שלום לכולם.

[שלוחת לשון]

שלום לכולם.

אציג את העניין שלי בקצור, ואשמח לשמוע תגובות בתי הקטנה בת ארבע וחצי מגיל 4 חודשים היא בפעוטון גנון גן וכו'.. קבלתי חשק עצום להוציא אותה מהגן ולהיות איתה ביחד נדמה לי שגן חובה זה רק מהשנה הבאה? מה דעתכם עכשיו , אחרי שהיא גדלה עם הילדים איתם היא בגן מגיל (כמעט) אפס ש"אשלוף"אותה למספר חודשים. אגב - בשנה הבאה הגן אליו היא תלך , יהיה אותו גן , אותו מיבנה, אותו צוות ושינוי חלקי של הילדים. כמובן - הגדולים שיעלו לכתה א' וקטנים חדשים שיצטרפו.

 

[לאה_מ]

אני חושבת שזה רווח גדול לילד להיות

עם הורה שרוצה להיות איתו. מצד שני, את מדברת על להוציא אותה מהגן לתקופה של כמה חודשים ולהחזיר אותה אחר כך בדיוק לאותה המסגרת... מה דעתך למצוא פתרון ביניים - למשל, להחליט על יומיים קבועים (או משתנים) בשבוע שבהם היא לא הולכת לגן ונשארת איתך בבית, ואתן עושות יחד פעילויות משותפות. לא כתבת גם מה היחס של בתך לגן - האם היא הולכת לגן בשמחה? האם יש לה הרבה חברים וחברות? האם היא נהנית מהפעילויות בגן? האם היא אוהבת את צוות הגן? האם היא בכלל רוצה לא ללכת לגן באופן קבוע? ואני מציעה לך לשאול גם בפורום חינוך ביתי וחלופי.

 

[שלוחת לשון]

קודם כל תודה שהגבת ועכשיו...

ממממ...אני חושבת שהפתרון שהצעת של יומיים בשבוע - מבלבל מדי אני גם לא בטוחה שמבחינת צוות הגן זה יעבור חלק מעבר לזה...אי אפשר בימים אלו להתעלם מהקטע הכלכלי בגן שבתי הולכת אליו יש אפשרות רק לתשלום מלא (שכולל גם ארוחות מלאות בוקר, עשר, צהריים,ארבע..) ואחת המחשבות שעלתה בראשי - אם כי בהחלט לא העיקרית - היתה שכך בעצם ארוויח שתי צפרים (לפחות... ) במכה... גם השהות איתה וגם הרווח הכספי בחלקו כמובן אשתמש כדי להעשיר את זמננו המשותף עם אביזרים שמן הסתם עולים כסף.. בקשר ליחס של בתי לגן כל ילדיי למדו בגיל מאוד צעיר שפרידה מאמא "הולכת חלק" אמא אוהבת אותך, אמא תחשוב עליך, אמא תתגעגע אליך, ובכל זאת...אמא הולכת ואת\ה נשאר\ת בגן. כך שבכי וטרגדיות כאלו אין. יש לה חברים בגן ורובם גרים מאוד קרוב כך שאין בעייה של מפגשים אחרי שעות הגן היא מספרת חוויות מהפעילות של הגן. ו...לא. היא לא ממש אוהבת את צוות הגן רק את הגננת. ו...שאלת אם היא רוצה לא ללכת לגן באופן קבוע אז אעלה נקודה נוספת באותו גן יש לי עוד בן ואיתו ממש לא הייתי עושה את זה הוא קשור מאוד לגן ויש שם המון דברים שחשובים לו מאוד הוא לא טוב בשינויים ומעברים....ואפילו כשהיה חולה, אמר עם עיניים חצי עצומות שהוא לא רוצה להשאר בבית , אלא ללכת לגן (כמובן שמאוד נעלבתי מזה , אבל זה כבר סיפור אחר...) ) איתה...זה אחרת...היא גור קטן כזה ששתי דקות על הידיים עם חיבוק קואלה.. מסדר לה את השעתיים הקרובות עם חיוך... אני חושבת שלשאול אותה..זה...מעניין..., אך לא רוצה להעלות לה את הרעיון לפני ששלמה שאכן אעשה את זה...

 

[רוני ר]

נראה לי שאת צריכה לשאול את עצמך

למה את רוצה להוציא אותה מהגן ? בשבילך ? בשבילה ? מה עומד מאחורי ההחלטה הזאת ? ודרך אגב, אם מותר לי לשאול (כמובן, את לא חייבת לענות),היא בת הזקונים שלכם ?

 

[שלוחת לשון]

חופשי לשאול מה, למה לא

החשק להוציא אותה מהגן התחיל כבר לפני תחילת השנה הזאת אבל היה ניראה לי קצת יויו, עד עכשיו היא היתה, עכשיו שנה היא לא תהיה שנה הבאה שוב תהיה המחשבה הזאת וכניראה גם החוסר אומץ להוציא אותה מהמסגרת "הברורה" של כל הילדים בגיל שלה. את שואלת אם בשבילי או בשבילה?...בשביל שתינו מן הסתם.. והיא היתה כמה ימים חולה עכשיו בבית וזה היה לי כזה כייף להיות איתה. ולה כזה כייף להיות איתי. כן ! כניראה שהיא בת הזקונים שלי ואת החלום של להיות איתה בבית עד שדי...לא יכולתי לממש,

 

[לאה_מ]

אני חייבת לומר לך שבאיזשהו מקום

זה נשמע לי כמו גחמה שלך... תראי, אם את חושבת על חינוך ביתי כאופציה (ואת יכולה לבדוק את זה גם בפורום חינוך ביתי וחלופי שקישרתי לך קודם) אז אני חושבת שזה דבר שבהחלט אפשר לשקול אותו ברצינות. אבל להוציא ילדה מהגן ושוב להכניס כשבסופו של דבר המטרה שלך היא שהיא תשתלב במערכת - זה נשמע לי לא כל כך לעניין. אני חושבת שמאד חשוב מה הילדה אומרת, ואני חושבת שאת צריכה לקחת בחשבון, שהבן שלך, ככל שעכשיו נראה לך שהוא לא יהיה מעוניין להשאר בבית, אולי אם אחותו תהיה בבית הוא גם ירצה. אני לא יכולה לפתור את הבעיה הכלכלית - הדילמה ברורה לי. מצד שני, את יכולה להסתכל על זה ככה - היא בגן, זו העלות, ואת מוציאה אותה מתי שאת רוצה בשביל הכיף של שתיכן, ולא בשביל לחסוך כסף. ואני לא רואה שום סיבה שהגננת לא תסכים - אולי זה לא ימצא חן בעיניה, אבל אני חושבת שיום עם אמא בהחלט עדיף על יום בגן, כך שלא נראה לי שזה צריך להוות בעיה. שוב, קחי בחשבון גם את הבן שלך - אני גם חושבת שמעבר להבדל באופי ביניהם, יכול להיות שאת משדרת להם שאת מעוניינת להיות ימים שלמים איתה אבל לא איתו, וזה גם יכול לגרום לו לומר שהוא רוצה ללכת לגן כשבעצם הוא מרגיש כעס וקנאה. כמובן, שאולי אני סתם מדברת, כי באמת אין לי מושג מה קורה אצלכם. רק צריך לשים לזה לב בסיטואציה שאת מתארת.

 

[ליליה והגמדים]

מברכת על כל מילה

 

[שלוחת לשון]

בררררררררררר...לאה

מה שכתבת על האפשרות שהבן שלי מרגיש כעס וקנאה וזאת הסיבה שהוא ....... זה מה זה רחוק מהמציאות.!! קנאה ברור, תמיד אחים מוצאים על מה לקנא לא? אבל אני מטורפת עליו והוא יודע את זה בהחלט. הוא מקבל ממני המוווון אהבה מכל כיוון אפשרי. בואי ניקח רגע את הקטע של גחמה, כשהילדים שלי נולדו תמיד היה לי רצון עז להמשיך להשאר איתם בבית ובגלל העבודה לא היתה לי אפשרות של מעבר לשלושה חודשים עכשיו סוף סוף יש לי את האפשרות ועם זאת אני לא בעניין של להוציא את הילדים מבית הספר - זה עדיין ניראה לי גדול עלי צעד כזה ובכל מקרה למזלי הילדים שלי הולכים לבית ספר מעולה שהם וגם אני אוהבים מאוד. מכיון שהקטנה שלי תהיה, כניראה, האחרונה, הרי שבעצם זאת ההזדמנות היחידה שיש לי לממש את מה שתמיד רציתי. זה שלבת שלי החודשים האלו יהיו כייף אדיר - אין לי ספק!! אז למה את מתייחסת בשלילה לכך שאממש גחמה שלי?

 

[ליליה והגמדים]

את צודקת, השלילה מיותרת

יע"ז אני מסכימה עם לאה שזיגזוג כזה הוא בעייתי, ובעצם גם כשהיא בגן עומדת בפנייך האפשרות לא לשלוח אותה לגן חלק מהשבוע, לא? תזכי בשני העולמות - זמן עם ביתך מבלי לנתק אותה מהמסגרת והילדים שהיא רגילה אליהם. בנושא הקנאה - אני אישית לא ממש קונה שאין קנאה בין אחים, למרות שמקבלת שבהרבה מקרים היא קטנה, בונה ואינה ע"ח אהבה ופרגון (ויש לי דוגמאות חלקיות כאלו בבית). בהצלחה!

 

[לאה_מ]

לא התכוונתי דוקא להתייחס בשלילה.

להיפך. אני חושבת שעדיף לילד להיות עם הורה שרוצה להיות איתו מאשר בגן עם עוד 30 ילדים. אבל מכיוון שאת מדברת על הוצאה לחודשים ספורים בלבד - אני חושבת שזה נושא שצריך לערב בו גם את הילדה ולשאול לדעתה. אם שתיכן רוצות - זו בהחלט אפשרות. ולגבי הבן שלך - אני מקבלת בהחלט את מה שכתבת. אמרתי הרי שאני לא מכירה אתכם - העלתי נקודה למחשבה, ואם את אומרת שזה לא כך - אני בטוחה שזה בסדר.

 

[ליליה והגמדים]

לא הייתי מוציאה מהגן

אם אכן יש לך שם עוד ילד והילדה מעורה ואוהבת. המחיר של לייצר לה קטע קשה כ"כ הוא מחיר גבוה מדי, מה גם שאת עלולה לפתוח תיבת פנדורה רגשית אצל הבן שלך שנשאר שם לבד בלעדיה בעוד היא עלולה להתפס אצלו כמקבלת יחס אמהי מועדף. אני הייתי דווקא כן הולכת על הרעיון של לאה. יש תקופות למשל שאני לא שולחת את הילדה לגן בימי שישי או מוציאה מוקדם. זה לא מבלבל אותה - וכדאי רק לדאוג שהיא לא תפסיד ארוע מיוחד בימים הללו (נניח - לא להוציא אותה דווקא ביום שיש יומולדת לילדים בגן). ועוד משהו - למה אותה כן ואת הילד לא?

 

[שלוחת לשון]

אז...זהו ...ליליה והגמדים, כניראה

הם מאוד אחרים אחד מהשנייה ונדמה לי שכתבתי את זה באחת ההודעות הקודמות אצלו למשל, אם אציע לו קטע כזה של להשאר איתי בבית ולא ללכת לגן , זה ממש לא יתאים לו יש לו שם יותר מדי עניינים חשובים...!!.. הוא בגדולים של הגן. בקשר לתיבת פנדורה, אני צריכה לחשוב על זה בכל מקרה, הוא זה שמקבל אצלי יחס מועדף..)...

 

[ליליה והגמדים]

כן, אבל....

היופי הוא בעיני המסתכל

כמוהו גם תחושות כלפי אם ואחות.

 

[שלוחת לשון]

היופי הוא ש

כל אחד מילדי הוא אדם נפרד עם כל אחד יש לי קשר אחר, עם כל אחד אני עושה דברים אחרים הילדים שלי שמעו ממני מאז ומעולם שחבל להם לבזבז את הזמן בעשיית השוואות ביניהם, ואני בהחלט פטורה מהתסכול והחשש לא לתת לאחד כי האחר יקנא וכו'..ואני חושבת שזה כבר מופנם אצלם. מספר ימים בשבוע אני נמצאת בבית עם שלושה מהילדים בעוד השניים הקטנים עדין בגן לא שמעתי מאף אחד מהקטנים קיטורים על זה . בכל מיקרה דרך העיניים שלי - החיוך שלך יפה)

 

[ליליה והגמדים]

אשרייך, ושימשך עבורם ככה

 

[irisgh]

למה בעצם לא כולם זורמים איתך פה?

אני לא חושבת שהייתי מוציאה מהגן בת, כשיש לי בן באותו גן. לא משנה כמה הם שונים, דומים ויודעים את זה. זה דבר שלא הייתי עושה. (לבד, כמובן ממקרה של, חס וחלילה, צרה). ולא משנה כמה את כל השנים אומרת להם שזה שונים. את אומרת שאת חושבת שזה כבר מופנם אצלם. אני חושבת שקנאה זה דבר שלא עובר אף פעם, כל החיים. גם כשגדולים, וגם כשלא מודים. היא יכולה להיות דומיננטית, או רק מלווה. אבל את הולכת להכניס סיטואציה, שגם עם הקנאה הייתה לא דומיננטית, היא עשויה להפוך לכזו. הם רק ילדים. אין להם "מופנם אצלם". יש רגשות שמודים בהם, ויש שלא מודים. את אדם שבהחלט כן עם עצמו. ואת מודה בזה שהם שונים עבורך, בסוג הקשר עם כל אחד, וכיוב'. אבל, זה בהחלט נשמע לי בעייתי להוציא ילד אחד ולא אחר, שנמצא איתו באותו גן ויודע על זה. ואולי, אפילו אם לה היה טוב להיות איתך (ואין לי מושג על זה), ולו לא, כי שינויים לא טובים לו, את בעצם גורמת לו שינוי אדיר באמצע השנה: אחותו יוצאת הביתה, והוא לא, ולו נשאר לנסות להבין את זה. תנסי לחשוב על עצמך שם במקומו. קראתי את התגובות שקיבלת, וניסיתי להבין למה בעצם כל כך לא הלכו איתך, למרות שברור שזה עשוי להיות כיף לה. יש לך מושג? אני פה מעלה השערה, ואת יכולה לא ללכת איתה. מצד אחד, נראה שאת מכירה את הילדים שלך. ומצד שני, אולי סגנון ההורות שלך/כם הוא כזה, שבו את מודעת לצרכיך של ניהול המשפחה (למשל, שצריך להפרד, ואמא תחזור, ולא עושים ענינים) וכד', וזה עובד באיזו מידה, אבל אולי אז את פחות קשובה למה עובר על הילד מבפנים. מתוכו. ויותר לאיך זה נראה מנקודת המבט שלך. כך הצלחת לנהל היטב משפחה עד היום (וכנראה משפחה גדולה, כי הצצתי וראיתי שאת בפורום 'משפחות ברוכות ילדים') וזה בהחלט תפקודי, אבל לפעמים פחות מודע למה שעובר עליהם מבפנים. זה נשמע לך? או שאת חושבת אחרת?

 

[שלוחת לשון]

זה מאוד מעניין מה שאת כותבת

ואני רוצה להגיב על זה , אבל כבר יומיים מנסה ומסתבכת אז מוחקת בכל מקרה כתבת דברים חשובים עבורי

 

[galia28]

להוציא מהגן

לגמרי לתקופה מסויימת נראה לי לא נכון ולא בריא לה ולאחיה ובעצם אין לי מה להוסיף על מה שכבר נאמר. ממילא אנחנו נכנסים לחורף ויש הרבה סיבות להיות בבית עם אמא (פעם דלקת באוזן, פעם התקררות, פעם שפעת ופעם וירוס...לא חסר. שנה שעברה הבת שלי הייתה יותר בבית מבגן בתקופת החורף והשנה היא כבר הספיקה להיות 10 ימים בבית רצוף בגלל וירוס נוראי שהיה לה). רציתי מאוד להתחבר להצעה של לאה. בתור ילדה בגן וגם אח"כ בבית הספר היה לנו (לאחיותיי הגדולות ולי, מה שנקרא חוזה גלוי עם הוריי שפעם בשבועיים (ובתור יותר גדולות זה הפך לפעם בחודש) אנחנו בוחרות יום לא ללכת למוסדות ולהיות עם אמא. לפעמים זה היה לעשות איתה משהו מיוחד,לפעמים סתם להתפנק בבית ולפעמים הלכנו איתה או עם אבא לעבודה. השיטה הזאת תמיד הייתה זכורה לי כמשהו נורא נכון ונעים, כי זה חסך גם את העמדת הפנים של "אני חולה". לא היינו צריכות להעמיד פנים, פשוט היינו מבקשות יום אמא. עם הבת שלי אני מפעילה את אותה שיטה פחות או יותר. היא עוד לא בגיל של להעמיד פני חולה כדי לא ללכת לגן, אבל אני מדי פעם מודיעה לגננת שגלי לא תגיע למחרת לגן כי אנחנו עושות יום כייף ואז גלי באה איתי ללימודים שלי (היא נורא גאה לבוא איתי לשם) או שאנחנו עושות פעילות כייפית אחרת. זה לא מבלבל אותה, להפך, זה עושה לה טוב וברור שגם לי. למחרת יש לה חוויות לספר לצוות ולחברים. וכמו שליליה כתבה אני לא עושה את זה בימים שאני יודעת שיש פעילויות מעניינות בגן. עם העניין הכספי אני מזדהה איתך מאוד. גם לי בא לחסוך מעצמי את ההוצאה הזאת לפעמים, אבל לא הייתי מוציאה אותה מקבוצה או ממקום שבמובן מסויים מספק לה חלק מהצרכים יותר טוב ממה שאני הייתי מסוגלת (להעסיק, לשחק, להפעיל, להעשיר, לשיר, לרקוד, לעבוד בגינה, לעשות עבודות יצירה....לי אישית אין את הסבלנות לעַניין אותה יום שלם ומהר מאוד הייתי מוצאת את עצמי מתוסכלת וכמובן שלתסכול שלנו יש השלכות לא נעימות לגבי הילדים). במקרה שלך הייתי עושה "תורות". פעם עושה יום כייף איתה ופעם עם הבן. בכל מקרה לכל החלטה שתגיעי, שיהיה בהצלחה איה

 

[kokopeli]

דרך האמצע

גם אני חושבת שהפתרון של לא כל יום בגן הוא הפתרון הכי נכון במקרה שאת מתארת. ביתי, בת השנה וארבעה חודשים, לא הולכת כל יום לגן. אילוצים. בהתחלה מאוד חששתי ממה שזה יעשה לה "מהבחינה הפסיכולוגית". חששתי שזה יבלבל אותה וכו'. היום, אחרי התנסות של כמה חודשים בשיטה הזו אני תמיד עונה, ומאמינה, שלא יכול להיות שום דבר רע עבור ילד בלהיות שלושה ימים בגן וארבעה ימים בבית (אגב - עם אבא). נכון שלא מדובר באותם הגילאים, ובכל זאת, אני מאמינה שילדים מסתגלים הרבה יותר מהר (בעיקר לדברים שטוב להם איתם - כמו להיות בבית חלק מימי השבוע) ממה שאנחנו חושבים. מעבר לכך - אני, באופן אישי נגד חינוך ביתי, כשזה נעשה באופן גורף. אני מאמינה שילדים בגיל הזה (את מדברת על גיל ארבע בערך - נכון?) צריכים חברת ילדים בני גילם, ואנחנו צריכים גם ללמוד לשחרר אותם. ושתי הצעות נוספות (אני לא יודעת אם הן יהיו ישימות - ובכל זאת): א. מה עם להעביר אותה לגן אחר? אולי הצורך שלך להוציא אותה מהגן הוא בגלל שכפי שכתבת, היא לא ממש אוהבת את צוות הגן. אולי גם בגלל זה היא לא אוהבת כל כך ללכת לגן. אולי שינוי גן יעשה לה טוב? ב. מה עם האפשרות להתארגן ארבעה-חמישה הורים ולבנות יחד מסגרת חילופית, קטנה ואינטימית, לגן הממוסד. זה גם יחסוך הרבה כסף, וגם יאפשר לך להיות יותר עם הילדה (אפילו שזה יהיה עם עוד ילדים נוספים). המון אור

ואהבה

 

[חגית אמא של אלה]

יש לך תגובות גם בפורום "חינוך

ביתי". את מוזמנת לבקר!