שלום לכולם
הנה משהו קטן : בשעה שבע בערבו של יום חמסין, מיהרתי בדרכי לפגישה ברעננה. הייתי חייב להגיע ליעדי בתוך שעה. בצד אחת הצמתים המקשרות לכביש ירושלים-ת"א עמדה קבוצה קטנה של אנשים שניסתה לעצור טרמפים. על פי לבושם והתיקים שנשאו ניכר בהם שהיו דתיים, כנראה מאותה קבוצה המכונה בפינו מתנחלים. דווקא מפני שמיהרתי- עצרתי. (מדי פעם אני עושה דברים לאט כשאני מאוד ממהר, לפעמים זה עוזר להגיע מהר יותר) אל המכונית התקרבו אישה ונערה דתיות בחולצות ארוכות וחצאיות . שתיהן מזיעות ונושאות במאמץ תיקים גדולים, הם שאלו לכיוון נסיעתי וביקשו להצטרף. יצאתי ועזרתי להם להכניס את התיקים לתא המטען, נכנסנו לאוטו הממוזג ויצאנו לדרך. המבוגרת התיישבה במושב האחורי ואמרה שהיא צריכה להגיע לראש-העין, והצעירה התיישבה במושב לידי ואמרה "אני צריכה להרזליה ". האישה המבוגרת שאלה מיד את הצעירה מהיכן היא, והצעירה ענתה לה במבטא זר שם של מקום שצלצל מוכר מהדיווחים בחדשות, כנראה של התנחלות. היא נראתה זרה, לא מקומית. פניה היו רחבים וסמוקי שמש, ושערה הבלונדיני קצר.הנחתי שהיא עולה חדשה מרוסיה או מחבר העמים.האישה המבוגרת המשיכה לשאול אותה שאלות. מתשובותיה בעברית במבטא הזר שדיברה בו, הבנתי ממנה שסיימה את האולפן באחד היישובים ועדיין לא החליטה אם תשרת בצבא או תשרת בשירות לאומי וגם ש...-היא עדיין לא מחפשת שידוך. אופן התנסחותה הקליל בשפתנו הקשה ללמידה משך את תשומת ליבי.תשובותיה לא מצאו חן בעיני המבוגרת ,אך היא למרות שהבחינה בכך חייכה ושאלה אותנו- " אתם מכירים מקום שאפשר להיות בו בזמן שעושים צבא ? -אני צריכה מקום " האישה המבוגרת זקפה את גבותיה ומיד רכנה קדימה לעברה . "את באת בלי ההורים ?" -"כן" ענתה בחיוך."באתי לפני שנה וחצי ,הורים נשארו ,עדיין שם" "-מאיפה באת ?" שאלה האישה. -מ"צ'כיה" חייכה. "באתי מצ'כיה". האישה נשענה חזרה למקומה ממלמלת "לא יודעת מה זה השיגעון הזה..." שאלתי אותה אם למדה בצ'כיה את העברית והיא אמרה שלא ידעה לפני שהגיעה להגיד משפט אחר בעברית. -"למדתי באולפן,שנה וחצי זה הרבה זמן". כתשובה לשאלתה הצעתי לה לברר ,בסוכנות או בהתיישבות הציונית לגבי קיבוצים דתיים, והוספתי שבמקום כזה אולי אף תקבל משפחה מאמצת או עזרה בזמן שתשרת.לאחר מספר דקות שהאישה ואני המשכנו להעלות בפניה הצעות שונות למקום מגורים, עצרתי לאישה בקרבת צומת המובילה לדרך לראש-העין, והתנצלתי שאני לא יכול לקרב אותה על תיקה העמוס ליעדה. האישה יצאה, לקחה את תיקה ואיחלה לנו בהצלחה. השעה היתה כבר שבע וארבעים, נותרו לי עוד עשרים דקות להגיע. כשהגענו בשמונה דקות לשמונה לאזור התעשיה ברעננה היא שאלה אותי : " יש קרוב להיכן שאתה עוזר -יש תחנת אוטובוס להרזליה ?" "לא"...עניתי לה ,"וגם לא אוכל להסיע אותך לשם כי אני ממהר-אבל אוכל להדריך אותך כיצד להגיע לשם, זה די פשוט, אך במרחק של כעשר דקות הליכה ".בדיוק בחמישה לשמונה, כשהייתי במרחק של פחות מדקת נסיעה ממקום הפגישה צלצל הטלפון הנייד.בשיחה הודיעו לי שמועד הפגישה ידחה בעשר דקות .ניתקתי את השיחה וחייכתי אליה : "תראי, דואגים לך מלמעלה. הפגישה שלי נדחתה ואוכל להביא אותך ממש עד לתחנת אוטובוס". היא הישירה את מבטה ואמרה. " אני יודעת ,מאז שהגעתי לכאן הדברים האלה מלמעלה לא מפסיקים לעזור לי " לאחר שירדה מהמכונית והחלה להתרחק המשכתי ללוות אותה במבטי, חש בוודאות שהיא צודקת. הנה המקור ...אתם מוזמנים להתראות
הנה משהו קטן : בשעה שבע בערבו של יום חמסין, מיהרתי בדרכי לפגישה ברעננה. הייתי חייב להגיע ליעדי בתוך שעה. בצד אחת הצמתים המקשרות לכביש ירושלים-ת"א עמדה קבוצה קטנה של אנשים שניסתה לעצור טרמפים. על פי לבושם והתיקים שנשאו ניכר בהם שהיו דתיים, כנראה מאותה קבוצה המכונה בפינו מתנחלים. דווקא מפני שמיהרתי- עצרתי. (מדי פעם אני עושה דברים לאט כשאני מאוד ממהר, לפעמים זה עוזר להגיע מהר יותר) אל המכונית התקרבו אישה ונערה דתיות בחולצות ארוכות וחצאיות . שתיהן מזיעות ונושאות במאמץ תיקים גדולים, הם שאלו לכיוון נסיעתי וביקשו להצטרף. יצאתי ועזרתי להם להכניס את התיקים לתא המטען, נכנסנו לאוטו הממוזג ויצאנו לדרך. המבוגרת התיישבה במושב האחורי ואמרה שהיא צריכה להגיע לראש-העין, והצעירה התיישבה במושב לידי ואמרה "אני צריכה להרזליה ". האישה המבוגרת שאלה מיד את הצעירה מהיכן היא, והצעירה ענתה לה במבטא זר שם של מקום שצלצל מוכר מהדיווחים בחדשות, כנראה של התנחלות. היא נראתה זרה, לא מקומית. פניה היו רחבים וסמוקי שמש, ושערה הבלונדיני קצר.הנחתי שהיא עולה חדשה מרוסיה או מחבר העמים.האישה המבוגרת המשיכה לשאול אותה שאלות. מתשובותיה בעברית במבטא הזר שדיברה בו, הבנתי ממנה שסיימה את האולפן באחד היישובים ועדיין לא החליטה אם תשרת בצבא או תשרת בשירות לאומי וגם ש...-היא עדיין לא מחפשת שידוך. אופן התנסחותה הקליל בשפתנו הקשה ללמידה משך את תשומת ליבי.תשובותיה לא מצאו חן בעיני המבוגרת ,אך היא למרות שהבחינה בכך חייכה ושאלה אותנו- " אתם מכירים מקום שאפשר להיות בו בזמן שעושים צבא ? -אני צריכה מקום " האישה המבוגרת זקפה את גבותיה ומיד רכנה קדימה לעברה . "את באת בלי ההורים ?" -"כן" ענתה בחיוך."באתי לפני שנה וחצי ,הורים נשארו ,עדיין שם" "-מאיפה באת ?" שאלה האישה. -מ"צ'כיה" חייכה. "באתי מצ'כיה". האישה נשענה חזרה למקומה ממלמלת "לא יודעת מה זה השיגעון הזה..." שאלתי אותה אם למדה בצ'כיה את העברית והיא אמרה שלא ידעה לפני שהגיעה להגיד משפט אחר בעברית. -"למדתי באולפן,שנה וחצי זה הרבה זמן". כתשובה לשאלתה הצעתי לה לברר ,בסוכנות או בהתיישבות הציונית לגבי קיבוצים דתיים, והוספתי שבמקום כזה אולי אף תקבל משפחה מאמצת או עזרה בזמן שתשרת.לאחר מספר דקות שהאישה ואני המשכנו להעלות בפניה הצעות שונות למקום מגורים, עצרתי לאישה בקרבת צומת המובילה לדרך לראש-העין, והתנצלתי שאני לא יכול לקרב אותה על תיקה העמוס ליעדה. האישה יצאה, לקחה את תיקה ואיחלה לנו בהצלחה. השעה היתה כבר שבע וארבעים, נותרו לי עוד עשרים דקות להגיע. כשהגענו בשמונה דקות לשמונה לאזור התעשיה ברעננה היא שאלה אותי : " יש קרוב להיכן שאתה עוזר -יש תחנת אוטובוס להרזליה ?" "לא"...עניתי לה ,"וגם לא אוכל להסיע אותך לשם כי אני ממהר-אבל אוכל להדריך אותך כיצד להגיע לשם, זה די פשוט, אך במרחק של כעשר דקות הליכה ".בדיוק בחמישה לשמונה, כשהייתי במרחק של פחות מדקת נסיעה ממקום הפגישה צלצל הטלפון הנייד.בשיחה הודיעו לי שמועד הפגישה ידחה בעשר דקות .ניתקתי את השיחה וחייכתי אליה : "תראי, דואגים לך מלמעלה. הפגישה שלי נדחתה ואוכל להביא אותך ממש עד לתחנת אוטובוס". היא הישירה את מבטה ואמרה. " אני יודעת ,מאז שהגעתי לכאן הדברים האלה מלמעלה לא מפסיקים לעזור לי " לאחר שירדה מהמכונית והחלה להתרחק המשכתי ללוות אותה במבטי, חש בוודאות שהיא צודקת. הנה המקור ...אתם מוזמנים להתראות