יש לכאן ויש לכאן
דיברתי גם עם כאלה שלקחו את הילדים למשמורת מלאה מאחר והאישה סבלה מדיכאון שהתפתח בעקבות דיכאון לאחר לידה. רק אחד מהם התעקש לקחת אפוטרופסות על הילדה וממנו נחשפתי לבעיתיות בדרך אותה עבר כדי לקבל עליה משמורת והאחר לקח את הילדים רק אחרי שהיא טיפלה בהם במשך שנים ולבסוף אושפזה.
אבל אני מכירה גם אחרים, הרבה אחרים - הרבה יותר מאלו שנלחמו על הילדים שלהם, באופן כזה שהראשונים ממש בטל בשישים, ברמה של פורמיל לעומת הנעלמים וסרבני הגט. יש הרבה יותר מקרים בהם האבא לא טורח לשלם מזונות ומשאיר את זה למדינה, דבר שמגביל את ההכנסה של האמא - מאחר ובמידה והיא מרויחה שקל יותר ממה שנקבע, היא לא זכאית למזונות מהמדינה. כמה חד הוריות גרות בדרום תל אביב לעומת החד הוריים? כמה אבות נאלצים למכור את גופם לזנות או לגנוב לעומת האמהות? ומה בנוגע לאבות שמשאירים את הפרודה עגונה ובורחים לחול, לגור עם אישה אחרת או מעדיפים לשבת שנים בכלא רק כדי שהראשונה לא תוכל להביא עוד ילדים? נוח לראות רק צד אחד. אבל זה הדדי. האחד משפיע על השני ומדובר בשני ילדים קטנים שעושים הכל כדי לפגוע האחד בשני. אין כאן צד צודק. שני הצדדים נפגעים ושני שצדדים נוקמים בהתאם לכלים הניצבים לרשותם - שוב, כן, אני מכירה גרושים בוגרים שהתגרשו באופן בוגר וחיים בשלום. אני מכירה גם אבות שנלחמו כדי לקבל משמורת על הילדים שלהם אבל רק אחד עשה את זה מתוך עקרון. האחר הודה שעשה את זה כדי לנקום בגרושה וכדי שהיא לא תבוא אליו בדרישות כספיות - הוא גם העלים רכוש של החברה המצליחה שיש לו, העביר חלק לאחיו, טען שהוא בקשיים כלכליים וחירטט שטויות לשופט. רק כשעברו את גיל 15 וגרושתו אושפזה על רקע מצב נפשי דיכאוני, הוא לקח עליהם אפוטרופסות מתוך כורח. אני מכירה הרבה אחרים שנעלמו אחרי הגרושים ולא עמדו בפסיק בהסכם המזונות - וזה כולל להעלם עם מליוני שקלים מהעסק שהאישה הרימה, לרשום חובות על שמה, לא לשלם משכנתא בהתאם להסכם, לא לשלם שקל מזונות וכן הלאה. זה כמובן בתנאי שלא השאירו אותה עגונה