שלום לכולם

שלום לכולם

אני רואה שהפורום חם מתמיד בלעדיי...
רציתי לשאול אם מישהו נתקל בתופעה שאני נתונה בה.
אחרי שנים רבות של התערטלות מכל עול המצוות לצד הישארות בתוך החברה החרדית אני מגלה שחזרתי לשמור תורה ומצוות. זאת אומרת, פעם לא הייתי מברכת בכלל, היום אני יכולה לתפוס את עצמי מתמלמלת לפני האכילה. אני נאלצת ליטול ידיים יותר מתמיד כי התחלתי לעבוד בחברה חרדית ואני לא יכולה להוציא את הסנדויץ ופשוט להתחיל לנגוס. יכול להיות שבגרתי ופחות אכפת לי לעשות דברים בשביל הסביבה (כמו לשתוק ואפילו להסכים לפעמים עם דעות של החרדים) ויכול להיות שמשהו בי עדיין כן דתי. אני לא יודעת מה לחשוב על עצמי כבר.
דבר נוסף, הילדים גדלו, השאלות התרחבו והמענה שלי חייב להיות בהתאם לסביבה החינוכית שלהם. בעיה קשה.
אבל שוב, אני מגלה, שאם פעם לא הייתי מסוגלת לענות להם תשובות "דתיות" היום יותר קל לי בכך.
 
נתון באותה סיטואציה

אני קורה לזה השלמה עם המציאות. עם זה אני רואה את עצמי משנה את המציאות. כל עוד שלא החלטתי לצאת אין טעם לעשות גלים.
 
כוח ההרגל והשגרה

קורה לי עד היום שאני תופסת את עצמי מלמלת ברכה או משהו כזה ואני לא נמצאת בסיבבה חרדית כך שמדובר אך ורק על כוחו של הרגל, זה קרה לי הרבה פחות בתקופה הראשונית שבה יש לדעתי יותר תשומת לב להימנעות מכל ההרגלים האלו.
מול הילדים זו באמת בעיה קשה ואולי עדיף שאת "מסוגלת" לענות להם תשובות שמקובלות על הסביבה, רק המלצה קטנה שלי, אם אפשרי לדחוף בתשובות קצת ביקורתיות או פתח לחשיבה מחוץ למסגרת בלי לגרום ליותר מידי בלבול וקונפליקטים מול הסביבה והחברה- כדאי...
 
גם לי יש כמה הרגלים

ברכת אשר יצר, לנשק את המזוזה (הכי מצחיק שזה קורה לי במקומות שאין מזוזה ואז אני מרימה את היד לשום דבר ).
גרסתא דינקותא... אין מה לעשות זה דבק בנו.
 
לנשק את המזוזה

לפני שנים אירחתי קבוצה מחו"ל (גויים) במשרדי החברה בה עבדתי ברמת גן.
לא אשכח את פניהם הנידהמות של חברי הקבוצה כאשר נכנס לחדר עובד עם כיפה ובדרכו פנימה נישק את המזוזה.
אחד מהאורחים לקח אותי אחר כך הצידה וביקש לדעת מה הוא המכשיר (DEVICE) הזה שמוצמד לכל דלת.

מעניין מה הם היו אומרים למראה עובדת שיוצאת מהשירותים וממלמלת את "אשר יצר"
 
מסכימה עם ההבחנה

שבתחילה שמים לב לכל מצוה שלא לעבור עליה ולקיימה...
כנראה שעברתי את השלב ועכשיו אני זורמת עם מה שיוצא.
 
תחושה זהה

אני מזדהה עם החשיבה שחלק בך דתי. יש דברים שאני לא מסוגלת נפשית
לעשות למרות שאני עושה דברים יותר חמורים
למשל בחו"ל אני לא מסוגלת להכניס לפה בשר אבל יכולה לאכול דברים אחרים....
מדליקה נרות שבת ואחכ עושה הכל...
 
האם זה טוב או רע

לפי השאלה אני לא מבין האם הפליאה היא לחיוב או שלילה, כלומר, האם ההרגל הזה הוא טוב או רע לך.
אולי ההרגל הוא לא רק הרגל טכני בלתי נשלט, אלא גם סוג של אחיזה בעבר, אחיזה שנותנת תחושת ביטחון שלא יצאת לגמרי מהמשחק החרדי.
יכול להיות שזה טוב בשביל לדעת שיש תקווה ודרך חזרה
יכול להיות שזה סוג של הרגעה של רגשות אשמה, סוג של "אני לא כזה גרוע, כי בכל זאת קורה משהו"
אבל יכול להיות שזה רע, בגלל שזה מעכב את הניתוק הסופי מהעולם החרדי
 
למעלה