שלום לכולם

[איתי100]

שלום לכולם

הגעתי לפורום הזה אחרי שהחלטתי לכתוב על שכול ואובדן במסגרת עבודה אקדמאית שאני עושה. העבודה מתרכזת אמנם יותר בשכול ישראלי בקולנוע (בין השאר בסרט "כנפיים שבורות"), אבל מתפתחת לשכול ישראלי בכלל. קראתי קטעים מהספר "האם השכול המת?" וזה קצת עזר לי לקבל יותר רקע, אבל אני עדיין צריך עוד מקורות. אני מקווה שאני לא מטריד אתכם, אבל אם מישהו מכיר מאמר "חזק" על השכול (קראתי כבר את כל המאמרים כאן), או כל דבר אחר שיכול לסייע, אשמח לשמוע. תודה, וסליחה.

 

[egbar 10]

קישוריות

לאיתי שלום! קראתי את בקשתך בעיון רב והחלטתי להעביר אליך מספר מקורות שתוכל וודאי דרכם ליישם את הפרוייקט עליו אתה עובד. 1. סימינר הקיבוצים - מקדיש את העבודות הסימנריוניות של הסטודנטים המצטיינים לנופלים. בכל פתיח של עבודת גמר זו יש הקדשה לנופל. מומלץ לקרוא. 2. דרך אתר זה (קישוריות) הנך יכול להכנס לאתר אינטרנייט שהוקמו לזכר הבנים שנפלו. אני מזמין אותך להכנס לאתר של רותם בני. האתר מדבר בעד עצמו. 3. באתרי ההנצחה של יד לבנים, השיריון, יזכור ואחרים וודאי תמצע חומר על הנפילים שנפלו במערכות. 4. ביד לבנים ברחוב שדרות יהודית, תמצא וודאי ספרים וחומר רב שקשור לשכול. שם תמצא ספרים שהוצאו לזכרם של הבנים. 5. דרך הרדיו והטלויזיה תוכל ל"משוך", כתבות על הורים ששכלו את בנהם, נשים שהבדו את בעליהם, יתומים שאביהם נפל ואחרים. 6. ערוץ 2 - לפני יום העצמאות מקרין סרטים קצרים של כ- 10 דקות על הנופלים. סרטים עם הייבט אישי. ניתן לשולפם מהסיפריה. לכשתסיים אני מזמין עותק של העבודה הנ"ל. נייד 064-238684 בברכת טו בשבט שמח

 

[איתי100]

תודה רבה

לא נשאר לי הרבה זמן לחקור עוד, אבל אני אשתדל לבדוק את המקורות הנ"ל, אולי הם יעזרו לי. בכל מקרה, כשהעבודה תהיה מוכנה אשמח ליידע אותך ואת חברי הפורום בכך. לא מדובר אמנם בפרויקט גדול, 5 עמודים בסך הכל שחלקם מבוססים על המחקר של מכון דחף על שכול ואובדן בישראל. אבל אם בכל זאת אתה או מישהו אחר ירצו להעיף מבט, אז בשמחה. אני רק יכול להוסיף שכרגע, ממה שקראתי וכבר כתבתי, חבל לי מאוד שהחברה הישראלית (למרות שהיא חושבת כך) עדיין לא יודעת כיצד ואיך להתנהג עם משפחות ואנשים שכולים. תודה רבה על העזרה.

 

[אורהק]

איתי

שלום איתי מתוך עבודת מחקר שערכתי בנושא השכול (לתואר שני בחינוך) צר לי להוסיף, בלי להכליל, כי הסתבר שברבים מבתי הספר המערך החינוכי אינו יודע להתמודד עם השכול.אומנם יש נהלים וחוזרי מנכ"ל למיניהם, אך מי מעיין בהם או לוקח אותם לתשומת ליבו? בהתחלה כולם עוטפים ואוהבים וכשרואים שהילד מחייך או מתפקד "כרגיל", עוזבים אותו בהנחה שהוא הבין, הפנים ועבר את שלבי האבל..אך חשיבה זו היא מוטעית. תהליך העיכול הוא כל כך ארוך, כל כך מופנם וכשנוצרת התפרצות - הנזק הוא עצום. במיוחד לילד. חוסר המודעות הזו, משליכה גם לכיוון החברה הישראלית . כל טוב