שלום לכולם
רציתי לשתף אתכם בדילמה נורא קשה שאני עוברת...אולי אנשים שעברו מצב דומה גם..או כל מי שיכול ליעץ ולהגיב אני מאד אשמח אז ככה...אני עוד מעט בת 18 ויש לי חבר כבר קצת יותר משנה וחצי שהתגייס לפני שבועיים,פה מתחילה הבעיה-במקום המסוים שהוא נמצא אי אפשר להשתמש בפלאפונים,מותר להתקשר מטלפון ציבורי משהו כמו 3פעמים בשבוע וגם כל שיחה כזאת לא יותר מ10 דקות שזה מעט ל3פעמים בשבוע.החזרות הביתה?גם לא טובות כרגע בחודשיים הראשונים הוא חוזר פעם בשבועיים ואחרי השחודשיים יסתיימו הוא יחזור פעם ב21 יום! תתקנו אותי אם אני חושבת שהתנאים חרא...ולא מאפשרים להמשיך את הקשר שלנו? אני אוהבת את חבר שלי מאד,הדבר הכי חשוב לי בעולם,נשמתי התאומה.חבר שלי יודע בדיוק איך אני מרגישה עם כל המצב החדש-הוא יודע כמה שקשה לי אך בכל זאת לא מתכוון לוותר על הקורס המסוים שהוא לוקח בטענה שאנחנו נתרגל למצב החדש. האהבה גדולה אבל האם אני נערה בת 18 שכל חייה לפניה אמורה לחכות לחברי כל כך הרבה זמן?להתייסר מגעגועים?האם זה מה שאני צריכה לעבור?או לחתוך את הקשר בטענה שאין מצב ככה ... אני אישית חושבת שמערכת יחסים נורמלית אינה יכולה להתקיים ככה ואני אומרת זאת יחד עם זה שאני אוהבת את חברי יותר מהכל!!והוא אוהב אותי... לפעמים אני חושבת -אם הוא אוהב אותי כל כך כמו שהוא טוען איך הוא יכול לגרום לי לעבור את כל הסבל הזה ?כל הגעגועים הקשים שלי אליו... במשך יותר משנה וחצי היינו כמו בעל ואישה-יום יום ביחד!!לא היה יום שלא נפגשנו...ושיחות טלפון כל הזמן פשוט כנראה שנאבדתי בעולם של שנינו וכרגע אני מוצאת את עצמי לבד בודדה וננטשת.אני מרגישה שהוא נטש אותי בשביל חלום מטופש אני נורא מבולבלת אשמח לתגובות ודיון בנושא תודה מורן.
רציתי לשתף אתכם בדילמה נורא קשה שאני עוברת...אולי אנשים שעברו מצב דומה גם..או כל מי שיכול ליעץ ולהגיב אני מאד אשמח אז ככה...אני עוד מעט בת 18 ויש לי חבר כבר קצת יותר משנה וחצי שהתגייס לפני שבועיים,פה מתחילה הבעיה-במקום המסוים שהוא נמצא אי אפשר להשתמש בפלאפונים,מותר להתקשר מטלפון ציבורי משהו כמו 3פעמים בשבוע וגם כל שיחה כזאת לא יותר מ10 דקות שזה מעט ל3פעמים בשבוע.החזרות הביתה?גם לא טובות כרגע בחודשיים הראשונים הוא חוזר פעם בשבועיים ואחרי השחודשיים יסתיימו הוא יחזור פעם ב21 יום! תתקנו אותי אם אני חושבת שהתנאים חרא...ולא מאפשרים להמשיך את הקשר שלנו? אני אוהבת את חבר שלי מאד,הדבר הכי חשוב לי בעולם,נשמתי התאומה.חבר שלי יודע בדיוק איך אני מרגישה עם כל המצב החדש-הוא יודע כמה שקשה לי אך בכל זאת לא מתכוון לוותר על הקורס המסוים שהוא לוקח בטענה שאנחנו נתרגל למצב החדש. האהבה גדולה אבל האם אני נערה בת 18 שכל חייה לפניה אמורה לחכות לחברי כל כך הרבה זמן?להתייסר מגעגועים?האם זה מה שאני צריכה לעבור?או לחתוך את הקשר בטענה שאין מצב ככה ... אני אישית חושבת שמערכת יחסים נורמלית אינה יכולה להתקיים ככה ואני אומרת זאת יחד עם זה שאני אוהבת את חברי יותר מהכל!!והוא אוהב אותי... לפעמים אני חושבת -אם הוא אוהב אותי כל כך כמו שהוא טוען איך הוא יכול לגרום לי לעבור את כל הסבל הזה ?כל הגעגועים הקשים שלי אליו... במשך יותר משנה וחצי היינו כמו בעל ואישה-יום יום ביחד!!לא היה יום שלא נפגשנו...ושיחות טלפון כל הזמן פשוט כנראה שנאבדתי בעולם של שנינו וכרגע אני מוצאת את עצמי לבד בודדה וננטשת.אני מרגישה שהוא נטש אותי בשביל חלום מטופש אני נורא מבולבלת אשמח לתגובות ודיון בנושא תודה מורן.
