שלום לכולם
ממש קשה לי לדבר על זה, אפילו באינטרנט, אבל אני כבר לא יכול יותר אז אין לי מה להפסיד. אז ככה: אני בן 19 וחצי, סטודנט (עתודאי). כל תקופת הבית-ספר הייתי נחשב ילד חכם לגילי ומשקיען אמיתי, מה שגזל הרבה זמן ולא הותיר לי מקום לחברתיות, מה גם שהייתי ממש לא מקובל. הבעיה היא שאני חסר ביטחון מהסוג הגרוע ביותר, כך שלא היו לי קשרים אמיתיים עם בנות (אני בתול, ואפילו לא התנשקתי). אני לא נראה כזה גרוע, האמת, והיו כמה בנות שאפילו רצו לצאת איתי, אבל אני כאילו לא מצליח ליצור שום קשר, כי אני פשוט חושב על כל דבר באובססיביות - מה להגיד כשאני ליד בחורה, איך להצחיק אנשים, איך להתנהג... כל פרט קטן, ולכן תמיד יוצאים לי משפטים לא מובנים, ואני מתבלבל ופשוט לא יודע מה להגיד ומה לעשות. המחשבות האלה פשוט הורסות לי את הביטחון שגם ככה מדרדר, מה גם העובדה שאני רואה את כל החברים יוצרים קשרים עם בחורות כשאני נשאר בודד. ניסיתי להתגבר, אהל זה לא עוזר. משהו כאילו חוסם אותי, כולא אותי מבפנים, משאיר אותי עדיין ילד במקום להתבגר ולמצוא אהבה, אני מרגיש "חנון" וכבד, לא משוחרר, וכל "ירידה" עליי או מצב בו לא מבינים אותי גורם לי לעוד יותר חוסר ביטחון. אני פשוט משתגע, אני חושב על כל דבר קטן וזה הורג אותי, פשוט אוכל אותי מבפנים - ואין לי מה לעשות. אז אם מישהו מוכן בבקשה לומר לי מה אני עושה עם עצמי... אני כבר מיואש
ממש קשה לי לדבר על זה, אפילו באינטרנט, אבל אני כבר לא יכול יותר אז אין לי מה להפסיד. אז ככה: אני בן 19 וחצי, סטודנט (עתודאי). כל תקופת הבית-ספר הייתי נחשב ילד חכם לגילי ומשקיען אמיתי, מה שגזל הרבה זמן ולא הותיר לי מקום לחברתיות, מה גם שהייתי ממש לא מקובל. הבעיה היא שאני חסר ביטחון מהסוג הגרוע ביותר, כך שלא היו לי קשרים אמיתיים עם בנות (אני בתול, ואפילו לא התנשקתי). אני לא נראה כזה גרוע, האמת, והיו כמה בנות שאפילו רצו לצאת איתי, אבל אני כאילו לא מצליח ליצור שום קשר, כי אני פשוט חושב על כל דבר באובססיביות - מה להגיד כשאני ליד בחורה, איך להצחיק אנשים, איך להתנהג... כל פרט קטן, ולכן תמיד יוצאים לי משפטים לא מובנים, ואני מתבלבל ופשוט לא יודע מה להגיד ומה לעשות. המחשבות האלה פשוט הורסות לי את הביטחון שגם ככה מדרדר, מה גם העובדה שאני רואה את כל החברים יוצרים קשרים עם בחורות כשאני נשאר בודד. ניסיתי להתגבר, אהל זה לא עוזר. משהו כאילו חוסם אותי, כולא אותי מבפנים, משאיר אותי עדיין ילד במקום להתבגר ולמצוא אהבה, אני מרגיש "חנון" וכבד, לא משוחרר, וכל "ירידה" עליי או מצב בו לא מבינים אותי גורם לי לעוד יותר חוסר ביטחון. אני פשוט משתגע, אני חושב על כל דבר קטן וזה הורג אותי, פשוט אוכל אותי מבפנים - ואין לי מה לעשות. אז אם מישהו מוכן בבקשה לומר לי מה אני עושה עם עצמי... אני כבר מיואש