שלום לכולם

[d a n i e l 111]

מקסימום חשדך אותה למתנדב בתחנה...

לך תדע מה יצא מזה?

 

[טומי*]

שמי טומי ובטוח שאני זקן הפורום....

אנסה לענות...בטח אשכח כמה שאלות בדרך. אז טומי בן 55 מלפני 10 ימים, גר במרכז תל אביב. קורסים: קורס נהגים, קורס תורני מוקד, חובשי נט"ן (פעם היה דבר כזה) וגם קורס תער"ן. מתנדב בין השנים 1975-1979 בתור נהג מתנדב במ.ד.א. תל אביב עובד בתור נהג במשרה מלאה מ:1979-1994 וקצין משמרת במוקד מ:1994-2000 יענו 21 שנים בסה"כ. קשה לזכור אירוע אחד דוקא ששימח אותי במיוחד, ו/או פאדיחה אחת אירוע קשה שהשפיע עלי מאוד קשה...שריפה בגבעתיים בשבת בבוקר שעליתי לדירה שבערה, היו במקום 4 ילדים מתים אבא שרוף ולאמא נט"ן בת ים שעשו החייאה. עשיתי החייאה לאחד הילדים תוך כדי ריצה מטורפת מהקומה השישית למטה, בתקוה שבנתיים יגיעו עוד נט"נים ושנצליח להציל אותו. לצערי ארבעת הילדים מתו...למעשה נחנקו בשנתם מהעשן. היו עוד מקרים, אבל זה מה שעכשיו עולה לי בראש. דברים משמחים? כל החייאה מוצלחת בשבילי היה אירוע משמח, ולהבדיל גם לידות שעשיתי בבתים ובאמבולנס בדרך לב"ח. לסיום...סיפור אישי קטן....גדול שלי. לפני כשבע שנים עברתי אוטם חריף בשריר הלב, ועברתי שתי החייאות שהראשונה בהם כחצי שעה, מלווו ב 16 שוקים, עיסוי והנשמה...כאשר את החייאה מבצעים צוות הנט"ן וצוות המיון באיכילוב. במשך השנתיים אחורי זה עבדתי כארבע שעות במוקד, והייתי יותר בב"ח מאשר בבית או בעבודה. במשך השנתיים האלו עברתי 6 צינטורים....למ.ד.א. נימס מהעניין ופיטרו אותי. חזרתי להתנדב במוקד לפני כשנתיים, אבל לצערי כרגע זנחתי את העניין והסיבות ממש לא לפורום.

 

[amitp]

../images/Emo49.gif מזל טוב טומי!

כרגיל הסיפורים שלך נוגעים ללב, וחבל שלא לכולם סוף משמח.. אפשר לשאול שאלה? איך ההרגשה בתור קצין משמרת במוקד, שעונה לטלפון שבצידו השני אדם מבוהל שקרוב משפחה שלו איבד את ההכרה, ובאיזשהו שלב ברור לך שזאת החייאה או משהו בסגנון - איך ההרגשה במהלך הדקות הארוכות עד שהאמבולנס מגיע אליו? אני מכיר את זה רק מהצד של האמבולנס, ושם זה לפעמים מורט עצבים, בדרך להחייאה או תאונה קשה, אבל יכול להיות שבמוקד זה שונה, כשלא רק שאתה פאסיבי יחסית אתה גם שומע את המשפחה, לפעמים עם צעקות, פחד ובכי?

 

[טומי*]

../images/Emo51.gif ההרגשה במוקד

שונה לדעתי מהרגשתו של נהג. אני יכול להעיד רק על עצמי, שהייתי נהג מעל לחמשעשרה שנים והשתתפתי במאות החייאות... במוקד אם יש צורך בהדרכת המתקשר...שכן או בן משפחה, הכוונה הדרכה של עיסוי והנשמה. לא תמיד יש זמן גם לזה..מוקד תל אביב מהפעילים ביותר בארץ אם לא הפעיל שביניהם.קיבלת החייאה, שלחת את הנט"ן ו/או אמבולנס ושיחות נכנסות כל הזמן. כיום המצב טוב יותר, כי ישנם יותר תורני מוקד כפי שהיו לפני 4 שנים. אצלי תמיד היה התרגשות מיוחדת ברגע שקיבלתי החייאה בטלפון..האדרנלין החל זורם וישר בראש התחלתי "לצייר" את המפה (בטרם GPS) המפה כוונתי להסביר לנט"ן מאיפו הכי טוב וקל להגיע. אחרים יעידו שהיה משהו חשוב כמו החייאה למשל...אף אחד לא דיבר בקשר פרט אלי ולנט"ן. כשההחייאה הסתיימה בטוב ז"א החייאה מוצלחת...היה לי סיפוק עצום.

 

[nikonit]

לטומי - ../images/Emo49.gif../images/Emo39.gif../images/Emo65.gif../images/Emo140.gif

מה ככה, בשקט, בדיעבד, לא מזהירים מראש?

 

[FIRE FIGHTER AVNER]

גם אני למרות שאני לא כל קח

קשור לפורום. בן כמה אתה? 22 עוד שבוע * מאיפה בארץ? רמת-גן * מתנדב / עובד? מתנדב בכבאות והצלה רמת-גן * אילו קורסים או הכשרות עברת? קורס כיבוי * איך הגעת למקצוע? סיפור ארוך אני לא ירדים אותכם * אירוע משמח שזכור לך ממשמרת/תורנות שאני בדיוק על השעון 2 דקות בתחנה והיתה שרפה בדירה עצבנית * אירוע קשה/שהשפיע עליך ביותר שאנחנו נקראים לחסס לאסון בערב ראש השנה ומגלים בהמבטיה X וצוות נט"ן קובע התאבדות מלחתוך ורידים * מה מושך אותך להשאר במקצוע? הסיפוק שאחרי כל ארוע יש גאווה (ולא כמו שהיה בתל אביב) * חולה שלעולם לא תשכח... אין לי * הפאדיחה שלעולם לא ישכחו לך... יש אצלינו בתחנה דבר כזה שנקראה צופר זה לארועים גדולים אז איזה בוקר עשיתי משמרת ואיך שמתחילה המשמרת יש צופר ואיך שאני שמעתי התחלתי לרוץ כמו מוכה אמוק לצד לצד שכחתי איפה שמתי את הציוד (מעיל קסדה) * מה עדיף, תאונת דרכים באמצע סופת גשמים ורוחות או העברה הבייתה, גברת בת 120 קילוגרם? ברור ת"ד * כתום, לבן או בז'? אדום * מקדימה או מאחורה? (כשסוחבים את הכסא, סוטים!) איזה כיסה * צוות קטן ואינטימי או צוות גדול? אצלינו צוות גדול * אתה נתקע עם חולה במעלית למשך חצי שעה, אתה - - פותח בשיחה על מצב הכלכלה בימינו - מתעלם באלגנטיות - מחשמל אותו

 

[טילי לייט]

../images/Emo163.gif../images/Emo13.gif

שלום

(עמית, חוצפן שכמוך! איפה ההתאמה לנשים?! למה רק בלשון זכר?!?!?

) * בן כמה אתה? 17. * מאיפה בארץ? קציר (נה"ז שקד, אזור שרון). * מתנדב / עובד? מתנדבת. * אילו קורסים או הכשרות עברת? 60 ותער"ן. * איך הגעת למקצוע? פתחו קורס בישוב שלי ואמא שכנעה אותי ללכת. * אירוע משמח שזכור לך ממשמרת/תורנות: ההורים הנחמדים של ילד שנפל מאופניו שהביעו את הערכתם הרבה אלי במיוחד כיון שהם היו בני הישוב שלי וזיהו אותי

* אירוע קשה/שהשפיע עליך ביותר: בינתיים לא היה לי כזה, תודה לאל, ומקווה שלא יהיה. * מה מושך אותך להשאר במקצוע? שאלה טובה. אין לי מושג. אולי ההרגשה שאני תורמת במשהו, או תחושת הסיפוק... * חולה שלעולם לא תשכח... הראשון. * הפאדיחה שלעולם לא ישכחו לך... אממ, לא פאדיחה שלי בדיוק, אלא יותר משהו שקרה לי... להגיע למד"א חדרה להכנה לתער"ן, לחכות חצי שעה ליד חדר ההרצאות, ללכת לדבר עם המוקדנים ולגלות שההכנה הייתה יום לפני ואף אחד לא טרח להודיע לנו על השינוי!!! מגעילים!! * מה עדיף, תאונת דרכים באמצע סופת גשמים ורוחות או העברה הבייתה, גברת בת 120 קילוגרם? כיון שלעולם לא יתנו לי לסחוב מישהו בכל מקרה, ואני שונאת גשם חזק ורוח, אבחר בהעברה. אבל אני משוחדת

* כתום, לבן או בז'? אני היחידה שלא הבינה את השאלה?! לא הבנתי את השאלה!! * מקדימה או מאחורה? (כשסוחבים את הכסא, סוטים!) לא יצא לי לסחוב כיסא, אבל אני מניחה שמאחורה. * צוות קטן ואינטימי או צוות גדול? מעולם לא הייתי בצוות גדול. קטן ואינטימי. * אתה נתקע עם חולה במעלית למשך חצי שעה, אתה - - פותח בשיחה על מצב הכלכלה בימינו

לא על הכלכלה, אבל פותחת בשיחה ידידותית. - מתעלם באלגנטיות - מחשמל אותו