שלום לכולם!

[ע מ י ת כ פ י ת]

שלום לכולם!

אני חדשה בפורום הזה. אני בת 18(עוד מעט)ואני חוויתי אובדן לפני 7 שנים. אובדן של אם. אמי ניפטרה ממחלה מאד קשה שלרופאים אין הסבר עליה.,מחלה נדירה מאד.. אשר ממנה היא סבלה במשך כמה שנים ..שנים קשות ביותר אשר כל חברי המשפחה סבלו יחדיו. ההורים שלי היו פרודים ואני ו2 אחיי הגדולים גרנו עם אמי.ואז כשהיא ניפטרה..עברנו לגור אצל אבא שלי. אומרים שמחלה נבעה מגורמים פסיכוסומטיים,דהיינו מצב נפשי שמשפיע על המצב הבריאותי..(למי שבטעות לא יודע) אני בי"ב..,כביכול תלמידה מצטיינת,אהודה על הכל,אך אני אוכלת את עצמי מבפנים.אני לא מצליחה להתמודד עם האובדן,קשה לי מאד.אני מרגישה שעם אף אחד אני לא יכולה לדבר עליה. מה עוד שהגעגועים תוקפים..,ואינם מרפים,ולא הזמן לא יעשה את שלו" כמו שנוהגים לומר.......בול שיט!!! ככל שהזמן עובר הגעגעועים נעשים קשים וקשים יותר. יש לי תקופות שאני בסדר גמור ואף יותר מזה,אני ניזכרת בה ומצליחה לחייך אפילו...אך בד בבד יש תקופות אשר אני חשה כי אינני מצליחה להמשיך בחיי התקינים,ואף חושבת לא פעם על התאבדות. אוף.אני צריכה אולי תמיכה אני לא יודעת למה אני כותבת את זה.

 

[lvb]

שלא תעזי לחשוב על זה!

עמית-כפית יקרה, אין לי ממש מה לומר לך חוץ מלהיות חזקה ולזכור שאוהבים אותך ותומכים בך. למה את חושבת שהתאבדות היא פתרון? זה באמת נראה לך כמו המפלט היחידי? החיים עד כדי כך בלתי נסבלים? וגם אם כן- את יודעת איך זה ישפיע על אחייך הגדולים ועל אביך? את יכולה לנחש כשראית מה פטירתה של אמך עשתה לך- עכשיו תארי לך שהם מרגישים כמוך ובנוסף על זה גם את תלכי... אני מציע לך ללכת לייעוץ, ולהמשיך לכתוב לנו לפורום. שולח לך חיבוק גדול-גדול.

 

[שירה בלטר]

הממממ...../images/Emo26.gif

מחשבות התאבדותיות יש לכולנו. יש האומרים שהן אפילו בריאות- לא לגיטימי שנחשוב לפעמים אם שווה העיסקה הזאת או לא? מה שכן, יש להפריד בין מחשבות על *האם* להתאבד לבין מחשבות על *איך* להתאבד. הסוג השני הרבה פחות נפוץ, בהחלט מסוכן ויש להשמר ממנו! היי חזקה, ואל תפסיקי לחפש סוגי טיפול שמתאימים לך ודברים שייגרמו לך להרגיש טוב יותר. שימרי על עצמך!

שירה.

 

[שירה בלטר]

אחד השירים שנוגעים בי כשאני מהרהרת

בהתאבדות: (הדגשתי את השורות ש"עושות" לי את זה) אלפונסינה/ אהוד מנור (בביצוע של חוה אלברשטיין) על החול החם הנושק לים כף רגלה קטנה לא תשוב לשם היא פוסעת שקטה צעדה לבדה בלי מילים אל המים בעצב הגלים כיסו את פניה כחולים מלח וקצף איזה מין כאב את קולך השתיק איך אותך הכניע כאב עתיק חרש הגלים סובבו ועטפו את גופך ונשקו לעיניך הם איתך עדיין בלב הים הגדול אלף שירייך למה אלפונסינה מדוע לשם איזה שיר חדש ביקשת לך בים? נשמתך נשאת לה ברוח מלוחה לא תשוב לכאן לא תביא עוד זמר תעופף תרחף עד אין גמר ואת אלפונסינה תשני במנוחה בנות הים שרות לך מאז לכתך אלמוגים הניחו ליד ביתך מעגל נוצץ דגי זהב וכוכב מרצדים סובבים יום ולילה לא יודע איש את הדרך רק אלוהים רק הוא למעלה

 

[yfat73]

השיר שאני לא מסוגלת לשמוע

מאז שמלכי נפטרה, ועברו כבר יותר מ5- שנים הוא השיר של אייל גולן "דמעות", זה השיר הכי טראגי שאני מכירה, במיוחד שהוא מדבר על בחורה שנפטרה מסרטן כמו מלכי.

 

[BooBee]

שלום עמית כפית ../images/Emo20.gif

קודם כל ברוכה הבאה לפורום שלנו. אני מאוד שמחה שהצלחת למצוא אותנו. דבר שני, תנחומיי על מותה של אמך. אני מתארת לעצמי שזה כואב וקשה לך. אני מניחה גם שלא קיבלת כלים מקצועיים להתמודד עם השכול והאובדן של אמך. אני מציעה לך לפנות למורה בבית ספר, אחד כזה שאת מאוד אוהבת וסומכת עליו, ודברי איתו על כך. הוא ידע להפנות אותך לגורם מתאים, כמו יועץ/ת, פסיכולוג/ית וכיוב'. את יכולה לקבל כלים מקצועיים ואפקטיבים להתמודד עם התקופות הקשות שלך. בתור "בוגרת" טיפול פסיכולוגי אני יכולה להעיד על השינוי הרציני שעברתי בעקבות הטיפול, וכיום ההתמודדות שלי עם מותה של אחותי הרבה פחות כואבת, נוראית ומעיקה. הפסיכולוגית שלי נתנה לי כלים נפלאים להתמודד עם הפחדים שלי, הגעגועים, עם המשפחה שלי ועם החברים. למדתי לחיות במקביל למוות של אחותי ולא להשתגע מכך. וכמו שכתבתי, אני בהחלו ממליצה לך לפנות למורה, ואם אין כזה שאת מאוד מאוד אוהבת ומסמפטת, אז גם קרוב/ת משפחה, או אמא של חברה טובה וכו'. את יכולה גם לבקש מאבא שלך שישלח אותך לטיפול פסיכולוגי, או לכל סוג של יעוץ שיהיה מקובל עלייך. שולחת לך אלפי חיבוקים חמים ועוטפים, ומברכת אותך בשבת שלום, רויטל.

 

[neoM]

עמית המקסימה

כואב לי לשמוע את דברייך, כי אני כמוך, כנראה, לא למדתי ולא הצלחתי לעבד את הצער והאבל על מות אחי. אני אבל כן נסיתי לומר "שלום ולא להתראות" לעולם הזה, והייתי עסוק תקופה ארוכה מחיי בהרס עצמי. לפעמים יד מושטת אל תוך האפילה הנוראה של הבדידות והכאב, רגשי האשמה והפחד - יד כזו הוגשה לי ואני חי עם בעלת היד כבר למעלה משני עשורים. לפעמים צריך אומץ ללכת אל היד הזאת. וזה מה שבובי מציעה לך. ואני מציע לך לקבל את עצתהּ הנכונה של בובי. חזקי ואמצי

 

[em17]

עמית..

דבר ראשון, אני מצטרת לשמוע על אמא שלך (לא שזה ממש עוזר אבל אין משהו שיכול לעזור כבל מקרה...) אל תנסי להתאבד. אני ניסיתי, ולא הצלחתי, ואני רואה מה זה היה גורם למשפחה שלי ולחברים עם הייתי מצליחה- ולא הייתי רוצה לעשות להם את זה. בכל זאת יש אנשים שאוהבים אותך, ותחשבי מה זה יעשה להם אם כבר לא תההי פהץץץ

 

[תמימו]

אוי...

אם את באמת חושבת שזה מה שיעזור... דעתי אולי שונה מהאחרים בקטע הזה, שאם את רוצה אז...תעשי מה שבא לך אבל בדבר אחד אני מסכימה אם כולם, תחשבי רגע מה זה יעשה למשפחה שלך. חוץ מזה... באמת כדאי לפנות לפסיכולוגית, ואני מדגישה פסיכולוגית ולא יועצת ביה"ס או מורה, כי מניסיון הם כל כך לא עוזרים... בכל מקרה, שיהייה לך בהצלחה בכל מה שתחליטי, אבל תזכרי ששום דבר לא כ"כ תלוי בך...

 

[ע מ י ת כ פ י ת]

תודה רבה לכולם

אני ממש מודה לכולכם על התגובות.. יש לי מספר דברים להגיד... ראשית ...אל בהלה..אני לא חושבת על התאבדות ממש..לבינתיים היא בגדר מחשבה תאורטית.. . אני הייתי בטיפול פסיכולוגי שנה שלמה (און אנד אוף כזה) אבל חשתי שזה לא מועיל לי (וכן אני יודעת שזה לפעמים תהליך מתמשך וכואב..כי למעשה מתעמתים עםהדברים הכי כואבים.. וכומהשניסיתי ולא שללתי ישר... היועצת של בי"ס יודעת מה עובר עליי אבל לא ממש דיברתי איתה על התאבדות. היא יודעת שזה חלף במוחי.., לעתים ,כמו שכבר הזכרתי, קשה לי מאד ואני חושבת על התאבדות לא רק מהבחינה של רצון אמיתי למות(למרות שהוא כן קיים) אלא רק כדי לזעזע(במידה ויצילו אותי). בכל אופן זה לא ממש עולה על סדר היום שלי...רק,שוב, במחשבה, אני שמחה שמצאתיאת הפורום הזה יש כאן אנשים נחמדים מאד אכפתיים תודה רבה לכם.שבת שלום!

 

[לונה..]

את יודעת מה..

לפעמים אני מרגישה בדיוק את אותם הדברים. המטרה לזעזע, ולא בכדי למשוך תשומת לב, אלא פשוט לנסות להציל את עצמך, בכל דרך שתימצא. מוכר מדי. אנשים פה הגיבו לפני ואמרו דברים נכונים, כך שאין לי מה להוסיף שעוד לא נאמר. אני מזדהה עם המצב שלך בצורה שקשה לתאר... או שאולי אפילו קל מדי. תלוי איך מסתכלים על זה. הלוואי שעם הזמן יוקל לך. ו... ברוכה הבאה לפורום

 

[ע מ י ת כ פ י ת]

תודה רבה לונה

אני לא ממש מכירה את הסיפור שלך אבל אני אשמח להכיר... אני גם באיי סי קיו 174021066 תודה על התגובה..

 

[BooBee]

עמית יקרה שלנו ../images/Emo20.gif

אני חושבת שכל בנאדם שעבר טראומה של אובדן מישהו קרוב לו, חושב על המוות שלו עצמו. אני אשקר אם אני אומר שהיו לי תקופות נורא קשות בחיי, שלא חשבתי על האופציה הזו. חשבתי גם חשבתי. לילות ארוכים וכואבים. חשבתי למות. לפעמים רציתי. וזה קורה, וזה קיים, וכשהתחלתי לדבר על זה, גיליתי שיש לי עוד כמה אנשים שקרובים לי ש"השתעשעו" עם הרעיון... אבל כל עוד רק מדברים על זה, ומבינים מאיפה זה מגיע ומטפלים בזה... אז שימשיך ככה. לא להדחיק, לא לשתוק. מותר לדבר על מוות. גם על שלנו. את כותבת שהיית בטיפול פסיכולוגי ולא הרגשת שזה מועיל לך. אם כך, הגיע הזמן להחליף מטפל/ת! לכי למטפלת אחרת שכן תוכל לתמוך ולעזור לך. לא מעט אנשים חושבים להפסיק טיפול נחוץ, רק כי הם לא מסתדרים עם המטפל שלהם. את בהחלט יכולה לבקש המלצות למטפל/ת אחר/ת. השאלה היא למה את חושבת שאת רוצה למות. כי אם את רוצה לזעזע את הסביבה שלך, אז תעשי פירסינג בגבה, או תכתבי ספר שיהיה רב מכר, או תחליטי שאת הולכת להיות נזירה בודהיסטית בדרהמסלה בצפון הודו. זה כבר יעשה את העבודה

לא צריך ללכת רחוק כל כך בשביל שמישהו יציל אותך. אם את רוצה שיצילו אותך, תבקשי שיסדרו לך פסיכולוג אפקטיבי, שיעניק לך כלים רציניים להתמודד עם כל המחשבות האלה שרצות בראש במהירות של 500 קמ"ש. ותמיד, אבל תמיד, תזכרי, שאת יכולה להתגלץ' לפורום שלנו, ולדבר איתנו בצ'ט, ולשלוח מסרים, או מייל. ונשמח להיות כאן עבורך. ואם תרצי כתובת של אחד מקצועי שעושה פירסינג, או הוצאת ספרים ראויה לפרסם את הספר שתכתבי, או הסבר איך מגיעים לדרהמסלה, רק תגידי. אני יכולה לעזור לך עם זה

שבת שלום, רויטל.

 

[bertap]

אובדן

מתוקה ליבי איתך אני יודעת כמה חזקה את רק כאמא ל5 ילדים אני כותבת לך תמיד תחשבי מה אמא היתה מצפה ממך אימי נםטרה לפני 30 שנה הכאב עדיין ישנו אך היא תמיד איתי בכל מקום ולאן שאני הולכת ,לכן אני כותבת לך שולחת לך הרבה חיבוקים היי חזקה אוההבת ממני ברטה הגעת למשפחה חמה אוהבת ותומכת

 

[ע מ י ת כ פ י ת]

היי ברטה

תודה רבה לך על התגובה..,זה אכן קשה מאד, ואף מדיי אני חווה את הקושי שלי יום יום ..בכל מצב ומקום.. אם זה עם קבלת רשיון הנהיגה לפני מס' חודשים או אם זה בציונים שאני מקבלת בביה"ס..או תעדות הצטיינות... או אם זה בטקס סיום י"ב או בתערוכה שלי באומנות שהתקיימה לפני שבוע.. זה פשוט מלווה אותי בכל שלב בחיים ו.ימשיך ללוות אני מניחה.. האובדן זה הדברהכי גדול שאחווה אי פעם נראה לי...

 

[BooBee]

ברטה יקרה שלנו ../images/Emo20.gif

מזמן לא ראיתי אותך כאן.. מה שלומך?