שלום לכולם!

[princess of love]

שלום לכולם!

היום סגרנו את השבעה. מחר יש לי שיחה עם היועצת של בית הספר. היום כבר התחלנו לחשוב (אני, בת דודה שלי בת 15 ובת דודה שלי בת 21) מה לבקש מסבא שלנו, שישאר לנו כזיכרון מסבתא. שתיהן כבר החליטו: אחת רוצה שרשרת או צמיד, השניה רוצה סיכה לבגד שנהגה לענוד הרבה ואני... אני לא יודעת מה אני רוצה... יש לי שמיכת פליז ולסבתא שלי שמיכה זהה בדיוק. עם שלי אני ישנה כל לילה. סבתא הייתה מכוסה בשלה כשמתה. של סבתא כבר מכובסת, נקייה ומקופלת בארון האמבטיה שלהם. אני נכנסת למיטה רק בחושך מוחלט. לא לראות את השמיכה. לא להיזכר. אבל אני רוצה לזכור. רוצה להרגיש. יש יותר מידי דברים שמזכירים לי אותה. אבל אני לא יודעת מה הדבר שבאמת אני רוצה שיישאר איתי לתמיד...

 

[לונה..]

זה מוזר, את יודעת?

אני אף פעם לא חשבתי בצורך לבקש משהו כזיכרון מאמא שלי... האמת שיש לי תמונה שתלויה לי על הארון, אבל אני לא יודעת אם זה שייך ל"קטגוריה" הזו, של חפצים. פעם הייתה תקופה שהייתי לובשת את הסוודרים שלה... היה לזה את הריח שלה, את החמימות שלה. כאילו היא מחבקת אותי. לפתע זה איבד את הקסם שלו. גם אני לא יודעת מה לבקש, אם בכלל.. מבינה את הרגשתך. שיהיה לך בהצלחה, חמודה.

 

[לונה..]

חשבתי=חשתי

 

[hopefully]

חפצים

יקירה - אני כל כך מבינה. אנחנו חילקנו את החפצים של אמא תוך כדי השבעה. לאבא שלי היה נורא חשוב לתת לכל אחד לבחור משהו, אז אחותי לקחה את טבעת הנישואין, אני לקחתי שרשרת שקנינו לאמא מתנה ליומולדת 50 והיא נורא אהבה, למרות שאף פעם לא ענדה אותה..., אחי לקח תליון משרשרת אחרת. בסופו של דבר - אחותי לא עונדת את טבעת הנישואין כי היא מפחדת שהיא תאבד, אני לא עונדת את השרשרת כי היא "חגיגית מדי", אחי עשה מהתליון מחזיק מפתחות והוא תלוי בכניסה לבית עם המפתח של המחסן. מה שניסיתי לומר הוא שחפצים זה טוב ויפה, אבל לא זה מה שמזכיר לנו את היקרים לנו, הם נמצאים איתנו כל הזמן בכל מקום. אז קחי את הזמן שלך לעבד ולעכל את מה שעברת בשבוע האחרון. אני בטוחה שבסוף תמצאי משהו, קטן ככל שיהיה, שתוכלי להסתכל עליו, לגעת בו ולהזכר בסבתא בחיוך.