שלום לכולם!

[רוחי כוחי]

שלום לכולם!

אני חדשה גם בפורום הזה וגם בתפוז. אז נעים מאוד! הסיבה שאני כותבת פה זה שיש לי בעיה קטנה. לקחנו כלבה sos חיות לפני בערך שבוע אחרי מאמצים רבים לשכנע את ההורים שלי. ראינו את הכלב נדלקנו עליו מיד והחלטנו לקחת אותו. הסיבה שההורים שלי הסכימו לקחת כלב היא שאני הבטחתי לצאת איתו ולטפל בו בעצם. בקיצור קמתי היום בבוקר ב6:30 ויצאתי לסיבוב בוקר היה נחמד היה חביב ונגמר. ועכשיו אני מרגישה שאולי כלב זה לא בשבילי, תמיד אהבתי כלבים באמת אבל אף פעם לא חשבתי איך זה כלב אצלי, הלימודים עוד מעט מתחילים ואני לא בטוחה שאני יכולה לעמוד בזה בבקשה תציעו לי מה לעשות מאוד נקשרתי אליו והוא אליי

 

[lilithmm]

תחזירי אותו מייד

הכלב נקשר אליך כל יום שהוא נמצא אצלך, וחבל שהוא יפגע עוד יותר. אני מזועזעת!! מה חשבת לעצמך כשלקחת אותו??

 

[amirbilu]

היא באמת לא בסדר, אבל מה זאת

התגובה הזאת?! את חושבת שהיא התכוונה לזה??

 

[lilithmm]

אני חושבת שאנשים צריכים לקחת אחריות

על המעשים שלהם, ולהפסיק להתייחס לבע"ח כמו לזוג סנדלים שכשנמאס זורקים. האשמה כאן היא בפרוש האשמה של ההורים, ד.א. ואני בטוחה שהסבירו למשפחה במה אימוץ כרוך. כשמגיעים אלי אנשים ורוצים כלב לילד שלהם אני אומרת להם שתמיד, אבל תמיד הילד מעבד עניין אחרי שבוע שבועיים, ושואלת מה יהיה עם הכלב אח"כ. ויש הרבה שאחרי שיחה כזו לא יקבלו ממני כלב.

 

[כ כ]

עדיין .......

עם כל הצדק - ואת בפרוש צודקת גם בכעס וגם בנושא שהאשמה היא בהורים הפונה לעזרה היא ילדה בת 14 זה שתטיחי בה אשמות לא יעזור

 

[lilithmm]

עדיין

אם היא חשבה שהיא מספיק גדולה לאמץ כלב, ולטפל בו כל יום, וזה גם התנאי שההורים הציבו, היא ודאי מספיק גדולה לשאת בתוצאות מעשיה, ולקבל ביקורת. לילדים בני 14 יש את התירוץ של הגיל, ולמבוגרים, כל אחד והתירוץ שלו. עכשיו, לא בטוח שSOS יקבלו אותו בחזרה, והמשפחה תצתרך להתאמץ ולמצוא לכלב בית אחר. מה נראה לך שיקרה אם לא יצליחו למצוא בית בזמן סביר?

 

[כ כ]

שוב את צודקת

אני מסכים איתך במאה אחוז וגם מבין את הכעס שלך כמי שמטפלת בכלבים ( לפי דעתי את סוג של מלאך

- עד כאן ההתחנפות ) אני מקווה לפחות ש sos יקחו את הכלב ואם לא המשפחה תהיה הוגנת ותמסור את הכלב ולא תשליח אותוזה מעט הגינות שנדרשת אני רק חושב שתשובות צריכות לכלול הסברים ונסיון לפתור את הבעיות יום טוב

 

[האפי לי]

יום אחד לקח לה להתחרט

תחזירי אותו עוד היום ותזכרי את זה טוב! אל תתבלבלי ותקחי שוב כלב

 

[כ כ]

היי רוחי כוחי

התשובה שלי ארוכה אז תתאזרי בסובלנות וקראי את הכל: השורה התחתונה היא שאת נקשרת לכלב והוא אלייך וזו הבעיה כלב הוא לא צעצוע כלב זה בע"ח -יצור עם רגשות ודומה מאוד לתינוק או ילד-לפני שלקחתם כלב הייתם צריכים את וכל המשפחה שלך להבין מה דורש כלב אז קודם כל כלב חיי בין 8 ל 14 שנה תלוי בגזע ויש כלבים שחיים גם יותר ולכן בראש ובראשונה כלב זה התחייבות הגידול של הכלב לא יכול ליפול רק עלייך וחייבים לקחת בו חלק כל בני המשפחה כי את לבד לא תצליחי לגדל אותו לבד ואין סיכוי שכל בוקר תקומי להוציא אותו לטיול ואח"כ גם אחרי צהריים ובערב שוב - הפתרון היחידי זה לשבת עם ההורים שלך לשיחה ולחלק את הדברים שחייבים לעשות ביניכם: לדוגמה: בבוקר מישהו מההורים עושה עם הכלב טיול קצר - לפני העבודה בצוהריים את לוקחת אחריות על הכלב ומטיילת איתו את ובערב עוד מישהו מהמשפחה בהתחלה תרשמו כל יום תורו של מי לטפל בכלב אח"כ הכלב כבר יהפוך לממש חלק ממכם וזה יהיה ברור מי מטייל איתו גם בלי לרשום יש עוד דברים שהכלב חייב כמו הברשת הפרווה ואוכל טיפולים אצל ווטרינר כל מיני אבקות וטיפולים נגד פרעושים וקרציות מקלחת מידי פעם ולא יכול להיות שאת כל זה תבצעי בעצמך בנוסף כלב עולה כסף טיפולים וחיסונים הם דבר לא זול אוכל לכלב וגם אם הוא מקבל שאריות מהאוכל שלנו זה עדיין עולה כסף ולכן סביר להניח שההורים שלך לקחו את זה בחשבון כמו את נושא הטיפול בכלב ולכן הם יסכימו לקחת על עצמם חלק מהמשימות ( לא את הכל ) במידה ולא תצליחו להגיע להסכמה את צריכה לחשוב מה יותר טוב בשביל הכלב ולא בשבילך האם עדיף שהכלב יהיה מוזנח ולא יקבל את כל מה שהוא צריך? האם את רוצה שהוא יסבול כל היום והתאפק שעות עד שתוצאי אותו החוצה? מה יהיה שאת תהי בטיולים או יותר מאוחר בצבא? אם תחשבי על זה תראי שאין ברירה אלא להחזיר את הכלב בנוסף כלב נקשר מאוד לבעלים שלו וקשה לו מאוד להיפרד מהם ולכן אם לא תוכלו לעמוד בכל ההתחייביות את חייבת להחזיר את הכלב ולמסור אותו כדי שהפרידה ממך לא תהיה לו קשה מידי וכל יום שעובר רק מקשה עליו אני מקווה מאוד שתצליחי לגדל אותו בהצלחה

 

[daphna123]

יש לי בעיה דומה אבל שונה...

אני חזרתי מטיול ארוך של שנה, שבמהלכו אבא שלי לקח כלבה הביתה. כמו במשפחות רבות, הוא ממש רצה אותה, והבטיח שהטיפול יפול עליו בלבד. אגב, שאר המשפחה, כולל אני, לא רצינו כלב. כשחזרתי הביתה, ראיתי את הכלבה בפעם הראשונה, כשהיא בת 6 חודשים, ממש חמודה ומאד גדולה פיזית. התנאים שהיא הוחזקה בהם אצלנו, היו ממש קשים, לטעמי. אבא שלי לא ממש טיפל בה באדיקות, בקושי הוציאו אותה לטיולים, והיא היתה קשורה רוב שעות היממה. ממש היה לי קשה עם המצב הזה - דבר ראשון, היא לא קשורה יותר אף פעם ואני מוציאה אותה פעמיים ביום לטיול. עכשיו, לי מאד קשה עם זה - ידעתי את זה מראש, ולכן לא רציתי בשלב הזה של החיים לגדל כלב (אני סטודנטית), אבל אני יודעת שאם אני לא אטפל, אף אחד אחר לא יטפל. כמו שכתבתי, היא כלבה מאוד גדולה, וגם עוד תגדל, ויש לה המון מרץ. לדעתי האישית, לא טוב לכלבה כ"כ גדולה בבית - היא צריכה שטח ומרחבים לרוץ בהם. אין שום מצב למסור אותה, כי תכלס, מי ירצה כלבה בוגרת ויוכל לספק לה מרחבים. אני באמת נקשרתי אליה, ואני רוצה שיהיה לה הכי טוב שאפשר, אבל קשה לי לטפל בה לבד, ואין היענות מהסביבה הקרובה... מה לעשות?

 

[lilithmm]

השאלה היא באיזה סוג כלב מדובר

אם מדובר בכלב שפיץ (כלבים ממשפחת ההאסקי/סמוייד) עדיף להם לחיות בחצר מגודרת והם אכן זקוקים למרחבים וטיולים ממושכים. כלבים אחרים בד"כ רוצים להיות קרובים לבעלים שלהם וזה מה שחשוב להם. אם את מחזיקה את הכלבה בתוך הבית, ומוציאה אותה פעמיים ביום לטיול קטן לעשות צרכים בלבד ופעם אחת לטיול ארוך יותר, אפילו 10 דקות, לדעתי הכלבה תהייה מאושרת. המיטוס לגבי כלבים גדולים שגוי לחלוטין. סן ברנרד זה כלב שחייב להיות בבית. מאוד קשה לו לחיות בחצר. גם דני מעדיף להיות בבית וודאי שגם ריצ'בקים, למרות שהם זקוקים לפעילות פיזית. לפעמים לבעלים זה יותר נוח שהכלבים יהיו בחוץ, אבל הכלב מעדיף ברוב המקרים להיות בתוך הבית.

 

[bilbolim]

מה ניראה לך שכלב זה צעצוע?!

שאפשר לקחת ולהחזיר שנימאס, את סתם פוגעת בכלב המסכן הזה, אולי במקום לשבת מול הטלויזיה או המחשב ל 10 דקות אפילו 3 פעמים ביום לצאת זה לא כזה קשה, זה אפילו מאורר, גם אני שאימצתי את קוקי כצת היה לי כבר נימאס אבל עכשיו זה כבר הרגל וזה לא מפריע לי לצאת עם שני כלבים, בונבון שהוא מושך אותי כמו מטורף וקוקי. אז במקום לתת לעצלנות לשלוט, אני יודעת שזה מעצבן לפעמים לקום מהמיטה שאת מתה מעייפות כדי לצאת ואז בצהריים באמצע תוכנית להפסיק ובערב שאת מתה מעייפות אבל הרווח של זה הוא יותר גדול, תשבי עם הכלב קצת ותראי איך שהוא מודה לך על זה שלקחת אותו מהמכלאה הנוראית הזו, הצלת אותו אפילו ממות כי שם מרדימים כלבים, איך שהוא שמח וקופץ עלייך שאת חוזרת הבייתה, לפעמים בוכה קצת שאת הולכת, בחורף שקר לשניכם הוא בא להתחמם עלייך או נרדם לך על הברכיים שאת רואה טלויזיה, מוריד ממך את הפוך בלילה הכי קר לרצפה כי בדיוק אז בא לו לישון על הפוך, מתחנן שתזרקי לו חתיכה מהאוכל שאת אוכלת, לועס לך את האצבעות, שומר עלייך בזמן שאת רבה עם אח שלך, זה לא כיף שיש מישהו קטן וחמוד שתמיד מחכה לך בבית ואני מרגישה שהכי אוהב אותי בעולם, לא הייתי מוותרת עליו בעד שום דבר בעולם ואני לא יכולה לדמיין את החיים שלי בלעדי שני החמודים שלי, בונבון הטיפשון והשובב וקוקי העצבני שבתוך תוכו הוא מן אמא דאגנית שכל הזמן שומר עלינו. אני לא הייתי מוותרת על כזה דבר בגלל קצת עצלנות.

 

[שלי הראשונה]

קצת על ההרגשה שלי

אני רוצה להתייחס בכנות להודעה שלך, בצורה בוגרת ומנוסה. בכל התחייבות רבת שנים בחיים שלי, היו לבטים. בהתחלה יש את הרצון להשיג מה שרוצים, את המאמץ שמשקיעים בו, והוא זה שקצת מזיז הצידה את המחשבה על המחוייבויות והדברים הפחות נעימים שמלווים למשאת נפשינו, אנחנו עסוקים בלרצות ולרצות את מי שאנחנו אמורים לקבל את הסכמתו. כשאנחנו מגלים בסופו של דבר שההתייחיבות קשה וכל הדברים שהדחקנו או שלא לקחנו אותם בצורה משמעותית, אכן קיימים ומחייבים התייחסות בלית בררה, אם נרצה ואם ואם לא, וגם העזרה איננה כפי שציפינו או כשם שציפינו. יש מן תחושת חרטה כזאת שמתגנבת לליבינו ומפחידה. שאולי, אולי טעינו והתלהבנו יותר מידי. אני אהיה גלויה מאד עם כל הצעירים כאן ואומר שאחרי שילדתי את הילדה שלי, אחרי שנים של ציפיה והריון לא קל, גם התעוררו בי ספקות.... בימים הראשונים אחרי הלידה, פתאום מישהו תלוי בי תלות מוחלטת, פתאום אין לי חופשיות לעשות מה שעשיתי, פתאום מישהו מכתיב לי את צעדיי ואין לי יכולת לעשות מה שעשיתי עד היום בצורה ספונטנית. ואני פתאום חושבת שאולי, אולי זה לא מתאים לי? ואני בכוונה מקצינה, כדי להסביר מה מתחולל בפנים. אבל, עם הזמן, כשמגיע גם הסיפוק וגם האהדה של כולם מסביב , והכלבה מתחילה להבין מה קורה סביבה ולהשתחרר, היא פחות דבוקה לזה שדואג לה. הדברים מתחילים לקבל פרופורציה ולהרגע. קמת בשש וחצי?, כתבת, לא היית קמה בשעה כזאת ללא הכלבה, את עייפה, הריגוש גם מעייף, החובה לרדת פתאום מעיקה ולכן כל ההרגשה הזאת. אני מאמינה שאם כל כך רצית אותה ואין התנגדות, עכשיו כשהיא אצלך, נוראה מצד ההורים, את צריכה לחכות, לפחות, כמה ימים, כדי לתת לה הזדמנות להתרגל ולהראות לך עד כמה היא אסירת תודה על הבחירה שלך לקחת אותה מאס, או,אס, מבין כל החיות העזובות שם ולתת לה בית! מחזיקה לך אצבעות ומאד מאד מבינה בהצלחה שלי