שלום לכולם...

[חני 21]

שלום לכולם...

היי... בינואר הקרוב אני מתחילה לימודי הוראה לגיל הרך... ובנתיים אני עובדת בגן לילדים בני שנה עד 3. השנה הגיעו לגן 9 ילדים חדשים שהגילאים שלהם הוא עד שנה ו 7. בשביל כולם זו הפעם הראשונה שהם נכנסים למסגרת כזאת. יש כמה שמסתדרים אבל השאר (5 ילדים) שממש קשה להם והם בוכים (כאילו מישהו מת) במשך רוב שעות היום. הבוסית שלי שהיא הגננת כל הזמן אומרת לי לא לקחת לידיים אף אחד "אף אחד לא מת מבכי" אבל מצד שני הרבה פעמים היא לוקחת אותם... אבל זה לא קשור מה שבעצם רציתי לשאול (היא לא מסוגלת לראות שיש איתי איזה ילד - סוד של קנאה כנראה...) בכל מקרה..... איך אני אמורה להתמודד עם ילד שלא משנה מה אומרים\עושים\משחקים ממשיך לבכות????? להתקשר להורה שיחזור ממש לא פיתרון בעיניי אז מה כן??? וכן יש גם המון רגעים של יאוש ואפילו עצבים (שכמובן נסתרים לעיניי הילד)... אבל מה לעשות??????????

 

[חני 21]

אפשר טיפה של יחס...? ../images/Emo4.gif

 

[shahar40]

מה זאת אומרת "לא מרשה להרים את

הילד"???? אם ילד בוכה ושום דבר לא מרגיע אותו (משחק, אוכל, סיפור) לדעתי חייבים לנסות לחבק ולנחם אותו. כשאני שולחת את הבת שלי (שנה ושלושה חודשים) לגן, מה שמנחם אותי הוא שגם אם היא בוכה כל היום יש מישהו שמרים אותה ומנחם אותה.

 

[חני 21]

כי...

"הוא צריך להתרגל" או "אף אחד לא מת מבכי" או "הוא צריך להיות עצמאי" אם לא המשכורת שאני חייבת לשלם שכר דירה הייתי מזמן עפה משם...

 

[עמית@]

אם הילד שלי היה במקום כזה הייתי

מוציאה אותו משם במהירות הבזק, לא משנה כמה נחמדה תהיי.. אני חושבת שיש מקום לשיחה נוקבת עם הגננת.

 

[חני 21]

היא אישה כלכך קשה....

 

[Kalla]

פעם ראשונה שאני שומעת על דבר כזה.

מי שצריך לעוף משם זו לא את אלא הגננת.

 

[חני 21]

../images/Emo6.gif

אני מצטערת שנפלתי ככה עליכם אבל זה ממש מציק לי ואני חייבת לשתף... למשל שלשום היה ילד שישב עלי והיא אמרה לו

בוא אלי קצת והוא לא רצה ועשה לא עם הראש... עוד לא עברו 20 שניות והיא אומרת לי : יאאלה קומי זה לא טוב ככה על הידיים הילד צריך להתעסק במשהו... וזה קורה תמיד אני מרגישה שהיא ממש מתעצבנת אם יש איזה ילד שמעדיף להיות איתי והאמת אני לא מבינה למה הרי היא אמורה לשמוח שהילדים אוהבים אותי לא...?

 

[putmusicon]

לכל אחד סגנון טיפול משלו

לדעתי זה נשמע מזעזע שאסור לך להרים ילד בוכה - אני תמיד מחבקת - אם זה לא הסגנון של הגננת - זה בסדר כי ילד ירגיש את התקיפות ויתרגל - בתנאי שהוא מקבל את החום בדרך אחרת - שלא מתוגמלת מבכי כמו שהגננת אולי מנסה להשיג - אבל אם הסגנון שלך הוא כן להרים ולחבק - אז את יכולה לגשת - לשים יד על הילד ולדבר איתו בצורה מכילה ואמפתית - את כאילו מיישמת מה שאומרת לך הגננת אבל את לא מפקירה ילד בוכה לבד עם עצמו והבכי. אם הגננת תגיד שאת "מפנקת" אותם תגידי לה בבטחון שהילדים מגיבים לכל אחד בצורה אחרת - הם יודעים מה המבוגרים מצפים מהם - לכן הם לא יתפנקו עליה אף-פעם אם היא לא נותנת ועליך כן - ושזה בסדר מצדך - אם היא תחליט לפטר אותך כי את אמפתית לילדים- לא נראה לי בכלל - א. היא לא יכולה למצוא מישהי מתאימה פתאום - דבר שני היא תהיה חייבת הסבר להורים אם היא מחליפה אותך ואז תוכלי לאיים עליה שאת תספרי להורים על מה שקורה - היא בעמדה הרבה יותר פגיעה ממך. אני חושבת שאף פעם אל תלכי נגד הדברים שאת מאמינה כשאת מטפלת בילדים - הם תלויים בך - והם נורא נורא פגיעים וחסרי אונים - אולי את המלאך שלהם שמציל אותם?

 

[irisgh]

זו ממש בעיה.

מדובר בעצם בתינוקות. הם עדיין לא יודעים להתבטא. בכי הוא דרך הביטוי שלהם. בפרט אצל תינוקות ופעוטות חיבוק הוא דרך הרגעה. (אגב, אפילו אצל הבן שלי בן ה 4, הייתי רוצה שכשהוא במצוקה הגננת תחבק בגן או לפחות תשים יד, אם זה יהיה לו נעים. תינוק שלא מחבקים נכנס יותר למצוקה) את יודעת שתינוק, שלא מחבקים אותו 6 שעות, יורדת רמת הנוגדנים שלו והוא יותר חשוף למחלות? תינוקות, וילדים קטנים, זקוקים למגע פיזי כמו שאנחנו זקוקים למילה טובה, מזון, אוויר. אז נכון שהם יקבלו אותו בבית. אבל הם במצוקה עכשיו! אז ברור שהם צריכים עכשיו. מחד, אני חושבת שהגן הזה לא מספיק טוב. גן שבו הילדים בוכים והגננת חושבת שזה בסדר לא לעשות כלום בעניין, הוא גן רע. (כמובן שלפעמים מה שעושים לא מצליח. עדיין, אם אני מחבקת את הילד, אני יודעת שהוא לפחות לא לבד עם הבכי. הוא לא נרגע, אבל יודע שאכפת לי ושאני איתו). אגב - להתקשר להורה שיחזור זה בהחלט פתרון בעיני. הייתי מאוד רוצה שהגננות שלי ילדי יהיו כנות איתי. ושאם הילד בוכה זמן ממושך ביום, שיספרו לי. אולי זה יותר מדי זמן ביום בלי אמא-אבא, לתקופת ההסתגלות הראשונה? ישנם הורים שלא רוצים שיפריעו להם בעבודה.. אבל הורים רבים רוצים לבטוח בגן ובגננות, ולדעת שאם ישנן בעיות, הם ידעו. ולגבי אישית - לו הייתי יודעת שבני בוכה למעלה מ 20 דקות, והגננות לא חשבו להתקשר אלי, הייתי עוזבת את הגן (אם בכלל איכשהו הייתי יודעת על זה כמובן). את בבעיה. הגננת עסוקה יותר בקנאה ובהשוואות מאשר בטובת הילדים. לגננת כזו צריך 'להחניף': 'את הגננת הראשית ואת מבינה'. אבל אם היא לא מצליחה אפילו לפרגן לך הרגעת ילד, אני לא בטוחה שיש מה לעבוד איתה לאורך זמן. את לא רק צריכה להתפרנס. את גם בנאדם שבונה את עצמו מקצועית. אולי זה מוקדם מדי. אבל אם תראי שבעצם היא לא נותנת לך לפתח יחסים טובים עם הילדים, לא נותנת לך לתת להם מה שיש לך, אז תדעי שבעצם היא גם לא נותנת לך להתפתח ולהיות גננת טובה. אז אני לא בטוחה שזו ההתנסות שאת באמת רוצה. רגעי יאוש ועצבים: גם פה חשוב שיהיה עם מי להתחלק. הנה, איתנו אחה"צ. עכשיו זו רק התחלת השנה. אז מצד אחד, אני רוצה להגיד שהיאוש אולי מוקדם, ואולי דברים ישתנו. ומצד שני, התאור של הגננת הוא כזה שאני חוששת שאולי הם ישארו לא טובים. לא יודעת מה להגיד.

 

[לאה_מ]

גם אותי הסיפור שלך מזעזע ומקומם

הגננת מקנאת בך? היא לא מוכנה שתקחי ילדים על הידיים? היא אומרת שאף אחד עוד לא מת מבכי??? איזה מין יחסי אנוש יש לה????

תחשבי על זה - ילדים עד גיל 1.7 - תינוקות ממש. ברור שהם בוכים - קשה להם, הם זקוקים לחום, לנחמה, להכלה - לקחת אותם על הידיים זה אחד הדברים הטובים ביותר שאפשר לעשות בשבילם. אני כן חושבת שלהתקשר להורה כשילד לא מפסיק לבכות זה פתרון. לדעתי בגיל הזה, שבוע בלבד לאחר תחילת שנת הלימודים, זה מאד נורמלי אם ילד עדיין מתקשה להיות לבד בגן במשך יום שלם. סביר מאד בעיני בשלב הזה שכאשר הוא מחליט שקשה לו מדי ההורים באים לאסוף אותו. תוך מספר שבועות הם יסתגלו לגן, ואז אני מניחה שלא תהיה בעיה להשאר ימים שלמים בלי לבכות. אבל אני חייבת לומר לך שמקום העבודה שלך נשמע מאד לא אטרקטיבי, בלשון המעטה...

 

[חני 21]

אני רוצה להגיד

תודה לכולכם על התמיכה זה כיף שיש מקום שאני יכולה לבוא ולספר את הכל... כמובן שהדבר לא השתנה והיא עדיין לא רוצה שאני אקח ילדים על הידיים אלא רק יטייל איתם בתוך הגן שישכחו מה"דיכאון"... אבל כמו שאמרתם וכמו שאני חושבת : ילד צריך חיבוק ואהבה ולא משחק כדי להפסיק לבכות... יש כמה אמהות היום ששמו לב שאני קצת משונה ושאלו אותי ואפילו לא ידעתי מה להגיד להם...

 

[אפרתש]

חיבוק לא על הידיים?

הגננת של הבת שלי אמרה לי שהלכו לה שרירי הידיים מהימים הראשונים של הגן מרוב שהיא כל היום היתה עם ילדים על הידיים, אז היא עברה לשיטת חיבוק בישיבה. אבל בטח גם זה יעורר את קינאת הגננת, לראות ילדים מתרפקים עלייך. תשמעי - חיזקי ואימצי. תנסי לתת לילדים כמה שיותר אהבה. ותהיי עם עיניים פקוחות. אם נדמה לך שהגננת היא אפילו יותר גרועה מאשר את חושבת עכשו, תדווחי. אם יהיו לך התלבטויות אם מה שהיא עושה הוא הגיוני או לא - את מוזמנת להתייעץ איתנו. נשמח לעזור לףך, וכך לעזור לכמה ילדים קטנים.