שלום לכולם...
מרוב שהחיים מלאים בעיות אני לא יודעת איפה להתחיל... חשבתי כבר המון זמן לבוא לכתוב בפורום הזה ( ולא רק בגלל שאני בקשר טוב עם המנהלות המדהימות שלו ) אלא בגלל שהחיים שלי כל כך מסובכים ואני לא יודעת איך להוציא את זה בכלל ומאיפה להתחיל... אני מקווה שמי שיקרא את זה יגיע עד הסוף של ההודעה הארוכה הזאת, כי אני באמת רוצה לשפוך את הכל, לא בשביל לספר לכם, אלא בשביל עצמי- כי אני פשוט חייבת להוציא את זה, לכתוב ולראות הכל מול העיניים. אז, הנה זה בא: אני ירדן בת 17 ( עוד מעט... ) ואני מגבעתיים. ההורים שלי התרגשו שהייתי בת 4 וישר עברתי לגור אצל אמא עם גבר אחר שהוא בעלה כיום ( כבר 10 שנים ) ובאמת, שאני שמחה שהיא התחתנה איתו כי לא יכולתי לבקש מישהו אחר יותר טוב... הוא באמת משתדל, וכמה שהוא יכול להיות מעצבן תארו לעצמכם על מי יכולתי ליפול... בנוגע לאמא שלי... היא בן אדם מאוד ... לא יודעת איך להגדיר אותה.. כשהייתי ילדה היא היתה מאוד קשה איתי, אבא שלי אומר שיש בה רוע מוזר... כשאני אומרת " קשה " אני לא מתכוונת רק לסטירות שהיו עפות לפרצוף שלי מפעם לפעם ( אני לא ילדה מוכה חס וחלילה אבל נגיד לא הייתי מספרת לאמא על מבחן, או לא הייתי הולכת לבלט - אז.. ), אני מדברת בעיקר על היחס שלה כלפיי... לא קיבלתי ממנה הרבה יחס חם, אולי מידי פעם אבל שום דבר רציני, ולומר את האמת, אני חושבת שפחדתי ממנה בתור ילדה... יש לה מין כשרון מיוחד לגרום לכל מי שהיא רוצה לעשות כרצונה ולנסות בכל דרך אפשרית, לרצות אותה, וככה אני חייתי בתור ילדה ( ויש מצבים שאני מוצאת את עצמי גם כיום מנסה לעשות את זה , אבל פחות, הרבה פחות ). כיום, היחס ביננו שונה לחלוטין- אפשר לומר שעכשיו אני שולטת ביחסים ביננו והם דיי השתפרו ועכשיו אנחנו דיי קרובות למרות שבלב אני יודעת שתמיד תישאר לי סלידה כלפיה ועל כל היחס שלה כלפי... אבל עכשיו, היא נזכרת להראות לי אהבה, והיא באה ומחבקת אותי ומנשקת אותי ( למרות שניראה לי שהיא עושה את זה מהחשש שאני מעשנת והיא מנסה להריח אותי.. אבל נעזוב את זה ), בקיצור- אנחנו, ביחס לעבר, במצב מצויין. לפני שאני מספרת לכם על אבא שלי אני רוצה לציין כמה פרטים חשובים... אני, בכל דרך אפשרית, ילדה של אבא. אבא שלי, הוא החיים שלי, הבן אדם שאני אוהבת ומעריכה יותר מכל אדם אחר, כן יותר מאמא יותר מהכל- הוא הלב שלי, הנשמה שבי ובלעדיו לא הייתי מגיעה עד היום... אני לא חושבת שיש לי שום דרך אחרת להגיד את זה. בכל מיקרה, בעבר, אבא היה בא ולוקח אותי פעם בשבוע אליו ופעם בשבועיים הייתי באה לישון אצלו שישי-שבת... ככה היו החיים עד שהייתי בת 8 ואבא התחתן. והיא, כמו בסרטים, האמא החורגת הרעה... אחרי שפעם אחת הא קיללה אותי בפרצוף ואמרה שהיא לא רוצה שאני אבוא יותר, כמובן שלא הלכתי לשם... ( אני רוצה להוסיף, שמצד אבא נולדו לי 2 תאומים קטנים בן ובת ועקב מה שקראה עם אישתו אני בקושי רואה אותם ), הסיפור הזה יצר מצב שאת אבא אני רואה רק פעם בשבוע ואנחנו הולכים ומטיילים לנו ביחד... מיותר לציין, שהיחסים ביננו הם קרובים מאוד ואנחנו מאוד פתוחים אחד עם השני. לפני שבועיים, קרה משהו ששינה המון דברים אצלי בראש, שגורם לי להתקפות עצבים מוזרות, שאותם, לצערי אני מוציאה על האנשים שקרובים לי ואני מקווה שמי שקורא את ההודעה הזאת, ויודע על מה אני מדברת- מבין עכשיו קצת יותר.. או יותר נכון לומר- יבין בעוד כמה שניות... זה ניראה כמו פגישה רגילה עם אבא, היינו בקניון, טיילנו, קנינו, צחקנו... קצת לפני 19:00 אבא עצר את המכונית שלו מתחת לבית שלי ואני נתתי לו נשיקה גדולה כמו תמיד, ובאתי לצאת... ואיך שהוא, לא יודעת איך נישארתי שם עד 22:15... אבא סיפר לי, שאמא בגדה בו ולכן הם התגרשו... אבא סיפר לי שהוא יכול לומר לי ממקור בטוח שאמא שלי בגדה בבעלה השני... אבא סיפר לי, שכשהייתי ילדה קטנה והוא היה מחזיר אותי לאמא הייתי נדבקת לו לרגליים ולא הייתי רוצה לחזור והייתי בוכה שעות שאני רוצה להשאר איתו והוא היה בוכה איתי ביחד.. אבל הדבר הכי גרוע שאבא סיפר לי... ואני לא יודעת מה הביא אותי לשאול את השאלה הזאת, אבל שאלתי אותו " אבא- היית מרביץ לאמא? " אני רוצה לספר לכם משהו קטן על עצמי... אני- מכורה מאוד לסדרה " זינה הנסיכה הלוחמת " - הסידרה שינתה את החיים שלי והשפיעה עלי המון... אני הולכת בקביעות לשער 5 בבלומפילד ואני פמיניסטית ונגד הכאת נשים בכל כולי. אבא שלי, אבא ש-ל-י הרביץ. זה לא נקלט לי... אני לא יכולה להבין את זה.. ישר שהוא אמר לי את זה פרצתי בבכי ולא האמנתי... הלב שלי, הבן אדם האהוב עלי ביותר בעולם נוגד את כל האמונות שלי ( אני חייבת לציין, שלחיות עם אמא שלי זה דבר מאוד לא קל וגם לזכותו דל אבא -הוא לא היה בעל מכה אבל הוא הרים עליה יד מספר פעמים וזה מספיק לי ) . אני לא יודעת איך להתמודד עם זה... כמובן, זה לא שינה שום דבר ביני לבין אבא כי שום דבר לא יכול לשנות ואני לא יכולה לשנוא אותו על משהו שקרה לפני 15 שנה ואני לא יכולה לשנוא אותו בכלל, אבל אני לא ישנה בלילות בגלל זה... זה כל הזמן בראש שלי וכל פעם שאני מדברת עם אבא זה גורם לי לבחילה עצומה, שלא נדבר, על זה שאני רואה את אמא שלי עוברת בי חלחלה רק מהמחשבה על שאר הדברים שנאמרו בשיחה ביני לבין אבא... ואו, עם המון דמעות בעיניים, אני רוצה לסיים פה ולהודות למי שנשאר לקרוא את מה שכתבתי- אני מקווה שזה יעזור להרגשה הנוראית שיש בי לעבור... תודה על ההקשבה, ירדן.
מרוב שהחיים מלאים בעיות אני לא יודעת איפה להתחיל... חשבתי כבר המון זמן לבוא לכתוב בפורום הזה ( ולא רק בגלל שאני בקשר טוב עם המנהלות המדהימות שלו ) אלא בגלל שהחיים שלי כל כך מסובכים ואני לא יודעת איך להוציא את זה בכלל ומאיפה להתחיל... אני מקווה שמי שיקרא את זה יגיע עד הסוף של ההודעה הארוכה הזאת, כי אני באמת רוצה לשפוך את הכל, לא בשביל לספר לכם, אלא בשביל עצמי- כי אני פשוט חייבת להוציא את זה, לכתוב ולראות הכל מול העיניים. אז, הנה זה בא: אני ירדן בת 17 ( עוד מעט... ) ואני מגבעתיים. ההורים שלי התרגשו שהייתי בת 4 וישר עברתי לגור אצל אמא עם גבר אחר שהוא בעלה כיום ( כבר 10 שנים ) ובאמת, שאני שמחה שהיא התחתנה איתו כי לא יכולתי לבקש מישהו אחר יותר טוב... הוא באמת משתדל, וכמה שהוא יכול להיות מעצבן תארו לעצמכם על מי יכולתי ליפול... בנוגע לאמא שלי... היא בן אדם מאוד ... לא יודעת איך להגדיר אותה.. כשהייתי ילדה היא היתה מאוד קשה איתי, אבא שלי אומר שיש בה רוע מוזר... כשאני אומרת " קשה " אני לא מתכוונת רק לסטירות שהיו עפות לפרצוף שלי מפעם לפעם ( אני לא ילדה מוכה חס וחלילה אבל נגיד לא הייתי מספרת לאמא על מבחן, או לא הייתי הולכת לבלט - אז.. ), אני מדברת בעיקר על היחס שלה כלפיי... לא קיבלתי ממנה הרבה יחס חם, אולי מידי פעם אבל שום דבר רציני, ולומר את האמת, אני חושבת שפחדתי ממנה בתור ילדה... יש לה מין כשרון מיוחד לגרום לכל מי שהיא רוצה לעשות כרצונה ולנסות בכל דרך אפשרית, לרצות אותה, וככה אני חייתי בתור ילדה ( ויש מצבים שאני מוצאת את עצמי גם כיום מנסה לעשות את זה , אבל פחות, הרבה פחות ). כיום, היחס ביננו שונה לחלוטין- אפשר לומר שעכשיו אני שולטת ביחסים ביננו והם דיי השתפרו ועכשיו אנחנו דיי קרובות למרות שבלב אני יודעת שתמיד תישאר לי סלידה כלפיה ועל כל היחס שלה כלפי... אבל עכשיו, היא נזכרת להראות לי אהבה, והיא באה ומחבקת אותי ומנשקת אותי ( למרות שניראה לי שהיא עושה את זה מהחשש שאני מעשנת והיא מנסה להריח אותי.. אבל נעזוב את זה ), בקיצור- אנחנו, ביחס לעבר, במצב מצויין. לפני שאני מספרת לכם על אבא שלי אני רוצה לציין כמה פרטים חשובים... אני, בכל דרך אפשרית, ילדה של אבא. אבא שלי, הוא החיים שלי, הבן אדם שאני אוהבת ומעריכה יותר מכל אדם אחר, כן יותר מאמא יותר מהכל- הוא הלב שלי, הנשמה שבי ובלעדיו לא הייתי מגיעה עד היום... אני לא חושבת שיש לי שום דרך אחרת להגיד את זה. בכל מיקרה, בעבר, אבא היה בא ולוקח אותי פעם בשבוע אליו ופעם בשבועיים הייתי באה לישון אצלו שישי-שבת... ככה היו החיים עד שהייתי בת 8 ואבא התחתן. והיא, כמו בסרטים, האמא החורגת הרעה... אחרי שפעם אחת הא קיללה אותי בפרצוף ואמרה שהיא לא רוצה שאני אבוא יותר, כמובן שלא הלכתי לשם... ( אני רוצה להוסיף, שמצד אבא נולדו לי 2 תאומים קטנים בן ובת ועקב מה שקראה עם אישתו אני בקושי רואה אותם ), הסיפור הזה יצר מצב שאת אבא אני רואה רק פעם בשבוע ואנחנו הולכים ומטיילים לנו ביחד... מיותר לציין, שהיחסים ביננו הם קרובים מאוד ואנחנו מאוד פתוחים אחד עם השני. לפני שבועיים, קרה משהו ששינה המון דברים אצלי בראש, שגורם לי להתקפות עצבים מוזרות, שאותם, לצערי אני מוציאה על האנשים שקרובים לי ואני מקווה שמי שקורא את ההודעה הזאת, ויודע על מה אני מדברת- מבין עכשיו קצת יותר.. או יותר נכון לומר- יבין בעוד כמה שניות... זה ניראה כמו פגישה רגילה עם אבא, היינו בקניון, טיילנו, קנינו, צחקנו... קצת לפני 19:00 אבא עצר את המכונית שלו מתחת לבית שלי ואני נתתי לו נשיקה גדולה כמו תמיד, ובאתי לצאת... ואיך שהוא, לא יודעת איך נישארתי שם עד 22:15... אבא סיפר לי, שאמא בגדה בו ולכן הם התגרשו... אבא סיפר לי שהוא יכול לומר לי ממקור בטוח שאמא שלי בגדה בבעלה השני... אבא סיפר לי, שכשהייתי ילדה קטנה והוא היה מחזיר אותי לאמא הייתי נדבקת לו לרגליים ולא הייתי רוצה לחזור והייתי בוכה שעות שאני רוצה להשאר איתו והוא היה בוכה איתי ביחד.. אבל הדבר הכי גרוע שאבא סיפר לי... ואני לא יודעת מה הביא אותי לשאול את השאלה הזאת, אבל שאלתי אותו " אבא- היית מרביץ לאמא? " אני רוצה לספר לכם משהו קטן על עצמי... אני- מכורה מאוד לסדרה " זינה הנסיכה הלוחמת " - הסידרה שינתה את החיים שלי והשפיעה עלי המון... אני הולכת בקביעות לשער 5 בבלומפילד ואני פמיניסטית ונגד הכאת נשים בכל כולי. אבא שלי, אבא ש-ל-י הרביץ. זה לא נקלט לי... אני לא יכולה להבין את זה.. ישר שהוא אמר לי את זה פרצתי בבכי ולא האמנתי... הלב שלי, הבן אדם האהוב עלי ביותר בעולם נוגד את כל האמונות שלי ( אני חייבת לציין, שלחיות עם אמא שלי זה דבר מאוד לא קל וגם לזכותו דל אבא -הוא לא היה בעל מכה אבל הוא הרים עליה יד מספר פעמים וזה מספיק לי ) . אני לא יודעת איך להתמודד עם זה... כמובן, זה לא שינה שום דבר ביני לבין אבא כי שום דבר לא יכול לשנות ואני לא יכולה לשנוא אותו על משהו שקרה לפני 15 שנה ואני לא יכולה לשנוא אותו בכלל, אבל אני לא ישנה בלילות בגלל זה... זה כל הזמן בראש שלי וכל פעם שאני מדברת עם אבא זה גורם לי לבחילה עצומה, שלא נדבר, על זה שאני רואה את אמא שלי עוברת בי חלחלה רק מהמחשבה על שאר הדברים שנאמרו בשיחה ביני לבין אבא... ואו, עם המון דמעות בעיניים, אני רוצה לסיים פה ולהודות למי שנשאר לקרוא את מה שכתבתי- אני מקווה שזה יעזור להרגשה הנוראית שיש בי לעבור... תודה על ההקשבה, ירדן.
