rt10המקורי
New member
שלום לכולם
אני בטוח שלא תזכרו אותי,אבל אני כתבתי כאן לפני מספר חודשים ,על המצב הנפשי הרעוע שלי ,ועל כמה רע לי בחיים וכו' וכו'... אני אשמח להזכיר לכם ממש ממש בקצרה על מה כתבתי אז ,ורק אח"כ אני אוכל לספר לכם מה נהיה איתי. אז זה מה שכתבתי לפני מספר חודשים
אני ממש ממש קיצרתי. אני מיואש באופן שאתם לא מתארים לעצמכם. אני בן 29 ,יש לי עבודה שאני פחות או יותר אוהב (אבל בימינו עובדים בשביל כל אגורה.לא מתפנקים),סביבת העבודה שלי היא די מוגבלת. אני כבר מזמן לא גר עם ההורים (כבר שנה שלישית),אני נראה ממוצע לחלוטין..לא מכוער זה בטוח,אני ניחן להגדרה של "חמודי מאוד מאוד מאוד",ויש כאלה שאומרים שאם הייתי גבוה מספיק..הייתי בטוח דוגמן. הבעיה היא שאני נראה הרבה הרבה יותר צעיר מכפי גילי. ואין לכם מושג כמה זה גורם לי לתיסכולים.ומוריד לי את הביטחון. אני כבר שנה שלמה בקושי יוצא למקומות בילוי כי תמיד חושבים שאני איזה נער בן 18-20. זה מייאש אותי ומתסכל אותי. כמה זה משפיל שרק אני מכל הבאים למסיבה אמור להוציא תעודת זהות ולהראות שאני כמעט מתקרב לגיל 30!!!!!!!!!! אני מכיר עוד הרבה אנשים נמוכים כמוני (1.67),אבל לפחות הפנים שלהם מסגירות אותם.אז אני לא הייתי אומר שהבעיה היא רק בגובה שלי.שאגב,גורם לי גם לשנוא את עצמי. לצערי,אני לא מקריח עדיין,השיער שלי רק צומח וצומח כל הזמן כמו איזה ילד בן 16 ..אני שומר על הגוף שלי מאוד,ובנוסף לכל זה יש לי בייביפייס. אני מיואש ומתוסכל מהעובדה הזו. יש הבדל בין להיראות צעיר בן 24 לבין להיראות עדיין כמו נער בן 18 ..שאתה כבר נושק ל 30. עם בחורות זה הדבר שהכי מתסכל אותי. בחורות במועדונים לא מייחסות אליי כל חשיבות. גם כשאני בא ומתחיל איתן (עם המבוגרות שביניהן) הן מודות שאני חתיך מאוד מאוד,אבל הן בחיים לא היו חושבות שאני עוד מעט בן 30.ופה זה נגמר. ועם בנות 18..שבשקט מבחינת המראה יכולתי להתאים להן,הרבה אומרות שאני עושה להן את זה,אבל ...ראבק..אתה בן 30 עוד מעט...איך אני יכולה לצאת עם מישהו בן 30?? אני נמצא במבוי סתום. החיים שלי בלי זוגיות מה שמוריד לי עוד יותר את הביטחון.ומכניס אותי לדיכאונות,שאגב אף אחד לא יודע עליהם.אני נראה הבנאדם הכי מאושר בעולם,הכי צוחק בעולם,הכי עם עודף ביטחון.אוףף..כמה ביטחון יש לי,כלפי חוץ. לא היתה לי מעולם חברה כי אתם בטח יכולים להבין שבגיל 17 מתי שכולם מתחילים לצאת וכו'..אני הייתי נראה כמו בן 13. ושהייתי חייל הייתי נראה כמו בן 15 וזה לא בדיוק הפנטזיה האולטימטיבית של חיילת בצה"ל. בוא נאמר (וסליחה על הצניעות) שבמסיבות של תיכוניסטים היה לי היום הרבה הרבה הרבה יותר קל מאשר לפני 11 שנה),אבל אי אפשר להחזיר את הגלגל לאחור. והיום בגיל 29 אני לא יכול לצאת למקומות בהם ישנם חיילים,כי חברים שלי מעדיפים תמיד לצאת למקומות בהם הכניסה היא 25+ וברור לי שבמקומות כאלה אני נטע זר.ממש כך.אני לא מראה את זה,אני מנסה להשתלב כמה שיותר,אבל זה פשוט לא זה.אני נראה לא שייך!אני כ"כ לא בן 29,אלוהים. אני בוגר,יש לי עבודה,מבחינת רגשית אין לי בעיה להרגיש בן 29,אני לא ילדותי או משהו כזה--אבל המראה שלי דופק הכל. ותחשבו על השילוב הקטלני שלי--גם 1.67 וגם נראה כמו בן 18. אז זהו--זה מה שכתבתי לפני מספר חודשים: ובשירשור הבא תקלטו לאיזה מצב הגעתי היום.
אני בטוח שלא תזכרו אותי,אבל אני כתבתי כאן לפני מספר חודשים ,על המצב הנפשי הרעוע שלי ,ועל כמה רע לי בחיים וכו' וכו'... אני אשמח להזכיר לכם ממש ממש בקצרה על מה כתבתי אז ,ורק אח"כ אני אוכל לספר לכם מה נהיה איתי. אז זה מה שכתבתי לפני מספר חודשים
אני ממש ממש קיצרתי. אני מיואש באופן שאתם לא מתארים לעצמכם. אני בן 29 ,יש לי עבודה שאני פחות או יותר אוהב (אבל בימינו עובדים בשביל כל אגורה.לא מתפנקים),סביבת העבודה שלי היא די מוגבלת. אני כבר מזמן לא גר עם ההורים (כבר שנה שלישית),אני נראה ממוצע לחלוטין..לא מכוער זה בטוח,אני ניחן להגדרה של "חמודי מאוד מאוד מאוד",ויש כאלה שאומרים שאם הייתי גבוה מספיק..הייתי בטוח דוגמן. הבעיה היא שאני נראה הרבה הרבה יותר צעיר מכפי גילי. ואין לכם מושג כמה זה גורם לי לתיסכולים.ומוריד לי את הביטחון. אני כבר שנה שלמה בקושי יוצא למקומות בילוי כי תמיד חושבים שאני איזה נער בן 18-20. זה מייאש אותי ומתסכל אותי. כמה זה משפיל שרק אני מכל הבאים למסיבה אמור להוציא תעודת זהות ולהראות שאני כמעט מתקרב לגיל 30!!!!!!!!!! אני מכיר עוד הרבה אנשים נמוכים כמוני (1.67),אבל לפחות הפנים שלהם מסגירות אותם.אז אני לא הייתי אומר שהבעיה היא רק בגובה שלי.שאגב,גורם לי גם לשנוא את עצמי. לצערי,אני לא מקריח עדיין,השיער שלי רק צומח וצומח כל הזמן כמו איזה ילד בן 16 ..אני שומר על הגוף שלי מאוד,ובנוסף לכל זה יש לי בייביפייס. אני מיואש ומתוסכל מהעובדה הזו. יש הבדל בין להיראות צעיר בן 24 לבין להיראות עדיין כמו נער בן 18 ..שאתה כבר נושק ל 30. עם בחורות זה הדבר שהכי מתסכל אותי. בחורות במועדונים לא מייחסות אליי כל חשיבות. גם כשאני בא ומתחיל איתן (עם המבוגרות שביניהן) הן מודות שאני חתיך מאוד מאוד,אבל הן בחיים לא היו חושבות שאני עוד מעט בן 30.ופה זה נגמר. ועם בנות 18..שבשקט מבחינת המראה יכולתי להתאים להן,הרבה אומרות שאני עושה להן את זה,אבל ...ראבק..אתה בן 30 עוד מעט...איך אני יכולה לצאת עם מישהו בן 30?? אני נמצא במבוי סתום. החיים שלי בלי זוגיות מה שמוריד לי עוד יותר את הביטחון.ומכניס אותי לדיכאונות,שאגב אף אחד לא יודע עליהם.אני נראה הבנאדם הכי מאושר בעולם,הכי צוחק בעולם,הכי עם עודף ביטחון.אוףף..כמה ביטחון יש לי,כלפי חוץ. לא היתה לי מעולם חברה כי אתם בטח יכולים להבין שבגיל 17 מתי שכולם מתחילים לצאת וכו'..אני הייתי נראה כמו בן 13. ושהייתי חייל הייתי נראה כמו בן 15 וזה לא בדיוק הפנטזיה האולטימטיבית של חיילת בצה"ל. בוא נאמר (וסליחה על הצניעות) שבמסיבות של תיכוניסטים היה לי היום הרבה הרבה הרבה יותר קל מאשר לפני 11 שנה),אבל אי אפשר להחזיר את הגלגל לאחור. והיום בגיל 29 אני לא יכול לצאת למקומות בהם ישנם חיילים,כי חברים שלי מעדיפים תמיד לצאת למקומות בהם הכניסה היא 25+ וברור לי שבמקומות כאלה אני נטע זר.ממש כך.אני לא מראה את זה,אני מנסה להשתלב כמה שיותר,אבל זה פשוט לא זה.אני נראה לא שייך!אני כ"כ לא בן 29,אלוהים. אני בוגר,יש לי עבודה,מבחינת רגשית אין לי בעיה להרגיש בן 29,אני לא ילדותי או משהו כזה--אבל המראה שלי דופק הכל. ותחשבו על השילוב הקטלני שלי--גם 1.67 וגם נראה כמו בן 18. אז זהו--זה מה שכתבתי לפני מספר חודשים: ובשירשור הבא תקלטו לאיזה מצב הגעתי היום.