שלום לכולם

[berdoron]

שלום לכולם

ניסחתי שאלה דומה בפורום היכרויות ואשמח לקבל גם את חוות דעתכם
אני חולה קל יחסית ומאוזן היטב ובעל רישיון נהיגה
לא קיבלתי התקף מזה מספר שנים
היות ואני רווק אני יוצא מפעם לפעם לדייטים גם עם בנות שאני פוגש באקראי וגם עם בנות מאתרי היכרויות
באיזה שלב לדעתכם צריך לציין את העובדה שאני חולה באפילפסיה?

 

[dikla528]

מתי שמרגיש לך בנוח.

אין זמן מדוייק על השעון, אני מכירה מישהי שמספרת את זה על הדייט הראשון בשביל לא להקשר לדייט שלה ואז להתאכזב.
לדעתי ברגע שנראה לך שיש המשכיות לקשר, אם היא תרצה את הקשר האפילפסיה זה לא מה שיפריע לה.

 

[חייםלוי]

ברוך הבא

אין תבנית קבועה לציון העובדה שאתה חולה באפילפסיה. לדעתי, וכך אני נהגתי בשעתו צריך לספר אחרי שכבר מכירים קצת את בת הזוג. לא להפיל את זה עליה בדייט הראשון. האפילפסיה היא לא האישיות שלך ולא צריכה לקבוע את מי שאתה. אחרי שמכירים ומתקרבים אז יש מקום לספר ולהסביר מה זה אפילפסיה.

 

[דני11612]

הכי מאוחר בדייט שני בבחינת take it or leave i

אם תדחה את זה, שניכם תתאכזבו. אם היא רצינית ותסביר לה במה מדובר, יכול מאד להיות שזה לא ישפיע עליה, כמו שעשיתי אני. וכיום נשוי באושר עם תמיכה רבה מצד אישתי (ובני בן 23-בריא לחלוטין!!!). בהצלחה

 

[כמהאפשר]

שבת שלום

מה שלומך?
ברוך הבא לפורום
אני מספרת כאשר נוח לי ובצורה אגבית למדיי. לרוב זה גם מתקבל כך.
לא רק לגברים- אלא לאנשים בכלל- זה לא משהו שאני מתביישת בו או מובכת ממנו- זה חלק ממני, חלק מהחיים שלי ואין לי בעיה לשתף בזה אנשים-
אבל אני גם לא מחצינה את זה, כשם שאני לא מחצינה כל פרט ופרט בחיי האישיים, המקצועיים וכיו"ב.

 

[דובי1401]

היי

אצלי זה היה מעניין, ארוסי שאל עלי ואיזה "חבר" משותף מצא לנכון להגיד "יש לה אפילפסיה" כאילו שזה הדבר היחיד שיש בי.......חח אני יודעת הוא חבר דוחה... אבל זה לא הפריע לבן זוגי והוא חיזר וכנראה שכל השאר זה היסטוריה.
אבל לצערי לא כולם כאלה , ואנשים נרתעים מזה נורא...אז הייתי ממליצה לך להכיר בחורה , להקסים אותה ולעשות מה שאתה יודע לעשות ורק בזמן שאתה מרגיש שהקשר מקבל בסיס יציב יותר תספר לה כדרך אגב, אל תעשה מזה סיפור יותר ממה שזה ואז תראה לאן זה יוביל אותך...
מאחלת המון הצלחה , אני יודעת עד כמה זה קשה אבל אני בטוחה שיש צדיק (או צדיקה לצורך העניין) בסדום

רק בריאות

 

[האבחנה קשה עלי]

לא להוליך שולל

שלום לך berdoren
לי יש מחלה גנטית קשה. ולאחרונה אובחנתי גם עם אפילפסייה.
לפני שפגשתי את בן זוגי המיועד גמלה בליבי ההחלטה הבאה:
אני לא הוליך שולל אף בחור שימצא חן בעיניי, ולאחר מספר פגישות שבהן אחוש כי הבחור מוצא חן בעיניי ופיו וליבו שווים , וכמובן אני מוצאת חן בעיינוו ,אקדיש פגישה אחת לגילוי העניין ואאפשר לבחור "לעכל" ולשאול שאלות וכמובן שמרתי את המשפט הבא"..אני זה הרבה דברים והמחלה היא אחד הדברים. את ההחלטה אם להמשיך בקשר שלנו אתה תעשה לעצמך, אבל מנקודת הראות שלי אתה מאוד מוצא חן בעיניי ואני מעוניינת להמשיך בקשר איתך..." וכך היה.
לאחר הרבה דייטים הגיע הדייט המיוחל. ואכן נהגתי בהתאם להחלטה שלי. ולאחר כ-5-6 פגישות [ וכמובן הכל גמיש ותלוי בגורמים שונים כמו:התכנים ביינכם: התחושה:"הפרפרים בבטן" כמו שאומרים: ההתרגשות לקראת כל פגישה ועוד ] עשיתי "גילויי נאות" והתברר לי , לאחר שהתחתנו, כי כבר לאחר שבועיים אמר הוא לאמא שלו כי אני הבחורה שיתחתן איתה....
אז כל אדם והקצב שלו.
בהצלחה

 

[חייםלוי]

 

[כמהאפשר]

מכבדת את התחושה, אבל חולקת מאוד עליך מאוד

אני ממש לא מקבלת את זה כ"הולכת שולל" וממש צורמת לי ההגדרה.
בעיניי- לשים חזיית פוש-אפ זה כבר יותר "הולכת שולל" אם כבר. או בניית ציפורניים, ששניהם באמת מאוד לא נעימים לי, מרגישים כמו סוג של רמייה.

אבל בעיניי-
זה תלוי תחושה של האדם, מאוד סובייקטיבי.
תלוי אך ורק כיצד את מתייחסת לזה.

בשבילי- זה דבר שולי אצלי ובחיי ולעשות מזה דבר שהוא "בקדמת הבמה" זו הרמייה האמיתית.
ישנם דברים גדולים ומהותיים הקשורים אליי, החשובים לזוגיות והמאפיינים אותי-
שבאמת יכולים לחבל בקשר לעתיד. בין אם באופי, בין אם במהות. אולי גם בבריאות, אבל לא משהו שאני כולה לחשוב עליו.
אולי החברה חושבת שזה "ראוי לציון"- אבל אני- לא.
זה כמו שהומו יציין בקו"ח שהוא הומו או מישהו ממוצא מסוים יציין את זה.
לא מפני שהוא חושב שזה משמעותי, אלא מפני שהוא מרגיש צורך להתנצל מול החברה.


אם הייתה לז השפעה כלשהי בחיי- מילא.
אבל אם אין, ב"ה, למה לי?