שלום לכולם

[טלית בצבע תכלת]

שלום לכולם

האמת שלא רציתי לכתוב על הסיפור שלי,רציתי להישאר הקטנה שמגיבה מידי פעם, אבל ברגע שהתחילו לדבר על אלוהים איבדתי שליטה

עד עכשיו כששאלתי על אלוהים היו אומרים לי "שקט,אסור לשאול"
והיום אני מבינה למה אסור לשאול
תקופה ארוכה הייתי כמו ילד קטן שמגיע לידית הדלת וכל פעם פותח ומסתכל החוצה,אבל הפעם פרצתי החוצה במנוסה
זרקתי את כל הסידורים מהבית,תנ"ך,תני"א,תהילים,אגרות קודש,תיקון כללי,ברכת המזון,איגרות רמב"ן וכו'...
ואת זה הוריי יודעים,למרות שבעלי החזיר הכל והחביא (בטענה שאני משוגעת)
ניסיתי להביע את דעותיי כעסו עליי,אבל הרגשתי שמותר לי כל עוד קרה לי כזה אסון,שיגידו שהשתגעתי
ואחר כך הפסקתי לדבר על זה מפאת כבוד להוריי ולמשפחתי (המורחבת בעיקר,שבודקים אם נסוגתי מהדת..),אבל הם לא מכבדים את דעותיי החדשות. חבל

אז באמת יש מידי פעם ריקנות אבל זה הולך ונחלש,דועך
אני קוראת את הספר "הסוד" שמדבר על הכוח שיש ביקום ובנו כפריטים ביקום וכמה אדם יכול להשפיע על חייו
כמה התת מודע שלנו משדר ליקום ושולח תדרים
אולי נשמע הבל הבלים אבל יש משהו שמחזיק אותי שפויה בסיפור המטורף שלנו
משהו בי שאומר "אני יודעת שאין אלוהים,מה שקרה קרה כדרך הטבע,אם היה אלוהים הוא היה אוהב אותנו"
לא נראה לי הגיוני שדבר כזה יכול לקרות,ועוד המון דברים ששומעים עליהם ויש אלוהים

(רב מקובל אמר לי פעם "את רוצה להיות בהריון,תבקשי מהיקום. תרשמי מכתב וכל בוקר תקראי אותו.נתן לי דף ואמר לי מה לכתוב. הייתי בשוק!)


איבדתי את החשוב ביותר באמונה --את הייראה
והיום אני מבינה את המושג 'יראת השם' מאמינים מתוך פחד
לא מפחדת ממנו יותר
וגם לא כופרת.לא אלך עכשיו לאכול טרפה רק כדי לעשות דווקא כי אני מרגישה שאני עושה דווקא,כי אז זה מראה שאני חושבת שהוא קיים ורואה...ואני ממש לא חושבת שהוא קיים

מקווה רק לא לפגוע בדבריי

קשה להיות במקום שלא טוב בו,או שעושים דברים מתוך כפיה.
כשלא מאמינים באלוהים ומקיימים הלכות,זה אכן הרגשת כפייה
מקוה שכולנו נמצא את הדרך לחיות איתו בשלום
(לאו דווקא להאמין,אבל לא לכעוס ולשנוא אותו או את מי שמאמין בו)

לילה טוב

 

[חוכך בדתי]

שלום גם לך

ברוכה הבאה.

אנחנו כאן בשביל להקשיב.

 

[כנף קצוצה]

ברוכה הבאה

גם אני מרגישה, שעדיף שהגורל הוא האחראי למה שקורה פה בעולם האומלל שלנו ולא אלוהים.
אותי זה יותר מנחם.

 

[חי שארף]

היי, שלום וברכה

את עוברת חבלי לידה. לידה לעולם האמיתי ולא בטוח שהוא נעים יותר. העולם עם רבי ואגרות קודש לפעמים הרבה יותר טוב וכייפי, אבל רק עד שזה מתפוצץ הבלון. כשזה מתפוצץ אולי לא כ''כ נעים ואין במה או במי להיאחז אבל התחושה הזאת שאתה יודע איפה אתה חי בלי שקרים שווה כל קושי

 

[סנדר סופרטרמפ]

שלום לך

מה הכיוון שלך?

 

[שולי חי]

ברוכה הבאה אלינו!

אני מאד מאד מבינה אותך, מאד. אם את רוצה את מוזמנת לכתוב לי במסר. אשמח לעזור לך לעשות קצת סדר בראש