שלום לכולם..

[d a n d a n 2 9]

שלום לך

קודם כל תודה על תגובתך, הצורך לספר הוא גדול אבל גם הקושי. הפחד מהתגובה הקשה למרות האהבה הגדולה. (בגלל שאני מכיר את דעותיהם הלא מאוד "ליברליות" בלשון המעטה בנושא) סיפרתי לאחת מאחיותיי והיא אמרה שהיא חושבת שאין טעם לספר להם עד שיהיה קשר ממשי... דרך אגב באיזה גיל בנך התוודה בפנייך? ועוד שאלה, מקווה שלא אישית מדי, איך האב קיבל את זה? אשמח לשמוע גם מההורים האחרים: האם חשו משהו לגבי בנטיות המיניות של ילדם/ילדתם לפני ששוחחו איתם? וארצה לדעת גם מהאחרים לגבי תגובת האב..

 

[d a n d a n 2 9]

כשסיפרתי לשתיים מאחיותיי

הם הגיבו בהבנה ובניסיון לתת תמיכה, זה היה בתק' שהרגשתי שאני חייב לפרוק ולספר למישהו והם ניסו להקשיב. ואפילו אמרו שהן מעריכות את זה שאני משתף אותן בזה. כמובן ששאלו אם אני בטוח בזה... עם זאת, עברו מס' שנים מאז ומיעטנו לדבר בנושא..אני מניח שלא פשוט להם עם זה וגם לי לא היה פשוט לפתוח את זה הרבה. כעת חזרתי לדבר עם אחת מהן שוב ולשתף

 

[d a n d a n 2 9]

שלום לכולם..

מאוד התרגשתי לראות שיש פורום כזה..אני בחור בן 29, בארון, שמתחבט בשאלת היציאה מהארון והקבלה של הסביבה כבר זמן רב. יש לי הורים שמאוד יקרים לליבי, אבל אני יודע שיש להם דעות קדומות מאוד בעייתיות בנושא (כמו לרבים באוכלוסיה אני מניח). הומו בעינהם זה משהו אסור, מגעיל, משהו שצריך להתבייש בו. זה מאוד קשה לי בעיקר בגלל שהם באמת מאוד חשובים לי ועברתי איתם הרבה מאוד ולמרות שאני בטוח שהם לא יגידו לי "שאני לא רצוי", או דברים דומים ששמעתי, אני יודע שזה די יכול להרוס אותם, לתת להם תחושה שהם לא הצליחו. די מעצבן אותי שהרבה הומואים קורים למי שנמצא "בארון" - "חי בשקר" שהרי כל אחד סוחב איתו סיפור אישי שונה וייחודי. אני גר כרגע לידם במושב קטן, ואני חושב כל הזמן איך לשפר את המצב.. הייתי רוצה לשמוע תגובות של הורים לדרך בה הם קיבלו את הדברים? והאם חל בהם שינוי מהרגע בו הבן/הבת סיפר להם - התגובה אז ומה השתנה מאז? תודה.

 

[babushka]

שלום גם לך dandan

לשאלתך : "הייתי רוצה לשמוע תגובות של הורים לדרך בה הם קיבלו את הדברים? והאם חל בהם שינוי מהרגע בו הבן/הבת סיפר להם- התגובה אז ומה השתנה מאז? ...... תשובתי כהורה לילד שיצא מהארון לקראת גיל השלושים שלו (לפני כשלוש שנים בערך). מובן מאליו כי חל שינוי כלשהו - מרגע שההורים שומעים 'בשורה' כזו , שבהרבה מקרים באמת היא לא צפויה. אף הורה לא 'מצפה ברננה' לשמוע כי - תקוותיו לגבי המשכיות המשפחה בצורה קונבנציונלית , מתנפצות אל המציאות הנתונה , כי הבן הוא הומו , שהמשפחה שלו תבנה עם בן זוג מאותו המין. הודעה כזו גורמת להורים זעזוע (מובן מאליו) , השאלה הצריכה להשאל - עד כמה מהר 'יתאוששו ההורים ' מן ההלם - ויעמדו שכם אחד עם הבן שלהם. לפעמים הבן עצמו הוא שיעזור להם 'להבין' ולהכיר את המצב , מפני שלהמון הורים יש מושג קלוש לגבי הנושא ההומוסקסואלי. הבן שלנו , חיכה לדעתי יותר מדי שנים על מנת לספר לנו שהוא הומו,הרגשנו צער על כך שהוא כל כך פחד כל הזמן מהתגובות שלנו , ובסופו של דבר, כשנוכח "שהשמים לא נפלו עלינו" , הוקל לו , וגם לנו. כהורים, עברנו את 'תקופת עיבוד הנתונים' - הזמן שלנו לקלוט ולהבין את משמעות העובדה שהבן הומו, וגם הזמן שלנו 'להעביר את המסר' לשאר המשפחה , (על מנת שלא יהיו יותר שאלות בכל מפגש משפחתי מורחב) שאלות כמו ----"נו?? מתי חתונה??.... כיום , הבן חי עם בן זוגו, כולם במשפחה יודעים, מקבלים ואוהבים את שניהם, בצורה הכי טיבעית שאפשר . זהו dandan עד כאן. רק אוסיף, שמרגע שתחליט 'לצאת מן הארון' , 'תיקח נשימה עמוקה' - אורך רוח, המון סבלנות , וכמובן ידע לענות לשאלות ההורים. תן להם את הזמן שלהם 'להיות באבל' (על החלום הקונבנציונלי שנעלם), ועם הזמן , (כן, רק הזמן , הוא הפתרון ומתכון להרגעה .) אל תשכח לקרוא כמה שיותר חומר על הנושא ששאלת , יש בפורום זה המון תגובות של הורים לשאלות ששאלת. שא ברכה בבושקה נחמה

 

[d a n d a n 2 9]

נחמה תודה על ההתייחסות..

ושמח לשמוע איך הדברים התפתחו אצלכם במשפחה

 

[נחמה מהצפון]

הי דנדן

גם אני חשבתי שהומו זה דבר מגעיל, קשור בגנים ציבוריים, ברפש בלכלוך ובאנשים שבאו מתחתית החברה האנושית.... כשהתברר לי שהבן שלי הומו, עמדתי מול פרדוקס בלתי ברור: או שהבן שלי לא הומו או שהומו זה לא מה שידעתי או חשבתי שידעתי. כי לא היה כל דמיון בין מה שידעתי על הומואים לבין הבן שלי. לקח לי הרבה זמן להבין באיזו בורות חייתי ואיך אימצתי במשך השנים סטריאוטיפים על הומוסקסואליות מבלי להכיר כלל את הנושא. הסתכלתיעל הבן שלי הגבוה החסון המוכשר המחונן ואמרתי לעצמי: אם זה הומו - מי ייתן כל עם ישראל הומואים. למדתי ממנו כל מה שאפשר על הומוסקסואליות, הכרתי את כל חבריו, שוחחתי איתם, שמעתי אותם,ואמרתי לעצמי שצריך "לשווק" אותם נכון. ובראש וראשונה להוריהם ובני משפחתם. גם אני עברתי תקופה לא קלה, והיום במבט לאחור אני מנסה לענות לעצמי על השאלה, ממה פחדתי?יש לי על כך יותר מתשובה אחת. אני רוצה רק לומר לך מה עזר לי להתמודד, מעבר לפגישותי עם הורים נוספים. העובדה שראיתי את בני מאושר. ואני בטוחה שכל זמן שהוא יהיה מאושר אהיה גם אני מאושרת ואם הוא יהיה אומלל אהיה אומללה גם כן ןאין לזה כל קשר לנטייה המינית שלו. כל טוב לך מנחמה

 

[d a n d a n 2 9]

הדברים שכתבת מאוד כנים ומרגשים

תודה.

 

[רותם ™]

../images/Emo54.gif תראה

אצלי לדוגמא ההורים קיבלו מאוד קשה, אבל עם הזמן למדו "לבלוע את הצפרדע". בניגוד לנחמה, הם לא מעוניינים לדעת על העולם הזה אצלי, ואני מבחינתי לא מספר להם למרות שאני פעיל והכל. בכל מקרה שיהיה לך הרבה בהצלחה