מה המודל שלך לדו-קיום?
איך מסתדר לך, למשל, הכיבוש? ובאשר לתערוכה בשוודיה, הבא נשמע את "הצד השני". "האמן דרור פיילר: "השגריר מזאל השתולל כמו אוהד כדורגל משולהב" "היצירה שלי ושל אשתי נועדה להביע כאב לנוכח שפיכות הדמים הנמשכת" "השגריר מזאל השתולל כמו אוהד כדורגל משולהב. לא יכולתי להאמין למראה עיני כשהוא התחיל להרוס את המיצג שלי. אני חושב שהוא עשה שירות רע מאד למדינת ישראל. אנשים בשוודיה ששומעים על הענין אומרים לעצמם, אם כך מתנהג שגריר ישראלי שאמור להיות דיפלומט מאופק, איך מתנהגים החיילים בשטחים הכבושים" אומר האמן דרור פיילר בעקבות התקרית בה ניסה שגריר ישראל בשוודיה להשחית את המיצג שבנו פיילר ואשתו גונילה. "אני נעלב מהטענה שהיצירה שלנו נועדה לתת לגיטימציה לפיגועי התאבדות. אילו טרח השגריר להסתכל היה רואה ליד המיצג את הטכסט שבו אנחנו כותבים שהנאדי ג'ארדאת רצחה עשרים ואחד אנשים חפים מפשע ומציינים את שמותיהם. זוהי יצירה אמנותית ולא מניפסט פוליטי, ואפשר לפרש אותה בצורות שונות, אבל כל בר דעת היה יכול להבין שאנחנו מנסים להביע כאב לנוכח שפיכות הדמים הנמשכת." "בביקורים שלי אצל בני בשבדיה הייתי עדה להכנת היצירה הזאת. במקור הוא ואשתו יצרו בריכה עם נוזל דמוי דם וקראו לה 'מרחץ דמים'. את הצורה הסופית שעוררה את כל המהומה הם נתנו אחרי הפיגוע במסעדה בחיפה שמאד זיעזע אותם" אומרת פנינה פיילר, אמו של האמן, החיה בקיבוץ יד חנה. "בני דרור שירת כצנחן במלחמת ההתשה. בתחילת מלחמת יום כיפור נהרגו רבים מחבריו ליחידה וגם שלושה מחברי הקיבוץ שלנו. רק מי שלא מכיר אותו ולא יודע מה הוא עבר בחיים ועד כמה הוא רגיש לשפיכות דמים יכול לבוא אליו בהאשמות מגוכחות כאלה".
