שלום לכולם

[תמיד יש תקוה]

שלום לכולם

אפשר להצטרף? יש תנאי קבלה?

 

[maof]

אם יש לך תיקוה היתקבלת ../images/Emo13.gif../images/Emo39.gif

 

[תמיד יש תקוה]

אין לי ברירה.

החיים שלי כמו טלנובלה טורקית. בלי תקוה מתמדת לא יהיה לי כוח לחיות אותם.

 

[מיקי בת המקורית]

ההודעה שלך בה את מספרת..

מה שאת עוברת הלכה לאיבוד שם למטה וההודעה לא קפצה לתחילת העמוד. ולדעתי את זקוקה לתמיכה ולעזרה מאנשי הפורום. לכן מרשה לעצמי לצרף את מכתבך לשרשור הראשון שלך ושיגיבו לך באופן אישי כי הסיפור שלך הוא הצד השני של המטבע. ============================== תאריך ההודעה: 16/11/02 שעת ההודעה: 00:12 מאת: תמיד יש תקוה נושא: כל כך נכון כן, הייתי שם. מהצד ה"בוגד". מי היה מאמין. אני, שהייתי תמיד ילדה טובה ירושלים עם כוח סבל שהגיע למקומות שאחרים כבר מזמן היו אומרים לא עוד. אבל עם חוסר יכולת להתמודד עם התפרקות. בעלי תמיד היה הבטחון שלי. היו לי המון חסכים בקשר איתו. ניסיתי כל מיני דרכים עד ש..ויתרתי. הויתור אצלי היה להשתחרר ממנו רגשית. לנסות משהו אחר. לנסות להרגיש שאני חיה בכל זאת. ייתכן שהייתה לי לקות בסיסית ביצירת קשר זוגי ובגלל זה לא הצלחתי "להוציא" ממנו את מה שהייתי זקוקה לו. ייתכן שהייתי זקוקה למינונים של תחושות שלא נחשבים נורמאליים. הכל ייתכן. לא משנה למה. זה קרה. התאהבתי במישהו אחר. בסוף זה נגמר כמו בדרך כלל במקרים כאלו. ואני נשארתי עם כאב הלב. מסיבות שונות ומשונות לא יכולתי לשמור על כך בסוד וכאשר חקר אותי - כשחשד - אמרתי את האמת. ואת כל האמת. גם בחקירה נוקבת. בהתחלה, לפני שהוא עיכל את זה - הוא התנהג איתי כמו שתמיד חלמתי. חשבתי שהנה אנחנו הולכים לחיים מופלאים סופסוף. כאלו שיענו לי על כל החלומות. כל כך קיוויתי. כל כך רציתי. הייתי באופוריה. הייתה תחושה של בינגו. החיים עם בעלי הם הם הדבר האמיתי. הכי הכי שיש. עד ש.. הוא עיכל. התחילו ימים של דיכאונות . הדימוי העצמי שלו ירד. הוא התחיל לנסות לגרום לי להתחייב בכל מיני דרכים שונות ומשונות שדבר כזה לא יקרה שוב. "כפה" עליי יחסי מין כל יום.. במשך חודשיים ואני הנחתי לו. כי חשבתי שזה יעזור לו להתגבר. ניסה גם להחתים אותי על מסמך שלא יהיה לי אך פעם אף קשר עם אף גבר אחר. הוא פשוט השתגע. פעם אף הביע את המשאלה שלו באוזניי שלו ניתן היה מסדר לי חגורת צניעות. בקיצור - כדי לא להאריך אומר: נכון, אני הייתי זו ש"שברה את הכללים" אבל גם אני בן אדם. והתגובה שלו גרמה לי לסבול כל כך שרציתי שוב לברוח מהבית. את תגידי: מגיע לך לסבול. אולי. מה שאני באה לספר לך כאן זה את הדינמיקה האנושית שנוצרה ולא אשקר לך - אכן ברחתי שוב. הבריחה לא הייתה "חמורה" כמו זו הקודמת. הגיעה רק לרמה של פנטזיות בהתכתבות. אבל זה הספיק בשביל לגרום לו לרצות להרוס אותי כשהוא גילה את זה. עכשיו הייתי כבר ממש בחזקת "מנוולת" מבחינתו. אין מנוס - חשב לעצמו - צריך להתגרש מהשקרנית המנוולת. וגם להרוס אותה קצת ולהתנקם. (לא אפרט לך מה הוא עשה). רק מה לעשות - ברגע האחרון הוא התחרט. בינתייםהמעשים הנקמניים יצרו מצב שבו אני כבר לא רציתי אותו יותר. עכשיו תחליטי מה שאת רוצה - אבל תקחי בחשבון שגם מי שהיה "לא בסדר" הוא בן אדם. גם הוא, כמוך, עלול להגיב לא טוב למשהו שפוגע בו. אם לך יש מטרה ברורה - את צריכה להיות "יותר חכמה" ולא לאבד שליטה. השאלה היא מה את רוצה: לשקם או לאבד? לאבד נורא קל. בשביל לשקם תצטרכי המון המון המון שליטה עצמית. ============================== רוב ההודעות פה מדברות על בגידה של בן הזוג, ואנחנו כנשים לא מעוניינות ולא רוצות לפרק את המסגרת, עם הכאב על הבגידה, על חוסר האמון שנוצר, רוצות לסלוח מנסות לשכוח. אצלך זה הפוך את זו שבגדת, סיפרת לבעלך ועכשיו הוא מתאלל בך נפשית כי כך הוא מגיב על כאב הבגידה ועל חוסר האמון שנוצר, אם את לא רוצה לפרק את המסגרת ואת באמת רוצה לשקם את חייבת לעצור זאת, לגשת לטיפול זוגי שיבין למה הגעת לזה ובמה גם הוא אחראי למה שקרה.

 

[מיקי בת המקורית]

בסיפור שלי כמו אחרים...

אני הייתי הנבגדת הכאב, חוסר האמון שנוצר, לסלוח, לנסות לשכוח... היו לנו המון שיחות, ביררתי איתו פרטים, רציתי לדעת אבל זה לשרשור של דינה11 אך תוך כדי השיחות ביננו, אמרתי לו פעם אחת שאולי גם לי מגיע אולי גם לי מגיע להרגיש את הפרפרים בבטן, את ההתרגשות של הבגידה הוא היה המום ממה שאמרתי לו אך דבר אחד אמר לי: "שאם ידע שעשיתי זאת, וגבר אחר נגע בי, הוא עוזב, הוא מתגרש הוא... הוא.. הוא..." אני שמנסה לסלוח, אני שמנסה לשקם את המסגרת בגלל בגידה שלו, הוא הגיב בדיוק ההפך ממה שאני הגבתי. והוא אכן מגיב כך, כשיודע שאני נכנסת למחשב וחושב שאולי נמצאת בצ´ט ומשוחחת עם גבר זר הוא פשוט נכנס לאמוק ומתחיל לריב, להתווכח ולפעמים אפיל מאבד שליטה וצורח. תסבירו לי אתם הגברים שביניכם למה? למה לכם מותר ולנו אסור? למה אנחנו אמורות לסלוח ואתם לא? כמובן שאינני מכלילה וייתכן ויש גברים שחושבים אחרת.

 

[adam thats all]

למה לשאול שאלות מובנות מאליו?

 

[איליושקה]

בכל זאת הכללת

אם את יודעת שיש גברים שחושבים (ואני אומר: "וגם מתנהגים") אחרת, מדוע את בכל זאת שואלת "למה לכם מותר ולנו אסור? למה אנחנו אמורות לסלוח ואתם לא?" האם לא ברור שזו הכללה, ושאותם גברים שחושבים אחרת לא יתנהגו כמו בעלך?

 

[מיקי בת המקורית]

ראה הודעתה של תמיד יש תקווה...

שצרפתי להודעה הראשונה שלי, האם בעלה הגיב בסלחנות ??? זאת אומרת שכבר שניים, האם עלי לכתוב את שאלתי ביחיד תקן אותי אם אני טועה

 

[איליושקה]

גם שניים זה מעט מדי

מעט מדי בשביל הכללות, לדעתי. ההיוודעות לדבר בגידה גורמת לטלטלה רגשית עצומה, וכל אחד מתמודד איתה כמידת יכולתו (או אי-יכולתו). התגובה היא לכן אישית מאד ולא כל-כך ניתנת להכללות. בכל מקרה, אל תצפי מאף אחד במצב כזה לתגובה רציונלית, מחושבת והוגנת. אינני פוסל אפשרות שאצל נשים יש נטיה כללית לסוג מסוים של תגובה, ואילו אצל גברים יש נטיה שונה. אבל בלי נתונים מבוססים אין זה מועיל, לדעתי, לשאול שאלות כמו "למה לכם מותר ולנו אסור?" אשר מניחה מראש שהרוב המוחלט של גברים אינם מוכנים לסלוח. הכל לעניות דעתי הלא-קובע, כמובן.

 

[תמיד יש תקוה]

אני לא יכולה שלא להסכים איתך!

אתה מאוד צודק. השאלה אינה למה להם מותר ולנו אסור. אין פה מותר ואסור בכלל. יש פה התנהגות שיוצרת פגיעה בזולת, הן שלי והן של מי שנפגע. כולנו פוגעים בזותינו בדרך זו או אחרת. על פי האופן שבו גדלתי - רוב הסיכויים שלי היו שלא להגיע לאן שהגעתי. למה זה קרה? - אפשר למצוא סיבות אבל אני לא מחפשת הצדקות. כולנו בני אדם. לא מושלמים. (אני בטח לא...) השאלה היא כיצד מתמודדים אל מול דינמיקות שנוצרות בין בני אדם, מה עושים עם זה הלאה, מה לומדים מזה ומנסיון של אחרים, עד כמה שזה ניתן..

 

[איליושקה]

מסכים

בהנחה ששניכם החלטתם לשקם את הזוגיות (וזה משהו שרק אתם, כל אחד לעצמו, תוכלו להחליט), שניכם צריכם לתמוך האחד בשני. כל אחד מכם נפגע בצורה זו או אחרת וצריך לרפא את הפצעים שבלב. המשימה הזאת קשה עד בלתי אפשרית ללא תמיכה של מי שמנסים לשקם איתו את הזוגיות. יתר על כן, אני חושב שתמיכה כזאת היא-היא הצעד הראשון לשיקום כי תמיכה זו כמוה כהצהרה שבן הזוג יקר לך ושיש מוכנות אמיתית להשקיע בזוגיות. עם זאת, אני חושב שהפצעים של הצד הנבגד כואבים יותר, או לפחות יש להם פוטנציאל לכאוב יותר. אם את מסכימה, אזי תסכימי שעל מי שבגד להיות מוכן להושיט יותר תמיכה מאשר להיפך.

 

[תמיד יש תקוה]

הפצעים שבלב

נראים היטב לפצוע. פחות לפוצע. מדוע אתה חושב שהצד שבוגד אינו שרוט באופן כלשהו בעטייה של מערכת יחסים קלוקלת? במקרה שלי לקח לי 18 שנה להודות ביני לבין עצמי שאני סובלת ממנה. שאני פצועה אנושות. לפעמים כבר אי אפשר לשקם רגשות בזוגיות ובכל זאת להחליט שיש טעם לשתף פעולה ולגדל יחד ילדים קטנים מתוך מקסימום התחשבות הדדית - כששני הצדדים מודעים למצב. מערכת יחסים נמצאת באחריות מלאה של שני צדדים. לא 50 - 50 אלא 100 - 100. מי שנבגד אכן כואב - אבל הוא מרגיש צודק! זו לפחות איזושהי הקלה... מי שבוגד - כמו במקרה שלי - גם כואב ואפילו מאוד. חוויתי ייסורי ההחלטה ללכת בדרך זו; חוויתי יסורי התפקחות שאהבה כזו דינה כלייה מהירה - חוויתי דיכאון של אובדן האהבה ההיא; ואחרי אחרי הכל - סבלתי גם בגלל הדיכאון של בן הזוג החוקי. גם מסכת ההתעללויות הרגשיות שעברתי בלי לגיטימציה להרגיש בסדר וההשפלה שעברתי בגלל אי אילו התנהגויות שלו - שספגתי "בשקט" בגלל שלא היה למעשה שלי שום לגיטימציה לא הוסיפה לי בריאות. ובתוך כל הייסורים האלו גם לא הרגשתי שיש לי שום דבר לומר להגנתי. לפעמים נדמה לי שערכי המוסר קובעים שמוטב היה לו שברתי את המשפחה ולא "הדרדרתי לאן שהתדרדרתי. אבל החזקתי מעמד. טוב או רע? מי יודע. כל עוד אנחנו בחיים, תמיד יש תקוה.

 

[צדק2]

את טועה

אני גבר שנבגד ובמשך שנה אני נותן לה את הצ´אנס לשקם את היחסים ביננו והיא לא עושה כלום כדי לשפר את היחסים ביננו רק ביגלל שאני לא מלחיץ אותה ולכן על תשמיצי את כל הגברים. גם לגברים יש לב ורגשות|

 

[שובר הגלים]

למה מותר ולמי?

זה כנראה בחינוך ואולי אפילו בגנים....

 

[seeyou]

למה לכם מותר ולנו אסור?../images/Emo54.gif

נתחיל בסיפור קטן: מזל,ילדה בגיל ההתבגרות ,היתה עושה את השיעורים עם משה-הם היו באותה כיתה פעם היא היתה הולכת לביתו,פעם הוא היה בא לביתה... אמא של מזל היתה מאושרת שהבת עושה שיעורים... יום אחד האמא עוברת על יד דלת של מזל ולא שומעת קולות...חשבה שהם עזבו ורצתה לסדר את החדר אבל,איך שהיא פותחת את הדלת רואה אותם ערומים ...משה רוכב עליה... האמא מתחילה לצעוק...משה קם ורץ ...הילדה במבוכה! את מבינה שמשה הכתים את כבודך וכבוד משפחתך כאשר עלה עליך? ברור שהילד התחילה לבכות...בושה.. כעבור מספר ימים חוזרת הילדה עם חיוך גדול ומספרת לאמא: אמא-את יכולה להיות רגוע למה?שואלת האם בגלל שהיום אני עליתי על בטן שלו,לא רק שלו גם של אחים הגדולים שלו...כך שהכתמתי את כבודם וכבוד משפחתם! $$$$$$$$$$$$$$$$ "מותר" או "אסור" ....זה בגלל "נורמה חברתית"!! בעל הסמכות קובעה את כללי המשחק !! (זה נכון בכול ארגון או מדינה) הגבר קבע את הכללים !! כאשר יהיה שוויון מוחלט בין גברים לנשים-בקשר ליחסי מין-אז תפקיד של הגבר יצטמצם מאוד!! לא חושב שהדבר יהיה לפני שנת 3000! בפועל,הרבה נשים משלימות את החסר בחיי הנשואים מבלי לערב את הבעל! אני מכיר גם זוגות "מודרניים" אשר בהסכמה הולכים למסיבות של החלפת זוגות! הכול זה עיניין של השקפת עולם אישי!

 

[צדק2]

לא כל הגברים בוגדים

יש גם הרבה נשים שבוגדות