שלום לכולם.....
מה שלומכן?..ושלומכם? אני מקווה שהכל פחות או יותר בסדר..אני יודעת, לא הייתי פה כמה זמן..הייתה לי תקופה שלא כל כך היה לי מה לכתוב..אני לא יודעת אם כרגע יש לי .אבל מה שטוב הוא שמתחילים לכתוב וזה זורם..מנושא לנושא.. אני נעלמת לי כל הזמן לתקופות...זאת אני אבל אין יום שאני לא נכנסת ורואה הכל כל מה שכתוב..לכן אני רוצה להגיד ברוכות הבאות..לסימי, תמרה, אתנה הנפלאה.., אביטל , מראונת..היקרה..ולכל החדשות שהצטרפו לביתנו הקט
זה באמת מקום נפלא..וכפי שראיתי אתן כבר רואות את זה.. אז באמת, הרשו לי להציג את עצמי ולספר לכולכן מה עובר עליי בזמן האחרון.. שמי הוא יעל..אני בת 17.6 (ז``א שבעה עשרה וחצי) אני בולימית..כבר..ממממ בערך..ארבע שנים אם לא יותר..4 שנים של סבל נוראי. יום ראשון אני הולכת לעשות בדיקות כלליות לראות שהכל בסדר ..ההורים שלי רוצים..הפ כביכול יודעים שאני מקיאה.. הרבה יודעים, לא שזה כייף, אבל בחודשים האחרונים ירדתי בערך 15 קילו...וכולם נורא מודאגים..ואת האמת למרות שלהיות רזה ועכשיו שאני במשקל של דוגמנית (???)כביכול..החלום שלי להיות רזה הפך לסיוט... אני אספר לכם משהו שרק אני ואלוהים יודעים..החודש לא קיבלתי..אני לא קיבלתי את המחזור.. וזאת פעם ראשונה שזה קורה לי..הוא היה תמיד כל כך סדיר, לעולם לא קרה שלא קיבלתי.. ואני מודאגת. באמת, ואני ממש רוצה לקבל טיפול כי אני לא רוצה לחיות ככה כל החיים...כל החיים בפחד מהמטבח, מהמקרר, מהאוכל. אני פשוט מפחדת ממנו כי הוא כל כך חשוב,,וחלק עיקרי בחיים שלי. הוא השתלט עליי , אבל אני חזקה. חזקה מספיק כדיי לנצח אותו.נכון בנות? ולמרות שלפעמים התקווה אובדת..ולא כל כך חזקים..עדיין יש אמונה..ואני מאמינה שלא תמיד אני אהיה כזאת..כזאת, לא יודעת מה...כל היום במרדף אחרי האוכל..אוכל, אסלה, אוכל , אסלה, משקל, אוכל, אסלה, משקל... וחוזר חלילה..זה פשוט נורא. ואני לא רוצה לסבול יותר.לפעמים אני חושבת שיאללה דיי אני מחר קמה ואוכל תנורמלי ...בלי שטויות..בלי להקיא אחר כך. אבל אני לא יכולה....בנות אני חייבת לסיים...אוהבת אותכם. ביי יעל
מה שלומכן?..ושלומכם? אני מקווה שהכל פחות או יותר בסדר..אני יודעת, לא הייתי פה כמה זמן..הייתה לי תקופה שלא כל כך היה לי מה לכתוב..אני לא יודעת אם כרגע יש לי .אבל מה שטוב הוא שמתחילים לכתוב וזה זורם..מנושא לנושא.. אני נעלמת לי כל הזמן לתקופות...זאת אני אבל אין יום שאני לא נכנסת ורואה הכל כל מה שכתוב..לכן אני רוצה להגיד ברוכות הבאות..לסימי, תמרה, אתנה הנפלאה.., אביטל , מראונת..היקרה..ולכל החדשות שהצטרפו לביתנו הקט
זה באמת מקום נפלא..וכפי שראיתי אתן כבר רואות את זה.. אז באמת, הרשו לי להציג את עצמי ולספר לכולכן מה עובר עליי בזמן האחרון.. שמי הוא יעל..אני בת 17.6 (ז``א שבעה עשרה וחצי) אני בולימית..כבר..ממממ בערך..ארבע שנים אם לא יותר..4 שנים של סבל נוראי. יום ראשון אני הולכת לעשות בדיקות כלליות לראות שהכל בסדר ..ההורים שלי רוצים..הפ כביכול יודעים שאני מקיאה.. הרבה יודעים, לא שזה כייף, אבל בחודשים האחרונים ירדתי בערך 15 קילו...וכולם נורא מודאגים..ואת האמת למרות שלהיות רזה ועכשיו שאני במשקל של דוגמנית (???)כביכול..החלום שלי להיות רזה הפך לסיוט... אני אספר לכם משהו שרק אני ואלוהים יודעים..החודש לא קיבלתי..אני לא קיבלתי את המחזור.. וזאת פעם ראשונה שזה קורה לי..הוא היה תמיד כל כך סדיר, לעולם לא קרה שלא קיבלתי.. ואני מודאגת. באמת, ואני ממש רוצה לקבל טיפול כי אני לא רוצה לחיות ככה כל החיים...כל החיים בפחד מהמטבח, מהמקרר, מהאוכל. אני פשוט מפחדת ממנו כי הוא כל כך חשוב,,וחלק עיקרי בחיים שלי. הוא השתלט עליי , אבל אני חזקה. חזקה מספיק כדיי לנצח אותו.נכון בנות? ולמרות שלפעמים התקווה אובדת..ולא כל כך חזקים..עדיין יש אמונה..ואני מאמינה שלא תמיד אני אהיה כזאת..כזאת, לא יודעת מה...כל היום במרדף אחרי האוכל..אוכל, אסלה, אוכל , אסלה, משקל, אוכל, אסלה, משקל... וחוזר חלילה..זה פשוט נורא. ואני לא רוצה לסבול יותר.לפעמים אני חושבת שיאללה דיי אני מחר קמה ואוכל תנורמלי ...בלי שטויות..בלי להקיא אחר כך. אבל אני לא יכולה....בנות אני חייבת לסיים...אוהבת אותכם. ביי יעל