שלום לכולם

NANASHE

New member
שלום לכולם

אני כבר תקופה פותח מדי פעם את הפורום וקורא אבל זו הפעם הראשונה שאני כותב.
היום היה היום הראשון של הלימודים,ישבתי בכיתה של 17 תלמידים,כשאני יושב בשורה האחרונה,כל גופי דרוך למקרה שמישהו יזרוק מבט לעברי,מתחלחל מהמחשבה שאני יצטרך לומר משהו וזה ימשוך את תשומת ליבם של שאר המשתתפים.
מתאמץ להישיר מבט למרצה ברגע שעיניו נחות עלי ולא להסיט את המבט.
אני חייב להגיד שכל דקה שם הרגישה כמו נצח. זה היה חתיכת סבל אחד ארוך. הלב דפק הנשימה היתה מקוטעת והחרדה הרקיעה שחקים.
הייתי צריך להתאמץ כדי לעקוב אחר המתרחש בשיעור,ולצאת קצת מההתרכזות בעצמי ובגופי.
אין לי מושג איך אפשר לעבור ככה 3 שנים של לימודים,אני לא יודע עד כמה זה שוה את זה. אפילו כשאני יוצא מהיום הכל כך מתיש הזה וחוזר הביתה, אני לא רגוע כי אני יודע מה מחכה לי למחרת.
התחושות החרדתיות הקשות האלו ליוו אותי במשך כל חיי הבוגרים,נורא פחדתי בגלל זה להיכנס למסגרת של לימודים,ועכשיו כשנכנסתי,אני רק חושב על לברוח מזה, ולעזאזל כל הכסף ששפכתי על זה,לא הגעתי לעולם כדי לסבול בצורה כזאת.
אני מצטער על שאני מבאס.
אבל אם מישהו התמודד עם אותם דברים או עם חוויות קרובות, אני אשמח לשמוע..
 

shayy27

New member
אהלן חבר

התחושות שאתה מתאר ועוד מוכרות לי היטב הם ליוו אותי במשך שנת הלימודים הנוכחית אני יודע עד כמה זה קשה לשבת בכיתה ולחכות שהשיעור יסתיים רק כדי שיהיה אפשר לנשום ולחשוב שוב בצורה נורמלית.
אנסה לתת קצת טיפים מקווה שתמצא אותו מועילים
1.נסה להפנות את תשומת הלב שלך למשהו אחר למשל קח מחברת ותתחיל
לכתוב תסתכל על החדר מדי פעם על אנשים נסה להיות רציונלי ולהבין שגם אם לא תקלוט את כל מה שהמרצה אומר יהיו לך המון הזדמניות להשלים את הנאמר העיקר הוא שתוכל להרגיש נינוח בהדרגתיות
2.נסה לשנות את החשיבה השלילית לגבי ההרצאות בהדרגתיות למשל אני נוהג לומר לעצמי דברים כמו- נכון שהיום היה קצת קשה וקצת הרגשתי חרד אבל תאכלס אף אחד לא שם לב שרדתי את ההרצאה וסביר להניח שנראיתי נורמלי בדיוק כמו כל אחד אחר ,אמור זאת לעצמך בקול והחשיבה תתחיל להשתנות
3.אני יודע שזה קשה אבל אם יש לך קצת זמן פנוי לפני ההרצאה או אפילו ערב לפני נסה לעשות פעילות ספורטיבית כלשהי-תשרוף אדרנלין ותרגיש אוטומטית טוב יותר.
אם יש עוד משהו שאוכל לעזור אשמח
שיהיה המון בהצלחה.
 

Lichy87

New member
שלום

קח בחשבון שמדובר ביום הראשון ללימודים. טבעי שתרגיש איזושהי התרגשות וכאדם עם חרדה חברתית טבעי שההתרגשות הזו תהיה גדולה מאוד ובצורת חרדה.
אתה עדיין לא מכיר אף אחד, לא לגמרי מכיר את המקום. נסה לקבל את זה שהתחושה די תואמת את המצב.
עם הזמן התחושות האלו ירגעו, הרי לא הגיוני שתרגיש את אותה חרדה של יום ראשון ללימודים במשך שלוש שנים.
מבינה את התחושה של המועקה והתשישות רק מלצאת מהבית ולהתמודד. נסה למצוא את הדברים שעושים לך טוב, שמרגיעים אותך. אולי אפילו נקודות מפלט כאלו שאפשר לשבת לבד ולהירגע קצת בזמן הלימודים.
אם אתה מרגיש שהחרדה ממשיכה להיות חזקה ולאורך זמן אולי שווה לשקול להיעזר בכדורים? זה יכול מאוד להקל על התקופה הזו.
&nbsp
חוץ מזה, מהניסיון שלי אני יכולה להגיד שגם אני בזמנו התחלתי את הלימודים באוניברסיטה בהרבה התבודדות והימנעות מאינטראקציה, וכמובן שחרדה. ובעקבות טיפול קבוצתי שעברתי במקביל, בשנה השלישית כבר הצלחתי להתחבר עם הרבה אנשים מהחוג, לעשות רפרטים ואפילו לעבוד בספריה (שבכלל נמנעתי מלהיכנס אליה בשנה הראשונה). עם כמה שהמקום מרגיש מאיים זו גם הזדמנות מצוינת להתמודד עם הקושי.
 

NANASHE

New member
.

תודה לכל העונים,ועל כל העיצות..:)

נורא מפחיד אותי להתחיל להכיר אנשים בשלב מתקדם של הלימודים,לוקח לי באמת המון המון זמן כדי להתחבר.
אני מפחד להיות במשבצת הזאת של הבנאדם המוזר,זה שלא מדבר עם אף אחד,זה שצריך להתייחס אליו בזהירות.
נשמע לי מאוד קשה להעביר ככה 3 שנים,(ואני יודע שזה יהיה המצב כי אני למוד ניסיון)
יכול להיות שריצה או התעמלות כלשהי יעזרו,הגוף ילמד לשייך את הדופק הגבוה וההזעה למאמץ פיזי ולא נפשי
 
למעלה