שלום לכולם

[Winged Annabelle]

שלום לכולם

אני חדשה פה ורציתי להציג את עצמי... קראתי את המאמרים אבל גם אחרי זה אני לא כל כך מבינה חצי ממה שהולך פה.. למשל מה זה הקשב הראשון? השני? השלילשי? חוץ מזה רציתי לחלוק משהו מעניין שכרגע גיליתי.. קראתי איזה שירשור שדובר בו על דון חואן ועל הצ´פחות ופתאום קלטתי שזה נורא מוכר לי.. ואז נזכרתי בספר ששוכב כבר כמה חודשים במגרה שלי, כקניתי אלוהים יודע למה ושפשוט לא הצלחתי לקרוא אפילו עד האמצע בזמנו.. טוב, אז עכשיו אני יודעת למה ואולי כדאי שאני גם אנסה לקרוא אותו שוב... מקווה שלא שיעממתי אתכם למוות.. מריאנה

 

[KEiN]

האו מריאנה ../images/Emo70.gif ../images/Emo163.gif

השרשור הוא שלי, הספר הוא של קרלוס קסטנדה ´אומנות החלימה´?

קשב ראשון שני שלישי: ראשון- מה שאת מכנה המציאות היומיומית- העולם החומרי (פיזי) בו את חיה. שני- העולם השני שאותו אין אנחנו רואים, אליו ניתן להגיע דרך חלימה, זהו עולם של אנרגיות למינהן. שלישי- אין לי מושג כלכך. אבל נראה לי שזוהי השתחררות מוחלטת מכבלים מסוימים, זוהי התוצאה הסופית אליה אנו שואפים להגיע.

ביי

 

[L i z a r d]

לא

קודם כל אל תשכח שהשירשורים פה לא שייכים לאף אחד

בקשר לקשבים- ממש לא מדויק, מטעה ולא נכון. כרגע אין לי רעיון איך להציג לך את הרעיון באופן ברור (מכיוון שזאת הפעם הראשונה שאת נתקלת בזה), אבל אני מקווה שיהיה פה מישהו שימצא דרך לפני שאמצא את ההשראה. וקיין- אם אתה לא ממש מבין מהו הקשב השלישי איך אתה אומר שאליו אתה שואף להגיע?

 

[KEiN]

שאלה קשה,

קודם כל, אני נתתי את התשובה הכי תמציתית שיכולתי לחשוב עליה.

שנית כל, אני אישית לא שואף להגיע לכלום, אבל לפי מה שקראתי במאמרים לוחם זה אחד שחותר לעבר הקשב השלישי. עשיתי הכללה קטנה, רק כדיי לתת לה תמונה כללית, אני מקווה שתמחל לי על כך. סלמאת

 

[KEiN]

לתקן את המעוות,

משהו שמצאתי במאמרי הפורום: שלושת סוגי תשומת הלב שלוחם חותר להשביחם, הינם: 1. תשומת הלב הראשונה - זו היכולת המוכרת לכולנו להסתדר בעולם ה"רגיל" של היומיום; 2. תשומת הלב השניה - זו היכולת לתפקד בעולם ה"אנרגיות", הכולל את אמנות החלימה ואת העבודה "מחוץ לתיאור המקובל"; 3. תשומת הלב השלישית - זוהי "הדרך אל החופש" והשתחררות סופית ומוחלטת מן הכבלים שלנו. שלושת הסוגים של תשומת הלב הללו מכונים גם "הקשב הראשון", "הקשב השני" ו"הקשב השלישי". במלים אחרות, "הקשב הראשון" מאפשר לי לחצות את הכביש בבטחה, "הקשב השני" מאפשר לי לראות את הילתו של המטופל ולסייע לו ו"הקשב השלישי" נותן לי משהו לשאוף אליו...

 

[אינקה]

../images/Emo20.gif מילון מונחים

הקשב הראשון: האופן בו אנו מתפקדים באופן רגיל. בקשב זה התודעה שלנו מופנית "החוצה" אל המציאות המוסכמת, והיא נראית לנו כמציאות היחידה והמוחלטת באותו הרגע. לדרך הלוחמים יש מערכת הוראה והתייחסות במציאות המתגלה בקשב הראשון והיא נקראית "ייקוש". הקשב השני: בו התודעה מופנית פנימה אל תהליכים ודימויים שבתוכה, והעולם הפנימי הזה נראה כמציאות היחידה והמוחלטת באותו הרגע. דוגמה קיצונית לקשב השני היא "הזייה בהקיץ" על רקע נפשי, מחלה (חום גבוה) או נטילת סמים. עבור ההוזה "הזייה" זו נראית באותו הרגע מציאות מוחלטת ו"פיסית" לכל דבר. כמובן שאין להשתמש בסמים וכו´ כדי להגיע לקשב השני, שכן אין לאדם שליטה על המצב והוא עלול להיפגע במציאות החדשה מחוסר כלים לתפקד בה. גם חלום רגיל יכול להפוך ל"קשב השני" אם החולם משקיע בו מספיק אנרגיית תודעה. כאן ניתן לשכלל את הכלים לתפקוד בקשב השני על ידי מערכת למידה הנקראית "חלימה". הקשב השלישי: כאשר לתודעה נמאס מן התעלולים של עצמה והיא מבינה שכל ה"מציאויות" (גם ה"רגילה") הן סתם נקודות השקפה שרירותיות המבזבזות את האנרגייה שלה, היא מגיעה למנוחה מוחלטת בתוך עצמה מבלי ליצור מציאויות כלשהן. זהו אושר מוחלט, הארה סופית וכו´. נקודת המאסף: מעין "נקודה" תודעתית בה נאספת התפיסה ולפי מיקומה נקבע באיזה קשב ואיזה עולם יראה כמציאות. זהו מעין "מרכז" הכובד של התודעה. על ידי "הזזת" מרכז כובד זה ניתן לנוע בין הקשבים ובתוכם. כאשר נקודת המאסף נמצאית במקום "המציאות המוסכמת" התודעה מופנית אל העולם הפיסי. כאשר נקודת המאסף נעה למקומות אחרים - אלו "מציאויות" של ה"קשב השני". בקשב השלישי התודעה אינה זקוקה לנקודת מאסף, שכן אינה מצטמצמת לנקודה אלא מקיפה את כל הקיים באופן הרמוני ומוחלט.

 

[KEiN]

אדם בקשב השלישי,

הוא מת ? או הוא חצי מת? או שהוא שוכב במיטה כל היום? או שהוא לא עושה כלום? מה קורה איתו?

 

[אינקה]

../images/Emo20.gif אין "אדם" בקשב השלישי

שכן אין בו כל מגבלה או חלוקה. ז"א: כדי להיות "אדם" עליך לא להיות כל שאר הדברים שאתה תופס. בקשב השלישי אתה הכל, שכן אין במצב זה כל חלוקה בתודעה (אני-אתה-זה-וכו´). משום כך מצב זה הוא מעבר לתפיסה. ועוד: כל עוד קיימת תפיסה, אין קשב שלישי. כל עוד אתה חווה אובייקטים כלשהם, אינך "שם". אתה "שם" רק כשמתקיימת הרמונייה מוחלטת הממוססת לתוכה הכל ואפילו "אותך".

 

[KEiN]

אז צריך למות בשביל להגיע לשם...

מה אם אתה מפספס בשניה האחרונה את הקשב?

 

[אינקה]

../images/Emo20.gif למה מי מת? ../images/Emo8.gif

אם אתה כבר מגיע למוות, בוא ונחשוף את כל הקלפים: רק הקשב השלישי קיים במילא. אין כל דרך לפספס אותו כמו שאי אפשר לשחות באוקיינוס מבלי להיות בתוכו. אנחנו במילא בקשב השלישי. הבעייה שלנו היא רק שאיננו רואים זאת כך כתוצאה מקיטוב בתודעה שלנו. לפעמים אנחנו מסתכלים על הגלים ואומרים "זו המציאות", לפעמים אנו מסתכלים על עצמינו ואומרים "כמה קשה לשחות". אבל אנחנו רק טיפת מים באוקיינוס אינסופי ואיננו שונים ממנו כלל. ברגע שאנו מכירים בכך אנו הופכים לאוקיינוס עצמו. זהו הקשב השלישי.

 

[L i z a r d]

ומהצד השני

אין לך טיפת מושג איך מתרחש עניין הקשב השלישי באופן מעשי ומה קורה בדיוק "בשניה האחרונה", וכנ"ל לגבי המוות, כמו שלי אין ולא לאף אחד אחר כאן. לכן אני מציע לא להפיץ אמרות ולנסות להסביר איכשהו בנושא זה, אלא לתת לכל אחד להבין ולהגיע לשם בדרכו שלו. כל דרך אחרת תהיה חסרת תועלת לחלוטין ותוכל גם להטעות אנשים בדרכם.

 

[אינקה]

../images/Emo20.gif בעניין זה אנחנו חלוקים

אם אתה מבין את הקשב השלישי כאיזו מערכת נפרדת מן האחרות, הרי התגובה שלך עשוייה להיות נכונה. אם לחילופין אתה מבין כי "הקשב השלישי" הוא "השדה המאוחד", "התודעה האינסופית", "התודעה הטהורה", מהות הכל - הרי שהנך נמצא "שם" גם עכשיו, רק שתודעתך אינה מבחינה בכך באופן זה.

ההבדל בין שתי הגישות הוא מהותי: בגישה הראשונה אתה "מפריד" את עצמך מן הידע ברגע שאתה מפריד את רעיון "הקשב השלישי" כמערכת נפרדת. בגישה השנייה אתה הופך עצמך לנגיש לידע זה שכן הוא "חלק" ממך במילא. אגב, רגע המוות הוא אכן רגע נגיש לידיעה גם על דרך הניגוד לחיים, וכך גם הקשב השלישי המתרחש בו לרגע קט. ועל סמך מה אתה קובע כי לא "מתתי" בעבר?

לגבי מסירת מידע, לדעתי זהו צעד נכון. אתה רשאי לחלוק עלי אך דעתך טובה בדיוק כדעתי. איני חושב כי אנשים יוטעו מדרכם בשל הנסיון להבין את אחדות התודעה והחופש המשולח המתקיים בקשב השלישי. מצד שני בין הלוחמים של הקשב השני ללוחמים של הקשב השלישי פעורה תהום בלתי ניתנת לגישור. בוא ונשאיר את הדברים כך.

 

[grinberg]

המטרה להפוך להיות מלאך ???

תגידו לי שקסטנדו או דון חואן (אם היה כזה אחד) כך היו (קשב השלישי)? הכל בולשיט במיץ עגבניות! רק אם תוכיחו לי אחרת...

 

[L i z a r d]

לא

ואם לא תכתבי בתגובה משהו מועיל ההודעה הזו תמחק.

 

[grinberg]

למה אתה חושב שרק אתה כותב דברים מוע

לים? אני הבעתי את הדעה שלי שאדם לא יכול להפוך להיות מלאך, כי הטבע תמיד יהיה בגדר ´מוגבל´ ואיך שהאדם ינסה להפוך אותו ההגבלה רק יעבור על משהו אחר, אבל להשתחרר אי-אפשר... אולי רק תאורתית...

 

[אינקה]

../images/Emo20.gif אני מציע שתקראי את הספרים

אחרת אין לנו ממש בסיס לדיון משותף, את תצמדי לדעותייך ומושגייך - ואנחנו במקום אחר לגמרי.

 

[צועד בדרך הלוחמים]

צודקת.

זה כמו סיפור אגדות יפה. אני לא מכיר אף אחד שעשה את זה. והספרים של קסטנדה הם מבחינתי אוסף של מלים. רק מה שהוכחתי לעצמי מתוקף החוויה שלי, עבר אישור. ומדובר בפסיק קטן בלבד מתוך הספרים. זה שמשהו אחד נכון, לא אומר שמאה דברים אחרים יהיו נכונים. זה שאני חולם חלומות צלולים, עדיין לא אומר שיש כזה דבר קשב שלישי. נו, באמת, הגוף שלי באמת יכול להיעלם כמו אד של אנרגיה? זה טירוף...

 

[walky]

../images/Emo20.gif אתה צודק, הגוף לא נעלם כמו

אד של אנרגייה, זו רק התודעה שנַעַה לה במרחבי האינסופ. בבני אדם מצויים חלקיקים קטנטנים שלה כך אנו גדלים ומתפתחים עם שברירי תודעה. החניכות של קסטנדה אצל דון חואן אמורה היתה לפתח את התודעה הזו כדי להכין אותו למעבר, כלומר, שתודעתו של קסטנדה ברגע מותו תחמוק לה מים המודעות האפל (נשר) ותתאחד עם האינסופ, קרלוס לא הצליח בחניכותו ונפטר מסרטן הכבד... אך הוא השאיר לנו ספרים נפלאים, וסיפור על דרך...

 

[L i z a r d]

אני דווקא מסכים כרגע עם הגישה

הכללית שאתה מציג. חשוב להדגיש ש"הקשב השלישי" הוא מצב תודעתי (אפשר לומר מצב "תפישה", אך כפי שאמרת זה לא יהיה מדויק). במילים אחרות אי אפשר לומר שכולנו כרגע בקשב השלישי ולא מבינים את זה. נכון ברמה הבסיסית של הקיום הנפרדות היא אשליה וכן תחושת הצופה והנצפה. אך, השינוי שלאחריו תתמוסס ישותנו אל האינסוף, ה"קשב" מוחלט והשלישי במספר שבו דון חואן סידר את הקשבים למען הבנתו של קסטנדה, הוא שינוי באנרגיית התודעה והמודעות. מותר ורצוי שתביע את דעתך, אך עליך לבסס אותה באופן מפורט. אם לדוגמה אתה כותב משפט כמו "אין סיכוי לפספס אותו", תפרט מאיפה הגעת למסקנה הזאת ועל מה אתה מבסס את זה. אני לא יודע אם מה שכתבת במשפט הספציפי הוא נכון או לא נכון, אבל אני יודע שאי אפשר לכתוב משפט כזה כמשהו מוחלט בלי שום הסבר וביסוס. אין דבר כזה "לוחמים של הקשב השני" ו"לוחמים של הקשב השלישי". בסה"כ, השימוש במצב "הקשב השני" הוא למען התפתחות ועוצמה. אין שום צורך לבלבל את היוצרות עם כל מיני הגדרות שכאלו.

 

[KEiN]

דיי לדבר בקסטנדאית

מה שהבנתי: הקשב השלישי זה משהו אבל זה גם לא משהו, אף אחד לא חזר מישם כדיי לספר, זה משהו אבל גם לא משהו, זה כל מה שהבנתי!

תסביר משהו כמו: -איך נראה אדם שהוא בקשב השלישי (אם אני יכול לראותו)? -האם הוא עובר לקשב השלישי רגע לפני המוות? -מה הוא צריך לעשות כדיי לעבור לשם, ומתיי הוא צריך לעשות זאת? -האם דיי בהבנה? -מה ההבדל בין המוות לקשב השלישי? -הקשב השלישי זה מה שקרה לקווין ספייסי ב´אמריקן ביוטי´?