שלום לכולם
שלום לכולם. אני אמא לילד הומו בן 17. ואני זקוקה לעזרה ולעיצה ולניסיון שלכם. הסימנים היו מזמן על הקיר. לפני כשנה פניתי לתהל"ה , דיברתי עם אשה נחמדה (לא זוכרת את שמה). ופניתי לדבר עם הילד. הבן היה במצב של הכחשה ואמר "מה פתאום". השארתי לו דלת פתוחה. לפני כחודשיים , הוא החליט לצאת מהארון. קודם הוא דיבר עם אחיו ואחותו (הגדולים ממנו) ןאחר כך הודיע לנו ההורים. הפתעה לא היתה כאן , לא אצלנו ולא אצל אחותו ואחיו. (כי לנו זה היה דיי ברור) במשפחתינו יש כבר רקע. אחות בעלי חיה בארה"ב עם חברתה. הן התחתנו שם. בן דוד של בעלי יצא מהארון לפני מספר שנים. אבל אני יודעת , שלבעלי כל ה"קטע" לא קל. (הערת ביניים : חמי וחמתי מקבלים את גיסתי , רק חושבים שזו "מחלה". אצל הבן דוד , האב זרק אותו מבית וקרא לו סוטה) אני יודעת שהילד ב"יחסים" עם ידידים למינהם. אנו גרים רחוק ממרכז הארץ , והוא מידי פעם נוסע למרכז , לפגוש "ידיד" (הגדרה שלו - לא שלי). הדבר היחידי ששאלתי היה - בני כמה הידידים. הילד , לא כל כך , רוצה לדבר איתי (ובודאי שלא עם אביו). אומר - הכל בסדר , הכל נורמלי , אין על מה לדבר. ניסיתי לדבר איתו , איך הוא בטוח , איך זה התחיל וכו והוא דיי מתחמק , מדבר תחת לחץ. והחיים ממשיכים כרגיל. הוא ,אחרי הצבא , רוצה ללכת ללמוד בבית צבי וצוחק ששם זה תנאי הכרחי להיות גאי. אז אתם בודאי שואלים , אז מה הבעיה , הרי הכל בסדר. אז לא. שלשום הבן הבכור הראה לי את הבלוג של הבן הצעיר. הוא ראה בחטף באי סי קיו , הודעה שהבו שלי כתב על התאבדיות ועל חיתוך ורידים. והוא עשה חיפוש בכל הבלוגים ברשת , ואז הגיע לבלוג של הבן הצעיר.(בטוח שזה שלו) התברר שהוא רב עם הידיד שלו , וההוא לא רוצה אותו. והנה ציטוט מהבלוג שלו : "אם לפני יומים בכיתי המון, ניסיתי לחתוך את הורידים (ויותר יצא לי גירוי עור בלי הרבה דם או סימנים), ושתיתי לשוכרה (מממ.. מי שמכיר אותי יודע שאני ואלכוהול לא נוגעים אחד בשני במקל!), אתמול (ובעיקר היום), אני יותר מחייך, יותר שמח, יותר מאושר, שר יותר (עפ"י שהשירים שאני שר הם השירים שאני אשיר בפולין בטקסים, כך שאלו בערך שירי דיכאון)... היו כמה מקרים לא נחמדים בימים האחרונים, ואני מקווה שאני לא אחזור (או שהם לא יחזרו אלי) בעתיד..." ויומיים אחר כך " אני צריך פסיכולוג! אני אומר לכם! אני צריך פסיכולוג! לא יודע מה קורה איתי!... מצד אחד זה רבתי איתו, מצד שני אני מתגעגע... אני ממש מבולבל מהמצב שאני נמצא בו: אהבות, אכזבות.... אני מרגיש שכל העולם בוגד בי, אבל מצד שני כבר 2 אנשים באו לעזרתי... אני מרגיש שכל הזמן מדברים עלי מאחורי הגב, אבל מצד שני אני יודע שזה לא נכון!" עד כמה שאני יודעת הוא לא השתכר וגם לא חתך ורידים. אבל זה בכל זאת מפחיד. יצרתי כבר קשר עם פסיכולוגית , ועכשו בדרכי "עורמה" אפנה את הילד אליה. פשוט לא רוצה שידע שאני "בולשת" אחריו או קוראת את הבלוג שלו. זהו. הייתי רוצה את עיצתכם, עזרתכם , ניסיונכם. תודה.
שלום לכולם. אני אמא לילד הומו בן 17. ואני זקוקה לעזרה ולעיצה ולניסיון שלכם. הסימנים היו מזמן על הקיר. לפני כשנה פניתי לתהל"ה , דיברתי עם אשה נחמדה (לא זוכרת את שמה). ופניתי לדבר עם הילד. הבן היה במצב של הכחשה ואמר "מה פתאום". השארתי לו דלת פתוחה. לפני כחודשיים , הוא החליט לצאת מהארון. קודם הוא דיבר עם אחיו ואחותו (הגדולים ממנו) ןאחר כך הודיע לנו ההורים. הפתעה לא היתה כאן , לא אצלנו ולא אצל אחותו ואחיו. (כי לנו זה היה דיי ברור) במשפחתינו יש כבר רקע. אחות בעלי חיה בארה"ב עם חברתה. הן התחתנו שם. בן דוד של בעלי יצא מהארון לפני מספר שנים. אבל אני יודעת , שלבעלי כל ה"קטע" לא קל. (הערת ביניים : חמי וחמתי מקבלים את גיסתי , רק חושבים שזו "מחלה". אצל הבן דוד , האב זרק אותו מבית וקרא לו סוטה) אני יודעת שהילד ב"יחסים" עם ידידים למינהם. אנו גרים רחוק ממרכז הארץ , והוא מידי פעם נוסע למרכז , לפגוש "ידיד" (הגדרה שלו - לא שלי). הדבר היחידי ששאלתי היה - בני כמה הידידים. הילד , לא כל כך , רוצה לדבר איתי (ובודאי שלא עם אביו). אומר - הכל בסדר , הכל נורמלי , אין על מה לדבר. ניסיתי לדבר איתו , איך הוא בטוח , איך זה התחיל וכו והוא דיי מתחמק , מדבר תחת לחץ. והחיים ממשיכים כרגיל. הוא ,אחרי הצבא , רוצה ללכת ללמוד בבית צבי וצוחק ששם זה תנאי הכרחי להיות גאי. אז אתם בודאי שואלים , אז מה הבעיה , הרי הכל בסדר. אז לא. שלשום הבן הבכור הראה לי את הבלוג של הבן הצעיר. הוא ראה בחטף באי סי קיו , הודעה שהבו שלי כתב על התאבדיות ועל חיתוך ורידים. והוא עשה חיפוש בכל הבלוגים ברשת , ואז הגיע לבלוג של הבן הצעיר.(בטוח שזה שלו) התברר שהוא רב עם הידיד שלו , וההוא לא רוצה אותו. והנה ציטוט מהבלוג שלו : "אם לפני יומים בכיתי המון, ניסיתי לחתוך את הורידים (ויותר יצא לי גירוי עור בלי הרבה דם או סימנים), ושתיתי לשוכרה (מממ.. מי שמכיר אותי יודע שאני ואלכוהול לא נוגעים אחד בשני במקל!), אתמול (ובעיקר היום), אני יותר מחייך, יותר שמח, יותר מאושר, שר יותר (עפ"י שהשירים שאני שר הם השירים שאני אשיר בפולין בטקסים, כך שאלו בערך שירי דיכאון)... היו כמה מקרים לא נחמדים בימים האחרונים, ואני מקווה שאני לא אחזור (או שהם לא יחזרו אלי) בעתיד..." ויומיים אחר כך " אני צריך פסיכולוג! אני אומר לכם! אני צריך פסיכולוג! לא יודע מה קורה איתי!... מצד אחד זה רבתי איתו, מצד שני אני מתגעגע... אני ממש מבולבל מהמצב שאני נמצא בו: אהבות, אכזבות.... אני מרגיש שכל העולם בוגד בי, אבל מצד שני כבר 2 אנשים באו לעזרתי... אני מרגיש שכל הזמן מדברים עלי מאחורי הגב, אבל מצד שני אני יודע שזה לא נכון!" עד כמה שאני יודעת הוא לא השתכר וגם לא חתך ורידים. אבל זה בכל זאת מפחיד. יצרתי כבר קשר עם פסיכולוגית , ועכשו בדרכי "עורמה" אפנה את הילד אליה. פשוט לא רוצה שידע שאני "בולשת" אחריו או קוראת את הבלוג שלו. זהו. הייתי רוצה את עיצתכם, עזרתכם , ניסיונכם. תודה.
