שלום לכולם...

[ע מ י ת כ פ י ת]

שלום לכולם...

כתבתי בפורום הזה לא מזמן.. אני חוויתי אובדן של אמי לפני כ 7 שנים, כיום אני בת 17 וחצי..,אני גרה עם אבי ואחותי הגדולה.. אני תלמידה טובה,ילדה טובה,ואנינמסה לקחת את האובדן למקומות הכי חיוביים שיש..,אך לא פעם יש תקופות שההרגשה הכללית נוראית, מן הסתם.., אני עכשיו נמצאת בתקופה מאד לחוצה וטעונה נפשית..,אני תיכף מסיימת בי"ס..ואני עוברת מהעיר שאני גרה בה עכשיו.. רע לי ועצוב לי ואני ניסכרת באמא.. לא פעם היו לי מחשבות אובדניות, אך לאחרונה הן רק מתגברות אני מאד פחדנית ולכן אני חוששת להתאבד.., אני מנסה להיות אופטימית.. מאד.., חשבתי על דרכי התאבדות....אולי אני אקח כדורים?! יש לי שתי חפסיות אקמול..אולי אשן לנצח?! או שזה לא יעזור?ואני לא אצליח... אני פוחדת ומבולבלת...אך עם כל המחשבות האלו אולי יש "אור קצה בקצה המנהרה.."........אולי?? אני לא יודעת.. אשמח לקבל תגובות...

 

[lvb]

עמיתוש...

אני מבין אותך, ומכיר את ההרגשה הזאת. ברגעים האלה הכי נכון לאמץ את השיטות שכתבת שאת משתמשת בהם, כדי להרגיש כמה שיותר טוב. אל תתני לעצמך לשקוע בזה. תכירחי את עצמך להיות עם אנשים, לצאת, להנות, גם אם לא בא לך. בעניין ההתאבדות- לא נראה שכדורי אקמול יעשו את העבודה, אבל זה לא העניין... השתגע?!?!? את באמת רוצה לסיים הכל עכשיו ולתמיד? מה עם אביך ואחייך? זה נראה לך שווה את זה? תראי, את לא יודעת איך זה להיות מתה. ואם זה יותר גרוע? אף פעם אל תחליפי את מה שיש לך במשהו שאת לא יודעת איך הוא. זה סיכון מיותר. תחשבי קצת על המשפ במופיע בהודעות שלך למטה... וחוצמזה, אני באייסיקיו, כשבא לך לדבר. תמיד פנוי בשבילך.