שלום לכולם

[Moran771]

שלום לכולם

רציתי לשתף אתכם בדילמה נורא קשה שאני עוברת...אולי אנשים שעברו מצב דומה גם..או כל מי שיכול ליעץ ולהגיב אני מאד אשמח אז ככה...אני עוד מעט בת 18 ויש לי חבר כבר קצת יותר משנה וחצי שהתגייס לפני שבועיים,פה מתחילה הבעיה-במקום המסוים שהוא נמצא אי אפשר להשתמש בפלאפונים,מותר להתקשר מטלפון ציבורי משהו כמו 3פעמים בשבוע וגם כל שיחה כזאת לא יותר מ10 דקות שזה מעט ל3פעמים בשבוע.החזרות הביתה?גם לא טובות כרגע בחודשיים הראשונים הוא חוזר פעם בשבועיים ואחרי השחודשיים יסתיימו הוא יחזור פעם ב21 יום! תתקנו אותי אם אני חושבת שהתנאים חרא...ולא מאפשרים להמשיך את הקשר שלנו? אני אוהבת את חבר שלי מאד,הדבר הכי חשוב לי בעולם,נשמתי התאומה.חבר שלי יודע בדיוק איך אני מרגישה עם כל המצב החדש-הוא יודע כמה שקשה לי אך בכל זאת לא מתכוון לוותר על הקורס המסוים שהוא לוקח בטענה שאנחנו נתרגל למצב החדש. האהבה גדולה אבל האם אני נערה בת 18 שכל חייה לפניה אמורה לחכות לחברי כל כך הרבה זמן?להתייסר מגעגועים?האם זה מה שאני צריכה לעבור?או לחתוך את הקשר בטענה שאין מצב ככה ... אני אישית חושבת שמערכת יחסים נורמלית אינה יכולה להתקיים ככה ואני אומרת זאת יחד עם זה שאני אוהבת את חברי יותר מהכל!!והוא אוהב אותי... לפעמים אני חושבת -אם הוא אוהב אותי כל כך כמו שהוא טוען איך הוא יכול לגרום לי לעבור את כל הסבל הזה ?כל הגעגועים הקשים שלי אליו... במשך יותר משנה וחצי היינו כמו בעל ואישה-יום יום ביחד!!לא היה יום שלא נפגשנו...ושיחות טלפון כל הזמן פשוט כנראה שנאבדתי בעולם של שנינו וכרגע אני מוצאת את עצמי לבד בודדה וננטשת.אני מרגישה שהוא נטש אותי בשביל חלום מטופש אני נורא מבולבלת יש לציין שאני מפחדת שהמצב יגרום לי לדיכאון אשמח לתגובות ודיון בנושא תודה מורן.

 

[שרון שני גונן]

מורן יקרה

זו אולי תקופה שמתאים לעשות בה כמה שינויים מה עוד יש בחייך חוץ מהקשר עם חברך? תחביבים, עיסוקים, חברות וחברים, בילויים... הדרך הטובה ביותר להתמודד עם געגועים היא למלא את החיים בדברים שמשמחים ומעניינים אותך. מה את רוצה וחולמת בחייך חוץ מהקשר עם חברך? אם "נאבדת בעולם של שניכם", בואי ומצאי את הדרך בחזרה אלינו לעולם! יש כאן המון דברים נפלאים, מחכים לך! כשתהיי עסוקה בדברים מעניינים שמשמחים אותך, יהיה לך קל יותר להתמודד עם הגעגועים, ולפרגן לחברך בדרכו להגשמת חלומו. כדברי סטינג IF YOU LOVE SOMEONE SET THEM FREE

שרון

 

[ל ו ל י ת]

הי מורן (ארוך, אך למוד נסיון)

קראתי את מה שכתבת וחשבתי לי כמה דברים...עשית לי להזכר בעברי... קודם כל זה מאד קשה להיות לבד אחרי שהתרגלתם להיות יום יום יחד, כמו בעל ואישה - כמו שכתבת. חשבתי גם על עצמי באותו גיל, עם חבר ראשון ועם התחושה המיוחדת הזו... מהודעתך, התקבל אצלי הרושם שבשנה וחצי האחרונה החיים שלך סובבים מאד סביבו ואך ורק סביבו, אולי טעיתי בהבנה. אבל אם זה ככה זה באמת חבל ותוכלי לראות בתקופה זו דווקא חלון חדש של הזדמנות לחדש קשרים או אף ליצור חברויות חדשות, לקחת איזה תחביב או חוג חדש, לקרא, לצייר או לעשות כל דבר שמסב לך הנאה. אני יכולה לומר לך שכששני בני הזוג עושים מה שטוב לכל אחד מהם זה תורם לאושר של הזוג, וכשיש יותר מידי ויתורים זה עושה תסכול ואווירת נכאים. מורן, גם אני הייתי במקומות שבהם בן זוג היה נוסע וחוזר כל כמה זמן וחשתי בעברי הרחוק שכביכול "בלעדיו אינני יכולה". בסוף לקחתי את עצמי בידיים ונזכרתי כמה יכולות יש לי וכמה יש דברים שאהבתי לעשות לפני שהוא נכנס לחיי. שבתי לעשות דברים אלה לאט לאט. זה השיב לי את בטחוני העצמי. עם הזמן זה גם גרם לפרידה ביננו, כי פתאום שמתי לב שהרצונות והחלומות שלנו בחיים כל כך שונים ושאני בעצם מאד מאד שונים. זה לא אומר שזה מה שקורה לכל זוג. זה מה שקרה לי (ומזל שקרה). קל לי לומר לך זאת "ממרום שנותיי" ואני מניחה שבמקום שבו את נמצאת כעת, לשמוע על פרידה זה דבר הכי לא מתאים, הכי מאיים והכי לא מתקבל על הדעת. אז מה כן אני אגיד לך? ששניכם צעירים ושחבל שהוא יוותר על הקורס הזה מסיבה פשוטה וחשובה אחת: אם זה קורס שחשוב לו לעשות, והוא יוותר על זה רק כיוון שאת ביקשת ממנו, עלול להווצר מצב שהוא יהיה מתוסכל וכעוס עם הזמן, והכעס יהיה כלפיך וכלפי הקשר, כי וויתר למענך על משהו חשוב מאד שאין הזדמנות נוספת להגיע אליו. אגב למרות שאת חשה כיום מאד מאד קשורה אליו ותלויה בקשר, בתוכי אני מתקשה להאמין שאת תרצי לוותר על דברים שחשובים לך. אני מאמינה שאנשים צריכים בעיקר בשלב שבו אתם נמצאים, להתפתח, לגדול, לאפשר כל אחד לעצמו ולאדם שאותו אוהבים למצא את המסלול המתאים לו. החיים יביאו את כל אחד מכם עם הזמן למחוייבות זוגית, בית, ילדים וכשאלה יגיעו תאמיני לי, יצטרך כל אחד מכם לעשות לא מעט ויתורים. זה יהיה מאהבה ומאחריות הדדית וזה יהיה כשכבר תהיו מוכנים לוויתורים הללו. אני לא חושבת שגיל 18 זה הזמן לזה, אבל זה כמובן החלטה אישית של כל אחד. מורן, לסיום - גם בשבילך, נצלי הזדמנות זו, ותתחילי לחשוב מה יכול לעשות לך טוב. שיהיה המון הצלחה ל ו ל י ת

 

[Moran771]

תודה רבה על כל התגובות

אשמח לעוד

 

[גרא.]

Moran771,קשיי הפרידה מחיי הזוגיות,

מנשמתך התאומה, מחברך שאת קשורה אליו בכל נימי נשמתך,כואבים ומכבידים. אבל איו כאן שום דילמה..העמדת המצב כאילו את מתמודדת אם השאלה לנתק את הקשר ביניכם בגלל שהוא, חברך התגייס לצבא,כלל אינה נכונה..אכזרית ביותר כלפייך קל וחומר כלפי חברך..מהו חטאו\בכך שהתגייס לצבא\. כרבים מבני גילו..זאת ועוד. דווקא בשעה שהוא חברך, מן הסתם נמצא בטירונות בתנאי שירות צבאי קשים..כשהוא בשלבי הסתגלותו לחיי הצבא, אובדן התחושה שהוא כבר בוגר,חוסר היכולת לעשות כרצונו.הניתוק ממשפחתו, מהמפגשים היומיומיים עמך..דווקא עכשיו לנטוש אותו? כדאי שתביני שהוא אינו יכול לעשות מאומה כדי לשנות את המצב..גם אם הוא מזה מת לראותך, להיות איתך, או לאכול שוב את מאכליה של אימו..לא מורן, הוא לא נטש אותך.הוא לא הלך להגשים "חלום טפשי"..הוא ,אם הבנתי נכון את דברייך,לא יסלח לעצמו אם הוא היה מוותר על הגיוס לצבא, רק בשל אהבתכם, בהתחזות כזו או אחרת... להבנתי, נקודת המבט שלך על הליכתו של חברך לצבא, היא מאד אגואיסטית, כשאת מעמידה את עצמך במרכז..והוא ככינור שני, חייב להיות כאן ועכשיו בשבילך, לא משנה מה הוא חושב ומרגיש....אינך אולי מרגישה, אבל אהבתך אליו, שאינה יודעת גבולות, עלולה ביום מן הימים לגרום לו תחושת מחנק.. את כמעט הכל בשבילו.אבל מסתבר שיש עוד כמה דברים שקשה לך לקבל, כמו חובה למדינה..אולי יחסי חברות ורעות עם בנים אחרים בצבא, ואולי עוד דברים, מי יודע..מורן, את זקוקה לו, והוא זקוק לך,אבל חייב לעשות עוד כמה דברים, שבעטיים הוא מנותק פיזית ממך..כמה יותר מהר שתסתגלי לרעיון שאהבה אין משמעותה נוכחות פישית כל רגע, כל שעה, כל היום..אלא בחלקים לפי המציאות, כן תוכלי לקבל את ריחוקו הפיזי של חברך ממך, לא כנטישה אלא דווקא האקט שיחזק את הקשר ביניכם.