שלום לכולם

שלום לכולם

אתם מכירים ספרים שעוסקים בבדידות האדם בעולם וכו´? אם כן, אשמח לדעת אלו.
 

Rivendell

New member
נסי את קפקא

הוא נגע הרבה בנושא הזה. גם בסיפורים קצרים וגם ברומנים שלו.
 

niritcat

New member
הספר - "הלב הוא צייד בודד"

הוא על בדידות. וקובץ הסיפורים "הבלדה על בית הקפה העצוב" (זה תרגום מאנגלית, צריך לבדוק את הכותרת) של אותה הסופרת. שם הסופרת באנגלית: Carson McCullers נירית
 

ורדה ש

New member
הזר - אלבר קאמי

זה הספר הכי בודד שקראתי בחיים שלי. למרות שיש לו חברה ושכנים וידידים - הוא האדם הכי בודד בעולם.
 

ורדה ש

New member
ואיך שכחתי את צ´כוב

יש לצ´כוב כמה מהסיפורים הקצרים שהבדידות בהם מדכאת בצורה איומה: "כינורו של רוטשילד" למשל, ויש באותו קובץ עוד סיפור, אני לא זוכרת את שמו ומספר על עגלון שמנסה לספר לאנשים שבנו נפטר אתמול ואף אחד לא מקשיב לו. אולי יש כאן מישהו שזוכר איך נקרא הסיפור הזה?
 

einat-z

New member
הסיפור של צ´כוב

אולי יגון? ואם אנילא טועה, בתרגומים/מהדורות שונות אני זוכרת שני שמות שונים. אולי השני היה מועקה.
 

Phlawless

New member
כתבתי גם למטה אך שם הסיפור הוא

יגון. הסיפור אכן מספר על עגלון שבנו נפטר ממחלה שכוחת מרפא ואף על פי שיגונו הכבד עדיין טרי, הצורך הבסיסי והאנושי לספר לאנשים על אבלו ולמצוא חיבה וסיפמטיה מסרב להתמלא. לא משום שקרה משהו נפשי אלא משום שהאנשים בעולם הם האנשים בעולם עצוב ונותן חומר למחשבה
 

O p h e l i a

New member
איפה כלום

אני לא זוכרת את שם הסופר, וזו לא בדיוק בדידות לשמה, הסיפור מדבר על שני זוג שקמים יום אחד ואורים שהעיר ריקה, כאילו כולם מתו והם נשארו לבד... מאוד נחמד, ומוזר, קראתי את זה מזמן והייתי קוראת את זה שוב.. מצאתי! זה של בועז יזרעלי. אלו שני סיפורים, קראתי במלואו רק אצת הראשון... תהני...
 

ציפי ג

New member
הבדידות הכי חודרת

לי, בעל אופן, היא של גיבור 1984. כל כך הרבה אדם מסביב, והוא כל כך בודד.
 

Erez-S

New member
ואיך אפשר בלי

את האמת, אני מופתע שהספר עוד אוזכר. הספר שבעצם מיצג את המושג בדידות - "מאה שנים של בדידות".
 

einat-z

New member
100 שנים של שכרון חושים

אני כבר שנתיים לפחות (מה זה לעומת 100) מתכננת לחזור ולקרוא את מאה שנים של בדידות. קראתי אותו לפני 12 שנים, לכן אני לא ממש זוכרת את העלילה, אבל אני לא זוכרת שם בדידות. אולי ממרחק הזמן אני טועה אבל אני זוכרת משם צבע, בלגן, התחרשות בלתי פוסקת. אם אתה מתקן אותי, תשים שלט אזהרה של ספולר. אני לא רוצה לקרוא, כי אני באמת מתכננת לקרוא שוב את הספר. בכלל עשיתי לי הרגל שלא לקרוא את ה"מאחורה" של ספרים אלא לגלות אותם לבד. לא לצפות למשהו מתוך התמצית.
 
למעלה