בכל אופן מה שתפס את העין שלי הוא הסיום של מה שכתבת.. שהקשר עם האחים שלך רופף.. אני חושבת שדווקא מקרים כאלה צריכים לאחד אתכם ואם זה לא קרה, כדאי שתעשי משהו. אחים במקרים כאלה הם שהכי מבינים אותך בעולם כי בעצם איבדו דבר יקר מאוד כמוך.. אז קדימה.. זמן גיבוש שיעשה לכולכם קצת יותר טוב

 

[פחיחצה]

|צמרמורת|

גמ אמאשלי נפטרה מסרטנ.. מחלה מחרידה... מאז שאני זוכרת את עצמי חייתי בצל המחלה הזאת 10 שנימ היא נלחמה בה ובחמש שנימ האחרונות כנגד כל הסיכויימ.. כל כך האמנתי בה כלכ ך נלחמתי בשבילה כל כך השתדלתי אבל כלומ לא עזר בסופ:| (סורי על הרגעזכרונות ) אני בטוחה שאמאשלכ ידעה ויודעת שאת אוהבת אותה שוהיא אהבה אותכ הכי בועלמ כדי להתמודד עמ מחלה כזאת צריכ המונ כוח ואמ היא סבלה זה אורמ שהיא נלחמה בשבילכ ובשביל האחימ שלכ.. בקשר לבדידות.. אנלאדע להגיד על כל המקרימ אבל אני יודעת שמבקרה שלי אז גמ הרגשתי בדידות אחרי המלחמה הארוכה הזאת כי כנר שלכל אחד נורא קשה וכל אחד חווה אתזה בדרכו שלו..

 

[meshi4]

../images/Emo16.gif תנחומיי ../images/Emo16.gif

תקופה קשה והבלבול נוראי.המראות שאת מתארת-ימיה האחרונים של אימך מוכרים לי.המחלה הארורה הזאת שגורמת לייסורים איומים ומאבדים בה צלם אנוש. הכאב למה היתה צריכה להתייסר כך. שלא יהיה ספק בליבך.היא חשה את הליטופים והאהבה שלך. טוב שהצלחת לעצור בעד האחים שלך לסדר את החפצים.עליהם להמתין לסוף החודש.מפאת כבוד המת.

 

[מיקימק]

לצערי גם אני מבינה

גם אמא שלי נפטרה מסרטן לפני כשנה, היתה חולה בסה"כ 3 שבועות (היה לה סוג אגרסיבי המיוחד) כך שלא היה לי זמן בכלל לקלוט... אמא זו כזו דמות מיוחדת, אני מאמינה שאין כמו אמא. כל כך קשה לקלוט שאין את האישה המדהימה הזאת שאהבה אותי אהבה ללא תנאים....

 

[נוצה Sגולה]

שוב אני

התעוררתי במין תחושת לחץ ש"צריך ללכת לאמא... " זו הייתה תחושה שליוותה הרבה זמן, אי נעימות מה "לא מספיק " שבנתינה.. כי צריך להיות איתה, היא זקוקה לי... כמובן שהתאפסתי מהר וטעם המוות היכה ... אין לאן למהר... מרגישה את הכאב שלכם, את ההזדהות, כמה כאב במילים ובהבנות, כמה עמוק יכול הכאב להדהד בתוכנו.. עד מתי????? דיקלה, הקשר עם האחים מעולם לא היה תקין, הלוואי והייתי יכולה לגרום לשינוי אבל בעיות ירושה כבר החלו לשלוף ציפורניים... עוד לפני מותה של אמא אחים שלי החלו לדבר על הכספים, אני חוזרת ומזדעזעת, נטולת כוחות מולם.. הצלחתי לעצור אותם אתמול מללכת ל"ארגן" את הבית.. ז"א לקחת חפצים וכו, עבר רק שבוע... בא לי לצעוק בא לי לנער אותם, אבל יודעת שבשביל למנוע בעיות אשב בשקט.. כולי תקווה שהרעב הגישמי הזה ירגע

 

[פחיחצה]

הכאב אפעמ לא יעזוב

אבל צריכ ללמוד לחיות איתו..

 

[BooBee]

איך הקלישאה אומרת?

כל מסע ארוך מתחיל בצעד הראשון. והנה, עשית את הצעד הראשון כאן. תנחומיי על מותה של אמך. רויטל.