אמא של רום
New member
שלום לכולם!
הייתי כאן בעבר בפורום ועזרתם לי רבות, ושוב אני חוזרת. כדי להזכיר לכולם מה היה הרי השרשורים הקודמים: אופר , המשך, ועוד משהו. בינתיים הכל היה טוב ויפה. רומי התחיל גן בספטמבר, ונקלט יפה וטוב לו. המטפלת צמצמה פעילות באוגוסט - יום חופש בשבוע - לחתום אבטלה. מספטמבר היא בילתה חצי יום בבריכה, אספה אותו לאחר האוכל מהגן, השכיבה אותו לישון, נתנה פרי ב- 4 והעסיקה אותו עד ששבתי הביתה. לא גרענו משכרה בינתיים, והתחלנו בעדינות לגשש מה תוכניותיה הלאה. היא אמרה שמאחר והיא מקבלת הבטחת הכנסה מלאה וטוב לה, היא מאד תשמח להמשיך למרות שברור לה ששכרה ירד. שמחנו לשמוע, וסיכמנו לסכם שכר חדש אחר כך. ביום ה´ לפני שבוע היא נסעה לביתה כרגיל. לפני כן הכינה אוכל לשבוע הבא (כעת היא מבשלת רק לעצמה), ולא לקחה איתה כלום. ביום ו´ היא התקשרה לבעלי בפלאפון, טרחה להשמע היסטרית, ואמרה לו בעברית משובשת שהיא לא חוזרת יותר וניתקה. לא הבנו מה קורה ולכן אני התקשרתי. תפסתי אותה למחרת והיא אמרה לי, באופן רגוע וברור שאין בכוונתה לשוב. שאלתי מה קרה, היא אמרה שקיבלה דירה של עמידר, וחשוב לה לעבור מיד כדי שלא "יתפסו לה". שאלתי למה אינה מעבירה לשם את בנה - אמרה שהיא כבר שילמה שכירות ולכן רוצה שבנה יגור בדירה השכורה עד תום החוזה. ביקשתי שתבוא לפחות אחר הצהריים או בערב להפרד מרומי ולקחת משכורת. נעניתי ב- "אולי בשבוע הבא". מודה שעבר בנו הרהור לאיים עליה בהלשנה לשלטונות המס, אולם הגענו למסקנה שלא יועיל לנו אם היא תבוא רק בשל איום. הסברנו לבני שהיא עברה דירה ולא יכולה לבוא אלינו כעת. בעלי צמצם פעילות ותפס את מקומה כדי להקטין שינויים למינימום לפחות למספר שבועות. בני קיבל את זה ממש טוב בהתחלה (יש להם קשר מצויין), אולם בעלי מרגיש שהיא חסרה לרומי. אימי שאלה אותו בשבת האם הוא אוהב את המטפלת - והוא ענה לראשונה בחייו "לא - אני אוהב רק אותך". כמו כן הוא שאל אותי על שתי המחליפות שהיו לה בעבר (שלא הזכיר אותן מאז העלמותן ועד עתה, אחת שהחליטה לא לקחת את המשרה כעבור יומיים של התנסות והשניה שאנחנו פיטרנו (מכון דור וכו´), ויש תמונות שלה איתו באלבום שלו). אמרתי לו שהן בחוץ לארץ עם המשפחה שלהן והן חיות שם ועסוקות נורא ולא תחזורנה והוא לא שאל יותר. אתמול בערב היא התקשרה שוב. אמרה לי שעדיין יש לה חברות בסביבה ומינוי לבריכה שהיא רוצה למצות, והיא מתכוונת לבוא ביום שלישי. מהיכרות ארוכה ומצורת דבריה הבנתי שהיא חושבת שאנחנו נורא לחוצים, ומאידך יש לנו אפשרות להשאיר את רומי בגן עד 5 ולכן נסכים למעין סידור שכשתרצה - תבוא ותיקח, וכשלא - יישאר בגן וכך היא תוכל לתמרן בחופשיות מלאה ולשגע את כולנו. האינסטינקט המיידי היה לסרב. ראשית אנחנו לא בית מלון. שנית כולנו כועסים עליה. מצידי נראה הכי הגיוני לחתוך, ושתלך לכל הרוחות. אנחנו מתכוונים לקבל אותה ביום ג´, לתת לה להפרד ממנו יפה בנוכחותי, ובערב לבקש יפה את המפתח ולהודיע לה חגיגית שנגמר. מקסימום שאני מוכנה זה שתסע ביום רביעי בבוקר. השאלה מה הכי טוב לרומי, ובשאלה זו אני פונה לפורום ואליך גרא. תודה רבה על הסבלנות וההתייחסות.
הייתי כאן בעבר בפורום ועזרתם לי רבות, ושוב אני חוזרת. כדי להזכיר לכולם מה היה הרי השרשורים הקודמים: אופר , המשך, ועוד משהו. בינתיים הכל היה טוב ויפה. רומי התחיל גן בספטמבר, ונקלט יפה וטוב לו. המטפלת צמצמה פעילות באוגוסט - יום חופש בשבוע - לחתום אבטלה. מספטמבר היא בילתה חצי יום בבריכה, אספה אותו לאחר האוכל מהגן, השכיבה אותו לישון, נתנה פרי ב- 4 והעסיקה אותו עד ששבתי הביתה. לא גרענו משכרה בינתיים, והתחלנו בעדינות לגשש מה תוכניותיה הלאה. היא אמרה שמאחר והיא מקבלת הבטחת הכנסה מלאה וטוב לה, היא מאד תשמח להמשיך למרות שברור לה ששכרה ירד. שמחנו לשמוע, וסיכמנו לסכם שכר חדש אחר כך. ביום ה´ לפני שבוע היא נסעה לביתה כרגיל. לפני כן הכינה אוכל לשבוע הבא (כעת היא מבשלת רק לעצמה), ולא לקחה איתה כלום. ביום ו´ היא התקשרה לבעלי בפלאפון, טרחה להשמע היסטרית, ואמרה לו בעברית משובשת שהיא לא חוזרת יותר וניתקה. לא הבנו מה קורה ולכן אני התקשרתי. תפסתי אותה למחרת והיא אמרה לי, באופן רגוע וברור שאין בכוונתה לשוב. שאלתי מה קרה, היא אמרה שקיבלה דירה של עמידר, וחשוב לה לעבור מיד כדי שלא "יתפסו לה". שאלתי למה אינה מעבירה לשם את בנה - אמרה שהיא כבר שילמה שכירות ולכן רוצה שבנה יגור בדירה השכורה עד תום החוזה. ביקשתי שתבוא לפחות אחר הצהריים או בערב להפרד מרומי ולקחת משכורת. נעניתי ב- "אולי בשבוע הבא". מודה שעבר בנו הרהור לאיים עליה בהלשנה לשלטונות המס, אולם הגענו למסקנה שלא יועיל לנו אם היא תבוא רק בשל איום. הסברנו לבני שהיא עברה דירה ולא יכולה לבוא אלינו כעת. בעלי צמצם פעילות ותפס את מקומה כדי להקטין שינויים למינימום לפחות למספר שבועות. בני קיבל את זה ממש טוב בהתחלה (יש להם קשר מצויין), אולם בעלי מרגיש שהיא חסרה לרומי. אימי שאלה אותו בשבת האם הוא אוהב את המטפלת - והוא ענה לראשונה בחייו "לא - אני אוהב רק אותך". כמו כן הוא שאל אותי על שתי המחליפות שהיו לה בעבר (שלא הזכיר אותן מאז העלמותן ועד עתה, אחת שהחליטה לא לקחת את המשרה כעבור יומיים של התנסות והשניה שאנחנו פיטרנו (מכון דור וכו´), ויש תמונות שלה איתו באלבום שלו). אמרתי לו שהן בחוץ לארץ עם המשפחה שלהן והן חיות שם ועסוקות נורא ולא תחזורנה והוא לא שאל יותר. אתמול בערב היא התקשרה שוב. אמרה לי שעדיין יש לה חברות בסביבה ומינוי לבריכה שהיא רוצה למצות, והיא מתכוונת לבוא ביום שלישי. מהיכרות ארוכה ומצורת דבריה הבנתי שהיא חושבת שאנחנו נורא לחוצים, ומאידך יש לנו אפשרות להשאיר את רומי בגן עד 5 ולכן נסכים למעין סידור שכשתרצה - תבוא ותיקח, וכשלא - יישאר בגן וכך היא תוכל לתמרן בחופשיות מלאה ולשגע את כולנו. האינסטינקט המיידי היה לסרב. ראשית אנחנו לא בית מלון. שנית כולנו כועסים עליה. מצידי נראה הכי הגיוני לחתוך, ושתלך לכל הרוחות. אנחנו מתכוונים לקבל אותה ביום ג´, לתת לה להפרד ממנו יפה בנוכחותי, ובערב לבקש יפה את המפתח ולהודיע לה חגיגית שנגמר. מקסימום שאני מוכנה זה שתסע ביום רביעי בבוקר. השאלה מה הכי טוב לרומי, ובשאלה זו אני פונה לפורום ואליך גרא. תודה רבה על הסבלנות וההתייחסות.