פעם שניה פה
New member
שלום לכולם
היום נכנסתי לראשונה לפורום שלכם, וזה נראה לי בדיוק המקום לשתף ולבקש עזרה.
יש לי חברה מאוד טובה שהמון שנים סובלת ממצב של דכאון. היא לא מטופלת בכדורים (ניסתה פעם וזה עשה אותה זומבי) והיא מתהלת ככה... איכשהו... לפעמים נופלת לתהום, ואז מתרוממת לתוך השיגרה.
עמוק בפנים היא עצובה. אחרים לא יראו את זה עליה, היא מהווה דמות שעוזרת, מייעצת, תומכת בכולם, היא נראית כל כך חזקה כלפי חוץ....
אפשר למצוא את הסיבות בחוץ - עבוןדה... זוגיות... שאר ענייני שיגרה, אבל שתינו יודעות שזה מתחיל ונגמר בדימוי הגוף שלה.
כל תקופה בחייה , גם כשהיתה מאוד רזה, וגם כשהיתה מאוד שמנה (זה תמיד בקצוות) היא שנאה את איך שהיא נראית, תמיד היא נראתה לעצמה שמנה.
יש ימים שהיא מרעיבה את עצמה (מתוך מקום של הרס עצמי) ויש ימים שאוכלת כאילו אין מחר, ואז מתחרטת, ואז שוב צמה. תמיד עם הלקאה עצמית.
אתמול היא סוף סוף הסכימה למקד את הדכאון בשורש הבעיה - "הפרעות אכילה", והסכימה לאפשר לי לעזור לה... בדרך כזאת או אחרת...
היא כבר שנים בטיפול פסיכולוגי, שלדעתי נתן לה כלים להתמודד עם עצמה ולהגיע לשורש הבעיה, אבל לא יכול באמת לפתור אותה.
אני יודעת שהיא לא תיקח כדורים פסיכיאטרים (לפחות לא עכשיו). אני מאוד אוהבת אותה ולא יודעת איך להתחיל...
מבקשת את עזרתכם באפשרויות שעומדות לפני (או לפניה). אשמח לכל הכוונה שיכולה לעזור בשלב הזה...
תודה רבה ויום מקסים
היום נכנסתי לראשונה לפורום שלכם, וזה נראה לי בדיוק המקום לשתף ולבקש עזרה.
יש לי חברה מאוד טובה שהמון שנים סובלת ממצב של דכאון. היא לא מטופלת בכדורים (ניסתה פעם וזה עשה אותה זומבי) והיא מתהלת ככה... איכשהו... לפעמים נופלת לתהום, ואז מתרוממת לתוך השיגרה.
עמוק בפנים היא עצובה. אחרים לא יראו את זה עליה, היא מהווה דמות שעוזרת, מייעצת, תומכת בכולם, היא נראית כל כך חזקה כלפי חוץ....
אפשר למצוא את הסיבות בחוץ - עבוןדה... זוגיות... שאר ענייני שיגרה, אבל שתינו יודעות שזה מתחיל ונגמר בדימוי הגוף שלה.
כל תקופה בחייה , גם כשהיתה מאוד רזה, וגם כשהיתה מאוד שמנה (זה תמיד בקצוות) היא שנאה את איך שהיא נראית, תמיד היא נראתה לעצמה שמנה.
יש ימים שהיא מרעיבה את עצמה (מתוך מקום של הרס עצמי) ויש ימים שאוכלת כאילו אין מחר, ואז מתחרטת, ואז שוב צמה. תמיד עם הלקאה עצמית.
אתמול היא סוף סוף הסכימה למקד את הדכאון בשורש הבעיה - "הפרעות אכילה", והסכימה לאפשר לי לעזור לה... בדרך כזאת או אחרת...
היא כבר שנים בטיפול פסיכולוגי, שלדעתי נתן לה כלים להתמודד עם עצמה ולהגיע לשורש הבעיה, אבל לא יכול באמת לפתור אותה.
אני יודעת שהיא לא תיקח כדורים פסיכיאטרים (לפחות לא עכשיו). אני מאוד אוהבת אותה ולא יודעת איך להתחיל...
מבקשת את עזרתכם באפשרויות שעומדות לפני (או לפניה). אשמח לכל הכוונה שיכולה לעזור בשלב הזה...
תודה רבה ויום מקסים
